מ) אנו פותחים עינינו, רואים, גלגלי מרכבה הקדושה נוסעים במסעיהם. וקול שירה מתוק לאוזניים, לבינה, היפה ללב, מלכות, העולה ויורד והולך ואינו נוסע. מזדעזעים אלף אלפים, זהו סדר המשכת חכמה. ומשום שנמשכת ע"י קו שמאל, ששם דינים, נבחן כמזדעזעים. והחכמה ספירותיה באלפים, וכשנכללים זה מזה, הם אלף אלפים. וריבוא רבבות, הם חסדים, שמקורם מעתיק, שספירותיו בריבוא. ופותחים בשירת החכמה ממטה למעלה.
הבינה היא המרכבה. הגלגלים שלה הם ג' קווים, חג"ת. וגלגל רביעי, המלכות שמחזה ולמעלה המקבלת מהם. וכשנכללים הגלגלים זה בזה, יש בכל אחד מהם ג' קווים, שהם י"ב. שעל ידי קווים הללו רוכב מלך העליון, חכמה, במרכבתו, הבינה. ונסיעה פירושו הארת הקווים בזה אחר זה, כסדר יציאתם חולם שורוק חיריק.
ובעת שמשיגים הארת חכמה, המכונה פתיחת עיניים, ע"י ד' הגלגלים של הבינה, חג"ת ומלכות, והחכמה מושגת רק בדרך נסיעה מקו לקו, בג' הנקודות חולם שורוק חיריק. ואז נשמע קול שירה, הארת חכמה לאוזניים, שהן בינה, בעיקר ע"י קו אמצעי, ת"ת, הנקרא קול. וממנו מושפעת אל הלב, המלכות.
והלב, המלכות, כשמקבלת הארת החכמה, המושפעת רק ממטה למעלה, היא עולה, וכשמקבלת אור החסדים המושפע ממעלה למטה, היא יורדת. שהנסיעה היא הארת ג' הקווים בזה אחר זה, וכן חוזר חלילה. אבל במלכות אין נסיעה, כי היא רק מקבלת מן נסיעת ג' קווים, כי היא אינה משתתפת עם ג' הקווים בפעולת ההארה, אלא מקבלת מהם בלבד. ושירה, חכמה, אינה נוסעת עימהם, ופותחים בשירת החכמה ממטה למעלה, כי השירה, חכמה, אינה מאירה ממעלה למטה .
מא) לקול נעימות, מנסיעת הגלגלים, עומדים, מי שעומדים, ומתקבצים בקבוצה אחת לצד ימין ארבע מאות וחמישים אלף בעלי עיניים. רואים ואינם רואים. ונמצאים בכל הקווים שלהם. שני הצדדים האחרים, שמאל ואמצע, מתלבנים בשבילם. כלומר, שדיניהם, שהם אדום, נעברים, מחמת שמקבלים חסדים מקו ימין. ולצד שמאל מאתיים וחמישים אלף.
בכל קו יש חמש ספירות, חג"ת נ"ה. ולהיותם מבינה, שספירותיה בסוד מאות, הם חמש מאות. ומתחלקים במקום החזה: ב' ספירות ומחצה, הם ר"נ, חסד וגבורה וחצי ת"ת, מחזה ולמעלה. וב' ספירות ומחצה, חצי ת"ת התחתון ונצח והוד, הם ר"נ מחזה ולמטה. והארת קו ימין, להיותה חסדים בעיקרה, מאירה גם מחזה ולמטה, עד חצי הספירה התחתונה, הוד.
כי להיותה בחינת מלכות, שחג"ת נ"ה הם כח"ב תו"מ, ע"כ אינה מאירה רק ממטה למעלה, מחזה ולמעלה, וע"כ נמצא הארת קו הימין תופסת ארבע ספירות וחצי, חג"ת נצח וחצי הוד, שהם ארבע מאות וחמישים. אמנם הארת קו השמאל אינה מאירה כלל ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה, מחזה ולמעלה, מאירה רק ב' ספירות וחצי, חסד וגבורה וחצי ת"ת, שהם מאתיים וחמישים בלבד.
