מו) מצווה לאחר זו, לדון בְּמַחֲרִים רכושו לכהן. כמ"ש, כל חֵרֶם בישראל לךָ יהיה. וכמ"ש, כל פֶּטֶר רֶחֶם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה. רחם בהפיכת האותיות הוא רמ"ח, כחשבון רמ"ח אברים של האדם. עליהם נאמר, ברוגז רַחֵם תזכור. אחר שהאדם כועס ומחרים אותה בהמה אליו, הרי אל אחר, נחש, שורה עליה, שנאמר בו, ארור אתה מכל הבהמה. והוא לשמאלו של אדם. משום זה ציווה הקב"ה לתת אותה לכהן, שהוא רחמים וברכה, כדי להכניע הכעס, כי נתעורר באותו האדם המָרה, שהיא חרבו של מלאך המוות. וע"כ נתעורר הימין אליו ברחמים, והכעס דשמאל נכנע. וכמ"ש, ברוגז רחם תזכור.
מז) מי שכועס, שיש לו בהכעס סם המוות, שעליו כתוב, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, משום שהס"א שורפת בהאדם. ובאותה בהמה שנותן לכהן, נתפרש החרם ממנו. ס"מ אל אחר, הוא חרם. והנוקבא שלו, קללה, הכלולה בכל הקללות שבמשנה תורה. והקב"ה ברך בכל התורה כולה, וכל הברכות הן מימין, שהכהן אחוז בו. ומשום זה כל חרם צריך לתת לכהן, שהוא שורפו באש ומכלהו מן העולם. ואש דשמאל שככָה בימין, במים. ובו, וחמת המלך שככה.