שפט) מכאן לימדנו הקב"ה על הרשעים. והנה הסנה בוער באש, לעשות בה דין לרשעים. והסנה אינו אוּכָל, שאין בהם כליה. בוער באש, רמז לאש של גיהינום, אע"פ שהאש נראה למשה שהוא צדיק, מ"מ רמז לאש של גיהינום, לרשעים. אבל, הסנה אינו אוּכָל, שאינו עושה בהם כליה .
שצ) מה הטעם שנגלה אש למשה בלַבַּת ולא לשאר הנביאים? אין משה כשאר הנביאים. כל מי הקרב לאש נשרף בה, ומשה קרב לאש ולא נשרף, שכתוב, ומשה ניגש אל הערפל, אשר שם האלוֹהים. וכתוב, וירא מלאך ה' אליו בלַבַּת אש מתוך הסנה.
שצא) בעניין הזה של משה יש להסתכל בו בחכמה עליונה. כי למה כתוב, מן המים מְשִׁיתִיהוּ, אלא ללמד, שמי שנמשך מן מים, החסד, אינו מתירא מאש, הדין. ממקום שנגזר נשמת משה, לא נגזר אדם אחר. בעשר מדרגות דז"א נשתכלל, שכתוב, בכל ביתי, בהנוקבא, נאמן הוא. ולא כתוב, נאמן ביתי, שהיה משמע נאמן של הנוקבא. אלא כתוב, נאמן הוא, שפירושו נאמן של ז"א, שהיא למעלה מהנוקבא. אשרי חלקו של אדם, שאדונו מעיד עליו בזה.
שצב) הרי כתוב, לא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומי הוא? הוא בלעם. ואיך אתה אומר, שממקום שנגזר משה, לא נגזר אדם אחר?
שצג) נוזל היוצא מפרח קַרְנָטֵי, שריחו רע, נתערב חס ושלום באפרסמון הטוב. כלומר, אתה מדמה ח"ו את בלעם הרשע למשה רבינו. אלא הפירוש של באומות העולם קם, והוא בלעם, אשר משה מעשיו למעלה, בקדושה, ובלעם למטה, בטומאה. משה השתמש בכתר הקדוש של מלך העליון, ז"א, למעלה. ובלעם השתמש בכתרים התחתונים, שאינם קדושים, למטה. ובאותו הדרך ממש כתוב, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב. הרי שנקרא קוסם, כי היו מעשיו בטומאה. ואם יעלה על דעתך יותר מזה, לֵך שאל לאתונו, שנטמא בה ושכב עימה.
שצד) כי כאן משמע, שיש עליונים ותחתונים, ימין ושמאל, רחמים ודין, ישראל ועכו"ם. ישראל משתמשים בכתרים עליונים הקדושים, עכו"ם בכתרים התחתונים שאינם קדושים. אלו של ישראל הם מימין, ואלו של עכו"ם הם משמאל. ועכ"פ נבדלים נביאים העליונים שמישראל, לנביאים התחתונים של עכו"ם, נביאים של הקדושה מנביאים שאינם מן הקדושה.
שצה) כשם שהיה משה נבדל מכל הנביאים בנבואה הקדושה העליונה, כך היה נבדל בלעם משאר הנביאים והמכשפים בנבואה שאינה קדושה למטה. ועל כל פנים משה היה למעלה, ובלעם למטה, וכמה מדרגות ומדרגות היו מבדילות ביניהם.
שצו) משה היה מהרהר ואומר, אולי יִכלו ח"ו ישראל בעבודה קשה הזו. כמ"ש, ויַרא בסבלותם. לפיכך, ויֵרא מלאך ה' אליו בלַבַךת אש, ויַרא והנה הסנה בוער באש. כלומר, משועבדים הם בעבודה קשה, אבל, והסנה איננו אוּכָּל, שאינם כָלים בגלותם. אשרי הם ישראל, שהקב"ה הבדיל אותם מכל העמים, וקרא אותם בנים. שכתוב, בנים אתם לה' אלוקיכם.