יד) כאשר ידבר הוי"ה אלי, ע"י שליח של ס"א, הממונה. הרי גם ביום היה נמצא אצלו, שכתוב, וייקָר אלהים אל בלעם, שזה היה ביום. ומשיב, אלא ודאי, הסתכלות בנחש היתה בו, וזה נקרא ג"כ אלהים. ובאותו זמן היה מסתכל לכַוון השעה. כמ"ש, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. וירא בלעם, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ואיך ראה? אלא ביום ההוא הסתכל לכוון השעה, לקלל את ישראל, ולא מצא כמו בשאר הימים. ואז ראה, שלא נמצא רוגז גדול בעולם. ואז ידע, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. באותו שעה הסיר את עצמו מכל הנחשים שבעולם, ולא הסתכל בהם. כמ"ש, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים.
טו) בשעה שנמצא רוגז, השמאל שלמעלה מתעורר. ואותו רשע היה יודע מקום להתאחז בצד שמאל, לקלל. ובאותה שעה היסתכל ולא מצא. אז כתוב, מה אֶקוב לא קבו אל, ומה אזעום לא זעם ה'. ומשום זה כתוב, עמי, זכור נא מה יעץ בלק. ומה עָנָה אותו, בלעם בן בעור. אשרי הם ישראל, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.