רמח) ויביאה יצחק, האוהלה שרה אמו. כתוב, האוהלה, כי חזרה שם השכינה, הנקראת אוהל. משום כי כל זמן ששרה היתה נמצאת בעולם, לא נסתלקה ממנה השכינה, ונר היה דולק מערב שבת לערב שבת, והיה מאיר כל ימות השבוע. ואחרי שמתה, כבה הנר. וכיוון שבאה רבקה, חזרה שם השכינה, והנר חזר ונדלק. כתוב, שרה אמו, שדמתה לשרה בכל מעשיה.
רמט) שרה אמו. כי כמו שצורתו של יצחק היתה כצורתו של אברהם, וכל מי שראה את יצחק, אמר, שזה אברהם. וידעו בודאי שאברהם הוליד את יצחק. כן רבקה היתה צורתה ממש כמו צורתה של שרה. ומשום זה כתוב, שרה אמו, כי אמרו ששרה היא אמה של רבקה בודאי. באופן, שיצחק ורבקה היו צורתם כמו אברהם ושרה. והיה ניכר, שאברהם הוליד את יצחק, ושרה את רבקה.
רנ) אע"פ ששרה מתה, צורתה לא נסתלקה מן הבית. אבל לא נראתה שם מיום שמתה עד שבאה רבקה. כיוון שבאה רבקה, נראתה צורת שרה, שכתוב, ויביאה יצחק האוהלה. מיד נראה שם שרה אמו. ולא היה רואה אותה, רק יצחק בלבדו, בעת שנכנס שמה. וע"כ כתוב, ויינחם יצחק אחר אמו. כי אמו נראית ומזדמנת לו בבית. וע"כ לא כתוב, אחרי מיתת אמו, אלא, אחרי אמו. כי לא מתה כלל בעד יצחק.
רנא) ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה. הרי כל בני העולם אוהבים נשותיהם. מהו השינוי, שדוקא ביצחק כתוב, ויאהבה?
רנב) התעוררות האהבה של הזכר אל הנוקבא, אינה אלא מקו השמאל, שכתוב, שמאלו תחת לראשי. וחושך, קו השמאל, ולילה, הנוקבא, כאחד הם. כי השמאל מעורר תמיד האהבה אל הנוקבא ואוחז בה. וע"כ, אע"פ שאברהם אהב את שרה, לא כתוב בו, ויאהבה, אלא ביצחק בלבד, להיותו קו השמאל דז"א.
ואם תאמר, הרי כתוב, ויאהב יעקב את רחל, אע"פ שאינו קו שמאל? הוא משום שצד יצחק, שהיה כלול בו, עשה את זה. כי יעקב קו אמצעי דז"א, הכולל בתוכו ב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ומשום התכללותו של יצחק שהיה בו, יתכן לומר עליו, ויאהב, כמו ביצחק.
רנג) אברהם, קו ימין דז"א, כשראה את שרה, הנוקבא דז"א, היה מחבק אותה ולא יותר, כמ"ש, וימינו תחבקני. אבל יצחק, שהוא קו שמאל דז"א, שהוא בעלה, אחז בה, ושם זרועו תחת ראשה, שכתוב, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ בא יעקב, קו אמצעי דז"א, ושימש מיטתו והוליד י"ב שבטים.
אברהם יצחק ויעקב רומזים לג' קווים דז"א. וכן שרה רבקה לאה ורחל רומזות להנוקבא דז"א, לד' בחינות חו"ב תו"מ שבה. ז"א מקו ימין שלו מחבק לנוקבא, וימינו תחבקני, שהוא השפעת החסדים. ומקו שמאל שלו ממשיך לה ג"ר, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, שהנוקבא אומרת שמשמאלו של ז"א נמשך לה בחינת הראש, שהם ג"ר. ומשום זה נחשב לה השמאל דז"א לעיקר המשפיע שלה. וע"כ אומר, יצחק הוא בעלה, משום שממנו מקבלת ג"ר. ועם כל זה אין הולדה אלא מבחינת קו אמצעי בלבדו, שהוא יעקב. ורק ממנו הולדת נשמות השבטים.
רנד) האבות הם כולם באחד הולכים, ז"א בלבדו. וע"כ כולם שימשו בארבע נשים, שכל אחד מהם היה לו ארבע נשים, שהם שרה רבקה לאה ורחל. כי גם הן אחד, שהוא חו"ב תו"מ של הנוקבא דז"א. אברהם בארבע נשים, שהם שרה והגר וב' פילגשים, שכתוב, ולבני הפילגשים אשר לאברהם. וכתוב, פילגשים, שפירושו שתיים. ועם שרה והגר, הרי הן ארבע.
רנה) ליצחק היו ארבע נשים מצד רבקה, כלומר שהיו כלולות ברבקה. שכתוב, ויקח את רבקה. היא אחת. ותהי לו לאישה, הרי שתיים. ויאהבה, הרי שלוש. וינחם יצחק אמר אמו, הרי ארבע. כנגד זה היה ליעקב ד' נשים.
וכולם, כל הי"ב נשים, הן אחד, הנוקבא דז"א בלבדה, שיש בה אלו י"ב בחינות.
רנו) אברהם ויצחק שימשו כל אחד מהם באישה אחת בקדושה, כי הגר והפילגשים לא היו מקדושה. אברהם בשרה. יצחק ברבקה. וכנגד שניהם היו ד' נשים ליעקב, בשני החלקים, שהם קודש וחול, שלאה ורחל היו בחלק הקדושה, ובלהה וזלפה היו בחלק חול שהחזיר אל הקדושה.
אפילו הגר והפילגשים והשפחות כולן הן בקדושה, שכל הי"ב נשים הן רק י"ב בחינות של הנוקבא. כי הכול נעשה בקדושה, והכול הוא אחד, שכולן נכללות בהנוקבא דז"א בלבדה.