שיז) מה הייתה מחשבתם של המצרים, למנוע מישראל פרייה ורבייה, ומחשבתו של השר הממונה עליהם, שהביא זאת בליבם? כי ויאמר אל עמו, השר שלהם, אמר להם, היו יודעים, שבן אחד עתיד לצאת מישראל, שיעשה דין על ידו באלוהיכם.
שיח) בשעה שאמר משה, בכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, הלך דוּמה, שרו של מצרים, מרוב פחד ד' מאות פרסה. אמר לו הקב"ה, גזרה נגזרה לפני ואין להשיבה, שכתוב, יפקוד ה' על צבא המרום במרום. באותה שעה הוסרה השׂררה ממנו, ונתמנה דומה להיות שר של גיהינום, לדון שם נפשות הרשעים.
שיט) ובאלוֹהיהם עשה ה' שפטים. וכי באלוֹה של כסף או של זהב ושל עץ ושל אבן, יש שפטים? אלא של כסף ושל זהב היו ניתכים מאֲליהם, ושל עץ נרקבים .
שכ) אלוֹה של מצרים שֶׂה היה. וציווה הקב"ה לעשות בו שפטים, לשרוף אותו באש. כמ"ש פסילי אלוֹהיהם תשרפון באש, כדי שיהיה ריחו נודף. ועוד, ראשו על כְּרָעָיו ועל קִרְבּוֹ, בדרך ביזיון. ועוד, שעצמותיו מושלכים בשוק. וזאת הייתה למצרים קשה מכולן. כמ"ש, שפטים.
שכא) באלוֹהיהם ממש עשה שפטים. וזהו השר שלהם, לקיים יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה. וכל זה היו יודעים החכמים שבהם. וכל שכן השר שלהם. ע"כ כתוב, הבה נתחכמה.
שכב) הרבה עבודות זרות הייתה במצרים. ונהר נילוס אלוֹה שלהם היה, והוא היה בכלל אלוֹהיהם. ובכולם עשה ה' שפטים. אלוֹהיהם מוכים תחילה ואחר כך האומה. וכן נילוס הוכה בתחילה והעצים והאבנים, שעבדו אֲליהם. כמ"ש, ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים, שהיו להם אלוהות ממש. על צבא המרום במרום כתוב, ונילוס לא היה במרום אלא בארץ. לרוב מימיו של נילוס הם נדמים כמו שהיה הנהר במרום. השר שלהם מוכה בתחילה ואח"כ שאר אלׂהיהם.
שכג) הכאת האומה של מצרים ממש לא הייתה אלא בים. שכתוב, לא נשאר בהם עד אחד, ומקודם לכן נעשה שפטים באלׂהיהם. וע"כ כתוב, הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תִקְרֶאנָה מלחמה, שנבאו על העתיד, כפי מה שקרה להם. ונוסף גם הוא על שונאינו, נבאו על מחנות מלאכים העליונים שיהיו שרויים בתוכם. ונלחם בנו, נִבאו על מה שכתוב, ה' ילחם לכם. ועלה מן הארץ, כמ"ש, ובני ישראל יוצאים ביד רמה.