שנח) אוי להם לבריות, שאינם משגיחים ואינם יודעים. בשעה שעולה במחשבה לפני הקב"ה לברוא עולמו, כל העולמות עלו במחשבה אחת, ובמחשבה זו נבראו כולם. כמ"ש, כולם בחכמה עשית. ובמחשבה זו, שהיא החכמה, נברא עולם הזה והעולם של מעלה.
שנט) נטה ימינו וברא העולם של מעלה, ז"א. נטה שמאלו וברא עולם הזה, מלכות. כמ"ש, אף ידי יָסְדָה אֶרֶץ, מלכות, וימיני טִפְךחָה שמים, ז"א, קורא אני אֲליהם יעמדו יחדיו. וכולם ברגע אחד נבראו. ועשה עולם הזה כנגד העולם של מעלה. וכל מה שיש למעלה יצא כדוגמתו למטה. שאין לך דבר למטה, שאין לו שורש בעולמות עליונים. וכל מה שיש למטה בארץ, יש כדוגמתו בים, והכל אחד. ברא בעולמות העליונים המלאכים, ברא בעולם הזה בני אדם, ברא בים לוויתן. כמ"ש, לחבר את האוהל להיות אחד .
שס) כתוב באדם, כי בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, ותחסרהו מעט מאלקים. אם בני אדם יקרים במעשיהם כל כך והם נאבדים מעפר הבאר, שנאבדים ע"י הקליפות, הנאחזות בעפר המלכות, שנקראת באר, איך יבואו לשאוב שפע מן הבאר? ובחר בעליונים, במלאכים, ובחר בישראל, לעליונים לא קרא בנים, לתחתונים קרא בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלוקיכם. הוא קרא להם בנים, והם קראו לו אב, שכתוב, כי אתה אבינו. וכתוב, דודי לי ואני לו. הוא בחר בי ואני בחרתי בו.
שסא) הרועה בשושנים. הוא רועה בשושנים אע"פ שהקוצים, הקליפות, סביב להם. ואין אחר יכול לרעות בשושנים כמוהו. הרועה בשושנים, שושן אדום ומימיו, שמוצקים ממנו, הם לבנים. כך הקב"ה מנהיג עולמו ממידת הדין, הרמוז באדום, למידת הרחמים, הרמוז בלבן. שכתוב, אם יהיו חטאיכם כַךשָךׂנִים כשלג ילבינו.
שסב) רבי אבא היה הולך בדרך, והיה עימו רבי יצחק. בתוך שהיו הולכים, פגעו בהוְרָדים. לקח רבי אבא ורד אחד בידיו והיה הולך. פגע בהם רבי יוסי, אמר, ודאי שהשכינה כאן. ואני רואה ורד בידיו של רבי אבא, שהוא ללמוד ממנו חכמה רבה, כי אני יודע שרבי אבא לא לקח את זה אלא להראות חכמה.
שסג) אמר רבי אבא, שב בני. ישבו. הריח רבי אבא באותו ורד ואמר, אין העולם מתקיים אלא על הריח, המוחין דהארת חכמה, המאירים ממטה למעלה, כדרך הריח. כי אני רואה שאין הנפש מתקיימת אלא על הריח, וע"כ מריחים בהדס במוצאי שבת, כדי להמשיך המוחין דהארת חכמה, הריח.
שסד) פתח ואמר, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. מי גרם לי שאני לדודי ודודי לי? מפני שמנהיג עולמו בשושנים. מה שושן יש בו ריח, והוא אדום, מוֹצְקִים אותו, והוא מתהפך ללבן, ולעולם ריחו לא זז. כך הקב"ה מנהיג עולמו בדרך זה, שאם לא כן, לא היה מתקיים העולם, משום האדם החוטא. והחוטא נקרא אדום, כמ"ש, אם יהיו חטאיכם כַּשָּׁנִים כשלג ילבינו. וכן החוטא מקריב קרבנו לאש, שהוא אדום, זורק הדם שהוא אדום סביב למזבח, וכן מידת הדין הרמוז באדום. מוצקים אותו, כשנשרף הקרבן על המזבח, ועולה העשן כולו לבן. ואז האדום נהפך ללבן, הרומז שמידת הדין נהפך למידת הרחמים.