לצד ימין מאירים ארבע מאות וחמישים, כי להיותם בעיקר אור החסדים, הם מאירים גם מלמעלה למטה, עד חצי ספירת ההוד, שהם ארבע ספירות חג"ת ונצח וחצי ספירת ההוד עד החזה, ולהיותם מבינה, שספירותיה בסוד מאות, הן ארבע מאות וחמישים. ולהיותם ממשיכים החכמה אל קו השמאל, שספירת החכמה היא בסוד אלפים, הם ארבע מאות וחמישים אלפים. וגם משום זה מכונים, אור עיניים, כי החכמה נקראת עיניים.
אמנם, אע"פ שהם משפיעים חכמה אל קו השמאל, הימין לעצמו אינו מקבל חכמה. וע"כ רואים ואינם רואים, כי שתי הבחינות נבחנות בהם. כי מצד שמשפיעים חכמה לשמאל, מכונים רואים, שראייה, היא חכמה. ומצד שאינם מקבלים לעצמם חכמה, כי הם בבחינת, כי חפץ חסד הוא, ע"כ נבחנים, שאין בהם חכמה, אלא חסדים. ונודע שב' קווים שמאל ואמצע, מתלבשת החכמה שבהם בחסדים של הימין, ושני הצדדים האחרים מתלבנים בשבילם, מחמת שמקבלים החסדים מן הימין הזה, והוסר האודם שבהם, הדינים, ונעשו לבן.
ולצד שמאל מאתיים וחמישים אלף, שקו השמאל, ששם מאיר החכמה בעיקר, אינו מאיר אלא ממטה למעלה, ב' ספירות וחצי שמחזה ולמעלה, שהם חסד וגבורה וחצי ת"ת העליון, שלהיותם נמשכים משמאל דבינה, שספירותיה בסוד מאות, ולהיותם באור החכמה, שספירותיה אלפים, הם מאתיים וחמישים אלפים .
מב) ר"נ אלפים בעלי הבכי, מייבבים ומייללים ממקום בית מושביהם, ממקום יציאתם, פותחים בדין ומסיימים בדין. מייבבים שנית, והדין נתגלה, והספרים פתוחים, להסתכל בדינים שבהם, בו בשעה, עולה בעל הדין, שהיה קם עליהם ויושב על כיסא הדין, והשירה שָכְכה מטרם שנסתיים הדין.
הזוהר רוצה לבאר כאן עניין ב' מצבים שונים, הנוהגים בכל קו מג' הקווים:
מצב א' הוא במקום יציאתו במקורו, פועל כל קו לפי מדרגתו להמשיך החכמה.
מצב ב' שלא במקום יציאתו, פועל כל קו להרבות את החסדים, ועוזב את פעולת המשכת החכמה. ומתחיל בקו שמאל, משום שהוא עיקר הפועל להמשכת החכמה, כלומר, פועל בנקודת השורוק.
המשכת החכמה נקראת שירה. וזהו רק בחיבור כל ג' הקווים. אבל המשכת החכמה שבקו שמאל בלבד, נקראת לפעמים, יבבה, משום שבו נמצאת החכמה בלי חסדים, ואי אפשר לסבול את החכמה כשאינה מלובשת בחסדים. ומחמת דין זה מייבבים ומייללים, כל המקבלים ממנו, כלומר ר"נ אלפים. ויש עוד דין אחר, דין של המסך דחיריק.
ובעלי היבבה, ר"נ אלפים, הנמשכים מקו שמאל, שהארת החכמה שלהם מכונה יבבה. ממקום בית מושביהם, ממקום יציאתם, פותחים בדין ומסיימים בדין, כי בפעולה הראשונה במקום יציאתם, הם פותחים להמשיך החכמה בדין, מפאת חיסרון לבוש החסדים. ועד שמסיימים ברצונם המשכת החכמה, נמצאים באותו הדין. כמ"ש, מייבבים שנית, בפעולה השנייה להמשיך חכמה, והדין נתגלה והספרים פתוחים, שהדין האחר של מסך דחיריק מתגלה, שהוא הנושא למידת הדין במלכות, שהחכמה מסתלקת בגללה. בו בשעה, שבעל הדין העומד עליהם, ז"א הנושא למסך דחיריק, עולה ויושב על כיסא הדין, המלכות דמידת הדין המרחקת אור החכמה, וע"כ השירה שָכְכה, שאור החכמה, שנקרא שירה, נפסק מלהאיר, עוד מטרם שנסתיים הדין, שלא יכלו לסיים פעולת המשכת החכמה, שנמשכת בדין הא', שנקרא יבבה, מפני שהחכמה כבר נסתלקה מסיבת הדין הב', שנתגלה במסך דחיריק.
