לה) ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה. אמר משה, כיוון שישראל משקרים בהקב"ה, והחליפו הכבוד שלו בעגל, הרי המשכון שלו, השכינה, הנקראת אוהל מועד, יהיה בידי נאמן, עד שנראה אצל מי ישאר המשכון.
לו) אמר ליהושע, אתה תהיה הנאמן בין הקב"ה ובין ישראל, וישאר המשכון בידך באמונה. ונראה אצל מי ישאר. מה כתוב, ומְשרתו יהושע בן נון נער, לא ימוש מתוך האוהל, שנתנו ליהושע, משום שהוא כלפי משה, כלבנה אל השמש. שהלבנה, מלכות, הנקראת אוהל מועד, ע"כ הוא ראוי לשמור את המשכון, שהוא בחינתו. וע"כ, לא ימוש מתוך האוהל.
לז) אמר הקב"ה למשה, משה, אינו ראוי לעשות כך. כי המשכון שלי נתתי בידיהם של ישראל, ואע"פ שהם חטאו לי, יהיה המשכון אצלם, שלא יפרדו ממנו. הכי תרצה שאפרד מישראל ולא אשוב אליהם לעולם? כי השכינה היא משכון בידי ישראל, שלא יעזוב אותם. אלא השב המשכון שלי אליהם, ובשבילו לא אעזבם בכל מקום שיהיו.
לח) אע"פ שישראל חטאו להקב"ה, המשכון שלו לא עָזבו, והקב"ה אינו לוקח אותו מביניהם. וע"כ בכל מקום שגַלו ישראל, שכינה עימהם. וע"כ כתוב, ונתתי משכני בתוככם.