שסה) כל מידת הדין אינו צריך אל הריח שלו אלא מצד האודם. כי הריח, הארת חכמה, אינו נמשך מצד הלבן, קו ימין שכולו חסדים. אלא מצד האודם, קו שמאל, שמשם החכמה, בסוד נקודת השורוק. שכתוב, ויתגודדו כמשפטם, עד שפוך דם עליהם. אלא שהיו יודעים, שלא ישיגו ממידת הדין, מלכות, כרצונם, להמשיך החכמה ממעלה למטה, כרצון כל עובדי עבודה זרה. זולתי באודם, ע"י קו שמאל, אדום. וע"כ התגודדו בחרבות עד שפוך דם עליהם, כדי להמשיך האודם.
שסו) ועוד, אודם ולבן, שמאל וימין, נקרב לעולם והריח עולה משניהם. כי אין החכמה שבשמאל תוכל להאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין. וע"כ, מה השושן אדום ולבן, כך ריח הקרבן והקרבן עצמו מאדום ולבן. מריח הקטורת, שהשְמָנים אדומים ולבנים. הלבונה, לבן, מר דרור, אדום, והריח עולה מאדום ולבן. וע"כ מנהיג עולמו בשושנים, שהם אדום ולבן. וכתוב, להקריב לי חֵלב ודם. שהחלב לבן והדם אדום.
שסז) כנגד זה, אדם מקריב חלבו ודמו ומתכפר לו, שזה אדום וזה לבן. מה השושן, שהוא אדום ולבן, אין מוצקים אותו להחזירו כולו לבן, אלא באש. כך הקרבן, אין מוצקים אותו להחזירו כולו לבן, אלא באש. עתה, מי שיושב בתעניתו ומקריב חלבו ודמו אינו נצמק לחזור כולו לבן, אלא באש. מתוך תעניתו של האדם, נחלשים אבריו וגוברת עליו האש, ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש, והוא הנקרא מזבח כפרה.
שסח) רבי אלעזר, כשהיה יושב בתענית, היה מתפלל ואמר, גלוי וידוע לפניך, ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שהקרבתי לפניך חלבי ודמי, והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי. יהי רצון מלפניך, שיהא הריח העולה מפי בשעה זו, כריח העולה מקרבן באש המזבח, ותרצני.
שסט) נמצא שהאדם מקריב בתעניתו החלב והדם, והריח שעולה מפיו, הוא מזבח כפרה. ולפיכך תיקנו התפילה במקום הקרבן. ובלבד שיתכוון למה שאמרנו. כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש וטיהר. שע"י האש מוחזר להיות כולו לבן. אמר רבי יוסי כשהיה בית המקדש קיים, אדם מקריב קרבנו בעניין זה, בסוד האדום והלבן והריח העולה מהם, וחזרתו לכולו לבן ע"י האש. ומתכפר לו, עתה, תפילתו של אדם מכפר לו במקום הקרבן באותו הדרך של כוונת הקרבן .
שע) דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. מה השושנים קוצים מצויים בתוכם, אף הקב"ה מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים. מה השושנים, אלמלא הקוצים אין השושנים מתקיימים. כך אלמלא הרשעים, אין הצדיקים ניכרים. במה הצדיקים ניכרים? מתוך שיש רשעים. כי אלמלא רשעים אין הצדיקים ניכרים. הרועה בשושנים. המנהיג עולמו בשש שנים, כי שושנים אותיות, שש שנים. והשביעית שבת לה'. דבר אחר, בשושנים, פירושו באותם ששונים בתורה. כי שושנים הוא לשון שונה.