ומסיבת המסך דחיריק, שז"א, קו האמצעי, מגלה, הוא נקרא בג' כינויים:
א. מטרם שאור העליון נזדווג על המסך דחיריק, נקרא בעל הדין, כי אז מרבה דינים בלבד.
ב. אחר שנזדווג אור העליון על המסך דחיריק ביסוד שלו, שנקרא חי העולמים, שאז, ממשיך אור החסדים מקו ימין, ומלביש עימהם את החכמה שבקו שמאל, אשר אז נמשכה שוב הארת החכמה, ומחמת שנתלבשה בחסדים, היא מאירה בשלמות בלי דינים, ואז נקרא ז"א בשם פַּטרון, שמגן על החכמה, שתוכל להאיר בלי דינים.
ג. אחר שמתגבר להמשיך י"ג מידות הרחמים מדיקנא דא"א, אז נקרא ז"א, סבא, פטרונה של הכלה. סבא נקרא על שם א"א. פטרונה של הכלה נקרא, על שם שכולו רחמים בלי דין כלל. כי אז מרבה להמשיך חסדים מרובים מאוד מעתיק קדישא, שכולו רחמים, ומתוך שהחסדים הללו עדיפים מחכמה, כי עתיק הוא למעלה מא"א, שממנו החכמה, נמצא שגם החכמה נמשכת עימהם מאליה. ונמצא שהוא פטרונה של הכלה, כי מגן, הן על ריבוי החכמה והן על ריבוי החסדים .
מג) ב' הפעולות בקו ימין, מסבבים בעלי העיניים מצד ימין, שעימהם שמונה עשר אלף אחרים, המסך דחיריק שביסוד ז"א, הנקרא חי, שהוא בגי' שמונה עשר. ולהיותו הגורם להמשיך חסדים שבתוכם מאיר החכמה, ע"כ נקרא ח"י אלפים. כי החכמה מכונה אלפים. המשכת חסדים המכונה תקיעה, קול פשוט. ואז לא מייבבים ולא מייללים, אלו המקבלים חכמה מקו ימין.
פותחים בשירה, בהמשכת חכמה, מזדעזעים ר"נ אלף, בעלי היבבה. שגם ר"נ אלף שבקו שמאל המכונים בעלי היבבה, מקבלים עתה גם הם הארת החכמה, ואע"פ שכבר נפסקה היבבה והיללה מ"מ, הם עוד מזדעזעים מאימת הדין, שקרה להם לפני שקיבלו החסדים מקו הימין .
מד) תקע והמשיך חסדים בפעם השנייה, בפעולה השנייה שבקו ימין, שאין שם יבבה. נוסע הפטרון, ז"א, בזמן גילוי החסדים שבמסך, מכיסא ההוא של דין, ויושב בכיסא הרחמים, להמשיך חסדים מרובים. בו בזמן הז"א מזכיר שם הקדוש הגדול העליון, שהוא הויה במילוי מ"ה, יוד הא ואו הא, שבשם הזה נמשך חיים לכל .
מה) ב' הפעולות בקו אמצעי, פתח ואמר. ז"א, הוא הקו האמצעי פעם אחת, יוד הא ואו הא, שיוד הא ואו הם ג' הקווים, ימין שמאל אמצע, הכלולים בז"א. והא אחרונה, היא הנוקבא, המקבלת מהם. כמ"ש, ויקרא בשם הויה. פותחים כבתחילה בעלי הגלגלים הקדושים שבמרכבה. ואלף אלפים, חכמה, וריבוא רבבות, החסדים, המלבישים אותם, ואומרים שירה, משבחים המלאכים ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקום שכינתו. שהשכינה תתברך מז"א, ותקבל ממנו חכמה מלובשת בחסדים .
