תקו) ויקרא אליו מלאך ה', אברהם אברהם. אברהם האחרון אינו כאברהם הראשון, כי האחרון אחר העקידה הוא שלם, שכבר נכלל ביצחק. ואברהם הראשון אינו שלם, משום שעוד לא היה נכלל ביצחק. כעין זה שמואל שמואל, שיורה, שהאחרון שלם והראשון אינו שלם, כי האחרון כבר היה נביא והראשון עוד לא היה נביא. אבל משה משה, אינו מפסיק טעם ביניהם, משום שמיום שנולד לא סרה ממנו השכינה, ואין הפרש מהראשון אל האחרון.
אברהם אברהם, הזכיר שמו ב' פעמים, כדי לעורר אותו ברוח אחר, במעשה אחר ובלב אחר. כי עד עתה היה מתלבש בדין, כדי לקיים מצוות הקב"ה. ע"כ היה המלאך צריך להחזירו למידת החסד. וזה עשה בכפילת שם אברהם אברהם. שעוררו ברוח אחר, שלא ישלח ידו אל הנער, ובמעשה אחר שיעלה האיל לעולה תחת בנו ובלב אחר, לאהבה את יצחק בנו כבראשונה.
תקז) יצחק נתברר ונתעלה לרצון לפני הקב"ה בעקדתו על המזבח, כריח של קטורת הסמים שהיו מקריבים לפניו הכוהנים ב' פעמים ביום, והקרבן נשלם כמו שהיה נקרב ונשרף לריח ניחוח לפני ה'. כי אברהם היה מצטער בשעה שנאמר לו, אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, שחשב, שקרבנו לא נשלם ולחינם עשה וסידר הכל ובנה מזבח. מיד וישא אברהם את עיניו וירא, והנה איל אחר, והקריבו תחת יצחק, ובזה נשלם.
תקח) הוא היה איל שנברא בין השמשות, בן שנה. וכן הוא צריך להיות כמו עולת תמיד. ואיך תאמר שהאיל נולד בין השמשות? אלא שנתמנה אז בערב שבת בין השמשות, הכוח של אותו האיל, שיהיה נועד לבוא בפועל אל אברהם, בשעה שיצרך לו. וע"כ נולד באמת בזמנו, וכשהיה בן שנה נזדמן לאברהם. כמו כל הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, שנתמנה אז רק הכוח שיזדמן הדבר בפועל לעת הצורך. וכן הוא אותו האיל שנקרב תחת יצחק.