שיב) השרים הממונים על העמים, כשרואים את אדונם עצוב, מחמת שעבוד ישראל, למה עובדים בפרך עם בניו? אינם עושים אלא מה שמוטל עליהם, רצון אדונם עושים.
שיג) בשעה שבניו של הקב"ה נמסרו למושלי העמים, מתאספים י"ב בתי דינים, המלכות, שיש לה י"ב צירופי אדני, אותיות דינא. וכיוון שנתבטל הזיווג הויה אדנ"י, שי"ב צירופי אדני היו מקבלים מי"ב צירופי הויה, ע"כ נאספו י"ב צירופי אדני. ומשתקעים בתוך תהום הגדול, הבינה. בכה האדון, הבינה, בכיות בהרמת קול, הנקרא געיות. שבינה ירדה מחמת עליית המלכות לקטנות, המכונה בכייה.
ורצות ויורדות שתי דמעות מן נקבי עיניים, בינה, לתהום הים הגדול, המלכות. שנעשה במלכות ב' מיני דינים: מבינה דמלכות וממלכות דבינה. ומתוך שנעשו ע"י עליית המלכות לבינה והתערבותם זו בזו, הן מכונות דמעות, מלשון מדומע. וגם משום שבינה זו נ"ע, וכל היורד ויוצא מנ"ע נקרא דמעות. כמ"ש, משפטיך תהום רבה. שהוא מחמת שהדין שבמלכות עלה לבינה, שנקראת תהום רבה, ונעשה בה משפטים, דין. ומתגלגלים עליונים למטה, ונבקעו התחתונים, וירדו מאתיים וארבעים מדרגות. כמ"ש, אריה שאג מי לא יירא.
זוהר מבאר כאן, איך נעשה ירידתם של זו"ן לו"ק בלי ראש, בזמן שנמסרו ישראל לגלות בין העמים. שאז עלתה המלכות לבינה, הנקראת תהום רבה. ועל ידי זה באה הבינה לקטנות, ונעשה ב' מיני דינים במלכות, המכונים דמעות. וישסו"ת, שהיה מחובר עם או"א, ירדו עתה למטה, מחמת המסך דמלכות שנתעלה בחצי הבינה. כי מחמת זה נתחלקה הבינה לב' פרצופים:
א. ג"ר שבה נקראים או"א, שהם נשארו במעלתם, להיותם מחצי הבינה שלמעלה ממסך.
ב. ישסו"ת, שהם מחצי בינה שלמטה מהמסך דמלכות, ירדו למטה, ונמצא שישסו"ת שהיו עילאין נתגלגלו למטה.
ואח"כ נתבקעו גם כח"ב תו"מ של ישסו"ת, מחמת עליית המלכות לבינה. שכתר חכמה וחצי בינה נשארו למעלה ממסך דמלכות, וחצי בינה ת"ת ומלכות ירדו למטה ממסך המלכות העומד בחצי בינה.
וכמ"ש, נתבקעו התחתונים, שישסו"ת שכבר יצאו מאו"א למטה, נתבקעו גם הם, וירדו מאתיים וארבעים מדרגות, שהם חצי בינה ות"ת ומלכות, שהם מאתיים וחמישים, כי ספירת ישסו"ת הם בסוד מאות. אלא משום שהמלכות דמלכות עלתה ונשארה למעלה באו"א עילאין, ע"כ לא נשארו במלכות דישסו"ת, שהיא בסוד מאה, אלא צ' ספירות ראשונות שלה עד יסוד. ונמצא, שאין בה אלא צ' ספירות, וע"כ נבחנים שירדו רק ר"מ מדרגות ולא ר"נ.
ואלו ב' מדרגות וחצי שירדו מישסו"ת, הם נתלבשו בזו"ן. והם ו"ק בלי ראש. כי הג"ר, הכתר החכמה וחצי הבינה העליונה, חסרות מהן. ומשום זה נשארו הזו"ן בלי זיווג ובו"ק חסר ראש. עד שיגאלו ישראל מן הגלות. ואע"פ שיש זמנים ומועדים, ועל ידי התפילות, שזו"ן חוזרים ומשיגים ג"ר גם בימי הגלות, אמנם אין זה בקביעות. אבל בזמן הגאולה, יחזרו לג"ר בקביעות, כמו או"א שבימי הגלות.
שיד) בשעה שמסר הקב"ה את ישראל לשר מצרים, גזר עליהם ז' גזירות, שישעבדו בהם מצרים. כמ"ש: וימררו את חייהם, בעבודה קשה, בחומר, ובלבנים, ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם, אשר עבדו בהם בפרך. וכנגדן שבע לטוב: ובני ישראל פרו, וישרצו, וירבו, ויעצמו, במאוד, מאוד, ותימלא הארץ אותם.