מח) המצווה שלאחר זו, היא להפריש תרומה גדולה, שניים ממאה. תרומה זו שצריכים להפריש שניים ממאה, רמז, מי שרוצה לטעום ממנה, אם הוא זר, יומת. ואל זר, הוא ס"מ. שהקב"ה אמר, ויקחו לי תרומה, שניים ממאה, לייחדו ב' פעמים ביום, שניים ממאה, במ"ט אותיות של שמע ובשכמל"ו של ערבית ובמ"ט אותיות של שמע ובשכמל"ו של שחרית. חסרים כאן שניים למאה שלמות, והם שכינה עליונה, בינה, ושכינה תחתונה, מלכות. כי בשתיהן צריכים לייחדם אל הקב"ה, שהוא אַמה של שתיהן, מידה של שתיהן. ועימהן הוא מאה באַמה. אַמה אותיות מאה, ובהפיכת האותיות אותיות הוא האם, הרומז על בינה.
מט) והיה באכולכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. תרימו, כמו, רום יָדֵיהוּ נשא, שרום יָדֵיהוּ, פירושו, עשר אצבעות ידיו. והן עשר אצבעות, שהעלייה שלהם היא, כמ"ש, שׂאוּ ידיכם קודש, לעשר ספירות, יוד הא ואו הא, העולים מ"ה, ובחילופי אותיות דאלף בית א"ת ב"ש עולה מ"ה, מאה. כי מ' של מ"ה מתחלף עם י' ע"פ הצירוף י"ם של א"ת ב"ש. ה' של מ"ה מתחלף עם צ' ע"פ הצירוף ה"ץ של א"ת ב"ש. צ' עם י' מאה. וכמ"ש, ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. אל תקרי מה אלא מאה, כנגד מאה ברכות שאדם חייב לברך בכל יום לאדונו. וזהו שהאדם צריך לטעום בכל יום בשביל אדונו. ומשום זה כתוב, ויקחו לי תרומה.
נ) כמה תרומות הן? יש תרומה מן התורה, כי תרומה אותיות תור"ה מ'. זו היא תרומה, שהיא התורה שניתנת במ' יום. ואם תאמרו, שאכלתי ממנה באותם מ' יום, הרי כתוב, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. שמוּרה הייתה עד עתה, עד המשכן, תרומה זו אל הקב"ה. וכיוון שהמלך לא אכל, שלא היה זיווג ז"א ומלכות, הנקרא אכילה, איך אוכלים עבדיו? כי לאחר כך, אחר שהוקם המשכן, שאמר אָרִיתִי מורי עם בְּשָׂמִי, שהיה זיווג ז"א ומלכות, לאחר זה, אִכלו רֵעים, שיאכלו עבדיו, שיקבלו מהארת הזיווג.