פ) למה כל מיני כשפים וקסמים אינם נמצאים אלא רק בנשים? משום שכשבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמה. רק בה הטיל ולא בבעלה. והכשפים נמשכים מזוהמת הנחש. לפיכך נמצאים הכשפים בנשים.
פא) כל אלו מעשה הכשפים שעשה בלעם, למד אותם מאביו. אבל באלו הררי קדם, שהם ארץ קדם, למד בעיקר כל הכשפים וכל מיני קסמים. משום שבהרים האלו נמצאים המלאכים עזא ועזאל, שהפיל אותם הקב"ה מן השמים, משום שקטרגו על בריאת אדם. והם קשורים שם בשלשלאות של ברזל, ומודיעים כשפים לבני אדם. ומשם ידע בלעם, כמ"ש, מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, ששם עזא ועזאל.
פב) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וַיָשֶׁת אל המדבר פניו. הרי שלא תמיד הלך לקראת נחשים? הצד התחתון הבא מרוח הטומאה שלמעלה, הוא רוח הטומאה ששלט במדבר, בעת שעשו בני ישראל את העגל, כדי להיטמא ממנו, שהוא תחתון. וע"כ, וַיָשֶׁת אל המדבר פניו. ומכל הצדדים עשה כשפיו, כדי שיוכל לעקור את ישראל, ולא יכול לעוקרם.
פג) כשעמדו ישראל על הר סיני, נפסק מהם הזוהמה. וישראל שקיבלו את התורה, נפסק מהם הזוהמה. ועכו"ם שלא קיבלו התורה, לא נפסק מהם הזוהמה. הרי שכבר נפסק הזוהמה מנשים. וא"כ למה הכשפים הם בנשים בעיקר?
פד) התורה לא ניתנה אלא לזכרים, שכתוב, וזאת התורה אשר שׂם משה לפני בני ישראל. שהרי הנשים פטורות ממצוות התורה, כלומר מצוות עשה שהזמן גרמן. וע"כ לא פסקה זוהמתן בעת מתן תורה, ומשום זה הכשפים, שהם נמשכים מזוהמת הנחש, נמצאים בעיקר בנשים.
פה) ועוד, שאחר העגל, חזרו כולם לזוהמתם. ואפילו הזכרים. ונשים, קשה להן להפריד את עצמן מן הזוהמה יותר מאנשים. ומשום זה נמצאים נשים בכשפים ובזוהמה הזו יותר מאנשים. שקשה להם להיפרד מן הזוהמה, משום שנשים באים מצד שמאל, ונתדבקו בדין קשה שבשמאל. וצד זה נתדבק בהם יותר מבאנשים, משום שבאים מצד דין הקשה. והכול מיתדבק והולך אחר מינו.
פו) הכשפים נמשכים מזוהמת הנחש, כי בלעם היה מטמא עצמו תחילה, כדי להמשיך עליו רוח הטומאה. ואח"כ עשה כשפיו. כעין זה אישה בימי טומאתה, יש לאדם להישמר ממנה, שלא יגע בה, משום שהיא מתדבקת ברוח הטומאה. ובזמן ההוא אם תעשה כשפים, יצליחו בידיה יותר מבזמן אחר. וע"כ בכל מה שהיא נוגעת, יטמא. וכל שכן מי שקרב אליה. אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם התורה. ואמר להם, ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב.
פז) מי שמסתכל בציפצופם של עופות, כדי לדעת עתידות, למה נקרא נחש וכישוף? משום שנמשך מצד הזה של טומאה. כי רוח הטומאה שורה על אותו העוף, ומודיע דברים בעולם. וכל רוח טומאה, מתדבק ובא לעולם מן הנחש. ואין מי שינצל ממנו בעולם. כי הוא נמצא בכל דבר. עד הזמן, שעתיד הקב"ה להעביר אותו מן העולם, כמ"ש, בילע המוות לנצח.