ויקומו משם האנשים
קסו) כיוון שנתבשר אברהם ביצחק, כתוב, ויקומו משם האנשים וישקיפו. כמה מנהיג הקב"ה את כל הבריות במידת טובו וכל שכן לאותם ההולכים בדרכיו. שאפילו בזמן שמבקש לדון העולם, הוא מסבב למי שאוהבו שיזכה באיזה דבר מטרם שיבוא אותו הדין לעולם.
קסז) בשעה שהקב"ה אוהב את האדם, שולח לו מתנה. ומה היא המתנה? עני, כדי שיזכה על ידו. וכיוון שזכה על ידו, הקב"ה ממשיך עליו חוט אחד של חסד הנמשך מצד ימין ופורש על ראשו ורושם אותו. כדי כאשר יבוא הדין לעולם יִזָהר בו אותו המחבל מלהזיקו, שנושא עיניו ורואה לאותו הרשימה, אז מסתלק ממנו ונזהר בו. משום זה הקדים לו הקב"ה דבר במה שיזכה לזה.
קסח) כשרצה הקב"ה להביא דין על סדום, זיכה מקודם את אברהם ושלח לו מתנה, ג' המלאכים שיזכה על ידיהם, כדי להציל את לוט משם. שכתוב, ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה. ולא כתוב, ויזכור את לוט, כי בזכותו של אברהם ניצל. ויזכור, היינו, שזכר לו מה שזכה מקודם ע"י ג' מלאכים.
קסט) מי שזוכה בצדקה עם בני אדם בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו אותו צדקה שעשה, משום שבכל שעה שאדם זוכה נכתב לו כן למעלה. וע"כ אפילו בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו את הטוב שעשה וזכה עם בני אדם, כמ"ש, וצדקה תציל ממוות. משום זה הקדים הקב"ה וסבב לאברהם במה שיזכה על ידו, שיציל בזכותו את לוט.
קע) ויקומו משם האנשים מסעודה שהתקין להם אברהם, וזכה על ידם. אף על פי שמלאכים היו שאינם צריכים לסעודה, מכל מקום זכה על ידיהם. ומכל אותו המאכל לא נשאר כלום, כדי שאברהם יזכה על ידו. שהרי כתוב, ויאכלו, כי באש שלהם נאכל ונשרף.
קעא) ג' מלאכים היו, גבריאל אש, ומיכאל מים, ורפאל רוח, א"כ רק גבריאל לבדו היה יכול לשרוף המאכל. אלא כל אחד ואחד כלול בחברו, שכל אחד היה בו אש מים רוח, ומשום זה כתב על כולם ויאכלו, כי היה אש בכל אחד מהם, שהמאכל נשרף בו.
ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. אכילה שאכלו, שניזונו מזיו השכינה וגרמו באכילתם ליזון מאותו צד שאברהם נתדבק בו, ימין, חסדים. ומשום זה לא השאירו כלום ממה שנתן להם אברהם, כדי להרבות בהמשכת החסדים כמה שאפשר.
קעב) צריך האדם לשתות מכוס של ברכה כדי שע"י שתייתו יזכה אל הברכה של מעלה. אף המלאכים אכלו ממה שהתקין להם אברהם, כדי שיזכו ע"י אכילתם ליזון מצד אברהם, אור החסדים, כי מאותו צד נמשכים המזונות לכל מלאכים העליונים.
קעג) וישקיפו. התעוררות של רחמים להציל את לוט.
קעד) ואברהם הולך עימם לשלחם, לעשות להם לוויה. אם אברהם ידע שהם מלאכים, למה עשה להם לוויה? אעפ"י שהיה יודע שהם מלאכים, מה שהיה רגיל לעשות עם בני אדם עשה גם בהם וליווה אותם, כי כך צריך האדם לעשות לוויה לאורחים. שהרי כל המצווה של הכנסת אורחים תלוי בלוויה שהוא גמר הדבר, ואין המצווה נקראת אלא על מי שגמרה.
קעה) ובעוד שהוא היה הולך עימהם ללוותם, נגלה עליו הקב"ה. שכתוב, וה' אמר, המכסה אני מאברהם, אשר אני עושה. והויה, היינו, הוא ובית דינו, שהיא הנוקבא, משום שהקב"ה היה הולך עימהם.
קעו) כאשר האדם עושה לוויה לחברו, הוא ממשיך השכינה להתחבר עימו וללכת עימו בדרך להציל אותו. ומשום זה צריך האדם ללוות את אורחו משום שמחבר אותו אל השכינה וממשיך עליו השכינה להתחבר עימו.