עז) גורו לכם מפני חֶרֶב כי חֵמה, עוונות חָרֶב. חֶרֶב, זהו חרב נוקמת נקם ברית. חרב, המלכות, עומדת להסתכל על מי שמשקר בברית, יסוד, שכל מי שמשקר בברית, שפוגם אותו בעֲריות או בשכבת זרע לבטלה, חרב נוקמת ממנו נקמה.
עח) שכתוב, כי חֵמה עוונות חָרב. משום שכל המשקר בברית, מרחיק תאוות המלכות לקבל שפע מז"א, ואינו נוטל שפע מי שנוטל, היסוד, ואינו נותן למקומו, המלכות, משום שלא נתעורר אליו מקומו, שהיא המלכות. כי מסיבת פגם הברית לוקחה ממנה התאווה לקבל שפע. וכל מי ששומר ברית, גורם לעורר ברית למקומו, למלכות, ומתברכים העליונים והתחתונים.
עט) כשנמצאים צדיקים בעולם, יש מי שמעורר ברית הזה למקומו. שכתוב, וגם הקימותי את בריתי איתם, לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם. מגוריהם, כמ"ש, גורו לכם מפני חרב, המלכות. משום שהוא מקום המטיל מגור בעולם. הרי שהאבות עוררו את הברית למקומו, המלכות, שעליה נאמר, לתת להם את ארץ מגוריהם.
פ) כמ"ש אשר גרו בה, שמיום שנתקרבו אל הקב"ה, פחדו בה מפני ה' ויראה עילאה הייתה בה, לשמור מצוותיו. כי המלכות היא מידת היראה, ואם בשמירת הברית לא יטיל האדם מורא על ראשו, לא יירא עוד מפני הקב"ה לעולם בשאר המצוות.
פא) בהתעוררות של מטה, כשהתעוררו ישראל אל הקב"ה וצעקו לפניו, כתוב, וַאזכור את בריתי, ואז התעורר החשק לקשור את הכל בקשר אחד. כי כיוון שהברית, יסוד דז"א, התעורר, הנה התעורר קשר כל הספירות דז"א. ואזכור את בריתי, פירושו, לחבר אותו במלכות. וע"כ כתוב, לכן אמור לבני ישראל אני הויה. שכל הספירות התחברו בקשר אחד לגאול את ישראל ממצרים.
פב) וידבר ה' אל משה ואל אהרון. ע"כ נאמר, ויצוום אל בני ישראל, שציווה לנהל אותם בנחת כראוי. ואל פרעה, פירושו, לנהוג בו כבוד.