ל) ונתתי משכני בתוככם. משכני, השכינה. משכני, המַשכון שלי, השכינה, נתמשכנה בעוונותיהם של ישראל, כי הולכת עימהם בגלות. משל לאדם שהיה אוהב את חברו. אמר לו, ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך אני רוצה לדור עמך. אמר חברו, איך אדע שתדור אצלי. הלך ולקח כל חמדת ביתו והביא אצלו, אמר, הרי מַשכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם.
לא) כך הקב"ה רצה לדור בישראל. לקח החֶמדה שלו, השכינה, והורידה לישראל. אמר להם, ישראל, והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם. ואע"פ שהקב"ה התרחק ממנו, המשכון עזב בידינו, כי השכינה עימנו בגלות, ואנו שומרים את החמדה שלו, וכשהוא יבקש את המשכון שלו, יבוא לדור אצלנו. משום זה כתוב, ונתתי משכני בתוככם. משכון אתן בידכם, כדי שאדור עימכם. ואע"פ שישראל עתה בגלות, המשכון של הקב"ה אצלם, ולא עזבו אותו לעולם.
לב) ולא תִגְעַל נפשי אתכם. בדומה לאדם האוהב את חברו, ורוצה לדור עמו. מה עשה, נטל מיטתו והביאה לביתו. אמר, הרי מיטתי בביתך, כדי שלא אתרחק ממך, ממיטתך, ומכליך. כך אמר הקב"ה, ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, הרי מיטתי, השכינה, בביתכם. וכיוון שמיטתי עימכם, תדעו שלא אפרד מכם. ומשום זה, ולא תגעל נפשי אתכם, שלא אתרחק מכם.
לג) והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים. כיוון שהמשכון שלי אצלכם, תדעו בודאי שאני הולך עימכם, כמ"ש, כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מַחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מַחנך קדוש.