כה) בזמן של הגאולה, המצווה לתקוע שופר תרועה ביובל. כמ"ש, כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. כי כמו בתקיעת שופר של יובל, יוצאים כל העבדים לחירות, כך בגאולה האחרונה, ע"י תקיעת שופר מתקבצים כל ישראל מארבע רוחות העולם, שהם עבדים עד היובל, אור הגאולה. כי בעלי תורה יש בהם ג"כ עבדים על מנת לקבל פרס, ונקראים עבדי המלך והמלכה. אבל בניו של המלך הקדוש, כתוב, ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. על כנפי חיות המרכבה .
כו) המצווה שלאחר זו, היא, לתת ללויים ערים לשבת. ומשום שהם לא נשתתפו בעוון העגל, חלק אותם הקב"ה אליו, שיהיו מנגנים לו בכמה מיני ניגון, הכוהנים בעבודתם והלויים לשירם ולזמרם, וישראל לנָוֵיהֶם.