א) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. כמה עליונים הם דברי תורה, כמה יקרים הם, נחמדים הם למעלה, נחמדים הם לכל. משום שהם שם הקדוש. וכל מי שמשתדל בתורה, משתדל בשם הקדוש. וניצל מכל רע, ניצל בעולם הזה וניצל בעולם הבא. כל מי שעוסק בתורה, אחוז בעץ החיים. וכיוון שאחוז בעץ החיים, אחוז בכל. שכתוב, עץ חיים הוא למחזיקים בה.
ב) כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות ממוות, משום שחירות, בינה, שורה עליו ואחוז בו. אילו היו ישראל מתעטרים בתורה, היו ניצולים מכל, ולא היו נמצאים בגלות. וכמ"ש, חָרות על הלוחות, אל תקרי חָרות עם ח' קמוצה, אלא חֵרות עם ח' צרויה. כי חירות זו נמצאת בתורה. התורה היא כוח הימין. כמ"ש, מימינו אש דת לָמוֹ. והשמאל נכלל בימין. מי שעושה הימין שמאל והשמאל ימין, הוא כאילו מחריב העולם.
ג) אהרון ימין, חסד. הלויים שמאל, גבורה. קורח רצה לעשות חילוף הימין לשמאל. רצה הכהונה, ימין, בשביל הלויים, השמאל. משום זה נענש. ולא עוד אלא שנמצא בו לשון הרע, שדיבר על משה, ונענש בכל. השמאל נכלל תמיד בימין, שזהו תיקונו של השמאל. קורח רצה להחליף התיקון שלמעלה ולמטה, שהיה רוצה בשליטת הלויים, השמאל, שלא יהיו נכללים בכהנים, הימין. משום זה נאבד ממעלה וממטה.
ד) קורח לקח עצה רעה לעצמו. כל הרודף אחר שאינו שלו, בורח מפניו, ולא עוד, אלא מה שיש לו נאבד ממנו. קורח רדף אחר שאינו שלו, שלו איבד, והאחר לא הרוויח.
ה) קורח הלך במחלוקת, שהיא הרחקה ודיחוּי למעלה ומטה. ומי שרוצה לדחות תיקון העולם, נאבד מכל העולמות. מחלוקת היא הרחקה ודיחוי של השלום. ומי שחולק על שלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא שלום.
ו) אין העולם עומד אלא על שלום. כשברא הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים, עד שבא והשרה עליהם שלום, שבת, שהוא שלום של העליונים והתחתונים. ואז נתקיים העולם. וע"כ מי שחולק על השלום, יאבד מן העולם.
ז) צלופחד חלק על השבת, שהיה מקושש עצים. העצים הם אילנות אחרות של הע' שרים. ואלו הם דברי חול, וחול אינו שורה בקודש. ונמצא שחָלק על שלום העולם, השבת, שעירב חול בשבת.
ח) שלום רב לאוהבי תורתך. התורה היא שלום, שכתוב, וכל נתיבותיה שלום. וקורח בא לפגום השלום של מעלה, התורה, קו האמצעי, שנקרא תורה, העושה שלום בין ימין לשמאל. ושל מטה, של משה. ומשום זה הוא נענש מעליונים ותחתונים. מאש ומפי הארץ.