מו) אז בא אותו הגן, השכינה, שהוא חבוי במאתיים וחמישים עולמות, בלמעלה מחזה דז"א, ששם ב' ספירות, חסד וגבורה דז"א וחצי ספירת ת"ת דז"א, שלהיותם נמשכים מבינה הם במאות, והם מאתיים וחמישים. ונקראים עולמות, מפני שהחכמה שבהם מתלבשת ונעלמת בחסדים, היא השכינה היקרה, בזיו החכמה שלה, היוצאת מזיו החכמה, ומתלבשת ונעלמת בזיו החסדים. והזיו נמשך ממנה לד' הרוחות חו"ג תו"מ, שהם ד' ראשים, כדי לקיים אותם במוחין, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. והזיו נמשך ממנה לכל התחתונים. והיא הנקראת גן עדן.
ומה שאומר, שהיא חבויה בר"ן עולמות, שפירושו למעלה מחזה דז"א, מפני שאין שם מקומה האמיתי, כי היא מתחלת רק מחזה ולמטה דז"א. אלא כדי שתוכל לקבל חכמה, עלתה למעלה מחזה, ולפיכך היא צריכה להיות שמה חבויה, כדי שלא יקטרגו עליה החיצוניים, שאז לא הייתה אפשרות שתקבל חכמה. ונתבאר פעולה הראשונה שבקו האמצעי, שהיא להמשכת החכמה .
מז) פתח שנית אותו הסבא. כלומר, ז"א, שאחר שעלה לא"א, נקרא סבא כמוהו. וזוהי פעולה השנייה של קו אמצעי, ז"א, הן להמשכת החכמה, והן להמשכת החסדים. ומזכיר שמו יוד הא ואו הא. וכולם פותחים בהמשכת האורות מי"ג מידות הרחמים, שנמשכים אז מי"ג תיקונים שבדיקנא דא"א. מי ראה כל אלו אורות, רמים שברמים, עזים שבעזים, ממרכבות הקדושות. ושמים וכל צבאם מזדעזעים ומתחלחלים באימה גדולה, ומשבחים את השם הקדוש, ואומרים שירה. אשרי הם הנשמות של הצדיקים, שהם נמצאים בעידון הזה, ויודעים זה. כמ"ש, מי לא יִיראךָ מלך הגויים, כי לך יָאָתָה .
מח) כשירדה השכינה למצרים, ירדה חיה אחת, מד' חיות שבמרכבה, ששמה ישראל, בצורתו של אותו סבא, ז"א. ומ"ב משמשים קדושים עימה, מ"ב מלאכים. וכל אחד ואחד מהם היה אות קדוש עימו מן השם הקדוש מ"ב. שמלאכים אלו המשמשים את החיה ששמה ישראל, מכונים בני ישראל, ונמשכים מן השם מ"ב, שהם הג"ר שבאותה החיה.
וכולם ירדו עם יעקב למצרים. וכמ"ש, ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצריימה את יעקב. אמר, בני ישראל, ואח"כ, את יעקב, ואינו אומר, איתו. אלא השם ישראל אינו השם של יעקב, אלא של החיה העליונה שבמרכבה, ששמה ישראל. ובני ישראל הם מ"ב משמשים שלה .
מט) בני ישראל הם מ"ב מלאכים קדושים. וא"כ מהו שאומר, איש וביתו באו, הרי במלאכים אינו נוהג בני בית? אלא, מלאכים עליונים, שהם גבוהים מן התחתונים שבהם, כמ"ש, איש וביתו באו, אשר מלאך העליון נקרא איש, והתחתון לו נקרא ביתו. וכל אלו המלאכים שבמדרגה העליונה נקראים גברים זכרים, ואלו שבמדרגה תחתונה מהם, נקראים נקבות, ונקראים בית, שאישה נקבה מקבלת מן הזכר והיא כמו בית אליו.