פג) אלה ראשי בית אבותם. אמר הקב"ה, דברו לבני ישראל בנחת, כי אע"פ שהם נמצאים בעבודה קשה, מלכים בני מלכים הם.
פד) ע"כ הסמיך אלה ראשי בית אבותם, ללמד, שכולם לא שיקרו בחוקיהם, ולא התערבו בעם אחר, אלו הם שעמדו במקומם הקדוש, ולא שיקרו להתערב במצרים. ע"כ הסמיך אלה ראשי בית אבותם, כדי להביא מוצאם של משה ואהרון, שהם הראויים להוציא את ישראל, ולדבר אל פרעה, ולייסר אותו בַּמַּטֶּה, כי בכל ראשי ישראל לא היה נמצא כמוהם.
פה) ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוטיאל לו לאישה. ותלד לו את פינחס. אלה ראשי אבות הלויים. פנחס קִיֵים כמה אלפים ורבבות מישראל, והוא קיים כמה ראשי אבות, בעת שהרג את זמרי ואת כזבי, וַתֵעצַר המגפה מעל ישראל. על כן, כתוב בו, אֵלֶּה, לשון רבים.
פו) עוד, ותלד לו את פינחס אלה ראשי. אלה ראשי, לשון רבים, כי האבדה של ראשי הלויים נמצאה בו. ומה שהם החסירו ונשרפו, השלים הוא. והרוויח הכהונה שלהם, וצורת שניהם שָרתה בו בפינחס. האבדה של ראשי הלויים נמצאה בו. הם נדב ואביהוא. הם הפרידו אות הברית, המלכות, ממקומו, מחמת שהקריבו אש זרה. והוא בא וחיבר אותם. משום זה ניתנו לו הירושה והרוח של שניהם. ע"כ כתוב בו, אלה ראשי, לשון רבים.
פז) למה נזכר כאן פינחס, הלא הכתוב מביא מוצאם של משה ואהרון בלבד? אלא ראה הקב"ה את אהרון, בשעה שאמר, ואזכור את בריתי, ששני בניו של אהרון עתידים לפגום לברית הזה, ועתה ששולח אותו למצרים, להוציא את ישראל, רצה להעביר את אהרון, שלא יתן לו ללכת בשליחות הזה. אלא כיוון שראה הקב"ה את פינחס שעומד ומקיים את ברית הזה במקומו, ותיקן הפגם של נדב ואביהו, מיד אומר הכתוב, הוא אהרון ומשה, אמר הקב"ה, עתה הוא אהרון, הוא אהרון שמתחילה, כמטרם שפגמו נדב ואביהוא בברית, מחמת שפינחס תיקן את הפגם.
פח) הוא אהרון ומשה. כתוב הוא וצריך היה לומר הם? אלא לכלול אותם זה בזה, הרוח, שהוא משה, במים, שהוא אהרון. וכשאומר, הוא משה ואהרון, הוא לכלול מים, שהוא אהרון, ברוח, שהוא משה. כי משה הוא בחינת רוח, תפארת דז"א. ואהרון הוא בחינת מים, חסד דז"א. ועל כן כתוב, הוא אהרון ומשה, ולא הם. כי נכללים זה בזה.