טו) שש שנים תזרע שדך, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'. והשביעית תִּשְמְטֶנָה ונטשתהּ, ואכלו אביוני עמך. משום שעניים תלויים במלכות, שמיטה, משום זה עזוב אותם לאכול. וע"כ מי שמרחם על העני, נותן שלום בכנסת ישראל, שהעניים תלויים בה, ומוסיף ברכה בעולם, ונותן שמחה וכוח אל צדקה, מלכות, שמשפיע ברכות לכנסת ישראל .
טז) ובשנה השביעית שבת שבתון. מצווה זו היא לשבות בשנה השביעית. ואחריה, לשבות בשביעי. ואחריה, להשמיט כספים בשביעית. ואחריה, למנות שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים, תשע וארבעים שנה. כל השביעיות, מצד השכינה, מלכות, שנקראת שבע מצד הצדיק, יסוד, שביעי לבינה. ומלכות, בת שבע, מצד אמא עילאה, בינה, המאירה בה, כי הבינה שביעית ממטה למעלה .
יז) ז' שמות: אב"ג ית"ץ, קר"ע שט"ן, נג"ד יכ"ש, בט"ר צת"ג, חק"ב טנ"ע, יג"ל פז"ק, שק"ו צי"ת. ובהם מ"ב אותיות. וכלל האותיות והתיבות, מ"ט, מ"ב אותיות וז' תיבות. אמא עילאה, בינה, היא שנת החמישים שנה, שבה כתוב, וקראתם דרור. כי בה, ע"י שתקבל מוחין שלה, תהיה שכינה התחתונה, מלכות, הנקראת ארץ, דרור, פדות, ושביתה, לישראל, שנאמר בהם, והיה זרעך כעפר הארץ, המלכות .
יח) כל ספירה, כל שם מאלו שבע שמות, יש בה שש כנפיים, כנגד חג"ת נה"י, שהם שש אותיות בכל שם. הקב"ה, בכל ספירה מאלו שבע, מאיר למלאכים שנאמר בהם. בשתיים יכסה פניו, ובשתיים יכסה רגליו, ובשתיים יעופף. ובינה היא אחת. ושכינה התחתונה היא שבע. ולמעלה מבינה היה סופר הכהן הגדול אחת ואחת, והיה סופר בהזאה, עשר ספירות, אחת, שהוא כתר, אחת ואחת חו"ב, אחת ושתיים שהם חו"ג. אחת ושלוש, שהם ת"ת, אחת וארבע שהם נצח. אחת וחמש שהם הוד. אחת ושש שהם יסוד. אחת ושבע שהם מלכות .
יט) וילך הלוך וגדול. כי מעלים בקודש, שבכל פעם מוסיף אחת. מצד הנכרי, הס"א, והמים היו הלוך וחסור. היה זה במקום שהשכינה התחתונה, מלכות, שורה בז'. כמ"ש, ותנח התיבה בחודש השביעי, שזו היא שכינה התחתונה, שמאז התחילו המים להתחסר. בשבעה עשר יום לחודש. המלכות, שנקראת שביעי ועשירי. כי כשמתחילים לספור מן הכתר ולמטה נמצאת המלכות עשירית. ומחסד ולמטה היא שביעית.
כ) עולה ומאיר במ"ט שנים, השם אהיה, בינה, שנת היובל. בינה נקראת אהיה אשר אהיה, ב' פעמים אהיה, בגי' כ"א, מ"ב, ועם שמונה אותיות שבב' אהיה, יש בהם חמישים, שבהם המצווה לחשוב שנת היובל. ובו המצווה לחזור למדרגתו שנשמתו נאחזת משם. תשובו, שכל אחד ואחד יחזור לאחוזתו ביובל. שכתוב, בשנת היובל הזאת והרוח תשוב אל האלקים, לבינה, הויה בניקוד אלקים .
כא) שמיטה, היא שכינה התחתונה משבע שנים. יובל, היא אמא עילאה, בינה, לחמישים שנה. ובה נתיחסו ישראל בצאתם ממצרים. כמו ביציאת מצרים, שבה בעלי תורה, ונאמר בהם, וחמושים עלו בני ישראל. חמישים הוא בינה. כמו שהיו ביציאת מצרים, שנגאלו ע"י שער החמישים, בינה .
כב) שכינה התחתונה, היא גאולת בתי ערי חומה. בה נאמר, ובתי ערי המצרים. כי ב' בתים יש בלב, שהוא כנגד המלכות, אם הם מבעלי תורה, נקראים בתי ערי חומה, שנאמר בצאתם ממצרים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ולאחרים, שאינם בעלי תורה, נקראים בתי החצרים. כי פנימיות המלכות נקראת בתי ערי חומה. וחיצוניות המלכות נקרא בתי חצרים .
כג) הרי מצאנו חצרים, שנאמר בו, ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך. ובכל מקום שנאמר במגילה המלך סתם, זהו הקב"ה. ותעמוד, אין עמידה אלא תפילה. נוכח בית המלך, נוכח בית המקדש, שכל ישראל צריכים להתפלל תפילתם שמה, שתהיה נוכח בית המקדש. א"כ שתיים חצרות בית ה', חיצונית ופנימית .
כד) ב' חצרים, הן חיצוניות הלב, חיצוניות המלכות. והן ב' אוזני הלב. וב' בתים פנימים הם ב' בתי הלב, פנימיות המלכות. ושניים הם בתים הפנימיים, ושניים הם בתים החיצונים. וגאולה תהיה לכולם, להקרובים אל הלב, השכינה. ולרחוקים, שנתקרבו. כמ"ש, שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק, מתוך העבירה, ולקרוב, מתוך המצווה.