צדק בדיניו
מב) מוּסַר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה רצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר, כרחם אב על בנו. ומתוך אהבתו אליו, נמצא השרביט שלו תמיד בידו, להנהיגו בדרך הישר, שלא יסור ימין ושמאל. כמ"ש, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן יִרצה. ומי שהקב"ה אינו אוהב אותו, ושונא אותו, מעביר ממנו תוכחה, מעביר ממנו השרביט.
מג) אהבתי אתכם אמר ה', ומתוך אהבתו נמצא השרביט תמיד בידו להנהיג לנו. ואת עֵשו שנאתי, משום זה העברתי ממנו השרביט, העברתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן לו חלק בי, נפשי קָצה בו. אבל אתם, אהבתי אתכם. ומשום זה, מוּסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. ואל תקוץ, כמי שבורח מפני הקוצים. כי אלו המלכים המשעבדים את ישראל, הם כקוצים בגופו.
מד) בשעה שצדק, מלכות מצד הדין שבה, מתעורר בדיניו, כמה רוחות מתעוררים מימין ומשמאל, כמה שרביטים יוצאים, מהם שרביטי אש, שרביטי גחלים, שרביטי שלהבת. כולם יוצאים ומתעוררים בעולם, ומכים בני אדם. תחתיהם יש ממונים אחרים בעלי חבלה, ממונים של ארבעים חסר אחת. הם משוטטים ויורדים ומכים ועולים ולוקחים רשות, ונכנסים לנקב תהום הגדולה, ומצבעים ומטפסים, ואש שורף מתחברת בהם, ויוצאים גחלים בוערות ומשוטטים ויורדים, ונמצאים כנגד בני אדם. וע"כ כתוב, ויספתי לייסרה אתכם. אתן לבעלי הדין תוספת על הדין שלהם.
ויש במלכות ב' בחינות דינים, מב' הנקודות מנעולא ומפתחא. ותחילה מתעוררים במלכות דינים דמנעולא, שהם מלכות דצ"א, הבלתי ממותקת בבינה, דינים קשים. ואח"כ, ע"י עלית המלכות לבינה, מתעוררים הדינים דמפתחא. ואז הקליפות, הנמשכים מדינים שבמלכות, עולים אחרי המלכות ונאחזים בבינה, שמכאן היא הבינה דקליפה, הנקראת נוקבא של תהום הגדול. שהם נמשכים מראשונים, אבל הם בעלי חבלה, כי הם מקפצים ממקום המלכות ומחבלים בבינה. והם ארבעים חסר אחד, שמחמת קפיצתם לאחוז בבינה, נאבד מהם המלכות דמלכות, המנעולא, ויש בהם ד' ספירות דקליפות חו"ב תו"מ, שבכל אחת עשר, אלא חסרים מלכות דמלכות.
תחילה הם משוטטים ויורדים ולוקים מדינים שלמטה, מנעולא, כמו הקליפות הראשונים. ואח"כ עולים להתאחז בבינה, ולוקחים רשות, לוקחים כח לזה, מהמלכות עצמה שעלתה לבינה, שהיא מדור אותם הקליפות הנאחזות בבינה, כי מקום הקליפות הנאחזות במנעולא, נקראים, נוקבא של התהום הקטן. ושם מצבעים עצמם בצבע אדום, כמו הדינים מבינה. ומטפסים ועולים להאחז בבינה, שנתוַסף עליהם אש שורף מבינה. ואז יוצאים מנוקבא של התהום הגדול כמו גחלים שורפות מדינים דבינה, שיורדים ודנים בני אדם מתוספות דינים ההם, שקיבלו ממלכות שבמקום בינה. שמלבד שנאחזים במלכות של מידת הדין, המנעולא, אתן להם תוספת אחיזה גם בבינה.
מה) לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. לא אוסיף, לא אתן תוספת לבעלי הדין לכלות העולם, אלא תוספת כפי שיוכל העולם לסבול. וע"כ כתוב, ויספתי, שאתן תוספת, שיוכל העולם לסבול.