קכח) ויאמר, ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם. איך היה יכול ללכת לכל מימי מצרים, שבכל ארץ מצרים. הרי כתוב, וימלֵא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור?
קכט) אלא מימי מצרים הוא נילוס. ומשם נתמלא כל שאר האגמים והיאורים והעיינות וכל מימות שלהם. ועל כן אהרון נטה ידו להכות לנילוס בלבד. שכתוב, ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור. הרי שהיאור כולל כל מימי מצרים.
קל) מים תחתונים מתפשטים לכמה צדדים, לימין ולשמאל. ומים עליונים מתקבצים בבית קיבוץ המים, יסוד דז"א, שכתוב, ויאמר אלקים יִקַוו המים אל מקום אחד. וכתוב, ולמקוה המים קרא ימים. רקיע, שיש בו שמש, ולבנה, כוכבים ומזלות, שהוא יסוד דז"א הכולל בתוכו כל האורות דז"א, זהו בית קיבוץ המים, המקבל כל המים, כל האורות, ומשקה לארץ, עולם התחתון, המלכות. כיוון שהארץ מקבלת מים, היא מפזרת אותם ומחלקת אותם לכל צד, ומשם יושקו הכל.
קלא) כשהדין שורה, עולם התחתון, מלכות, אינו יונק מן הרקיע, ויונק מצד שמאל שאינו נכלל בימין. ואז נקרא המלכות, חרב לה' מלאה דם. אוי לאותם שיונקים אז ממנה ונִשְקים ממנה. כי בזמן ההוא הים, המלכות, היה יונק משני צדדים, מיסוד דז"א ומצד השמאל. ועל כן נחלק לשני חלקים, לבן מצד היסוד, ואדום מצד השמאל. ואז זורק אל היאור חלקם של המצרים, האדום. ומכה בשורשם למעלה ולמטה. ועל כן שותים ישראל מים להיותם דבוקים ביסוד דז"א, שהוא חלק הלבן שבמלכות. והמצרים שותים דם, שהוא חלק האדום שבמלכות.
קלב) אם תאמר, שמכת הדם הייתה משום מיאוס בלבד, בוא וראה, שתו הדם ובא במעיהם ובקע ועלה. עד שישראל היו מוכרים להם מים בכסף, ואז שתו מים. משום זה, הראשונה להכות אותם, הייתה דם.
קלג) ארומִמך אלקַי המלך ואברכה. דוד, כנגד המדרגה שלו אמר, ארומִמך. אלקַי, פירושו אלקַי שלי, המלכות, שהוא מדרגתו. כי רצה להעלות שבחו של המלכות ולהביאו לאור העליון, בינה, לערבם זה בזה, שיהיו המלכות והבינה הכל אחד. ועל כך אמר, ארוממך אלקַי המלך.
קלד) כל ימיו דוד השתדל לתקן את הכיסא, המלכות, ולהאיר הפנים שלה באור הבינה, כדי שתגן עליה, והאיר תמיד את אור התחתון, מלכות, באור העליון, בינה, שתהיינה הכל אחד. שהמלכות תעלה לבינה, שאז הן אחד. וכשבא שלמה, מצא עולם, המלכות, שלם, והלבנה, המלכות שנתמלאה, שכבר עלתה המלכות לבינה, ונשלמה ונתמלאה שם בכל אורותיה, ולא היה צריך עוד להטריח עליה להאיר אותה.
קלה) בשעה שרוצה הקב"ה לעשות נקמה בעמים עובדי עבודה זרה, מתעורר צד השמאל ומתמלאה הלבנה, המלכות, דם מצד ההוא. ואז נובעים דם המעיינות והנחלים שלמטה, כל אלו שהם לצד שמאל. ועל כן הדין שלהם דם.
קלו) כשדם הזה מתעורר על איזה עם, הוא דם של הרוגים, כי יעורר עליהם עם אחר שיבוא ויהרוג אותם. אבל במצרים לא רצה הקב"ה להביא עליהם עם אחר, שיעורר עליהם דם, שיהרגם, משום שישראל היו ביניהם, ולא יצטערו ישראל היושבים בארצם. אלא הקב"ה היכה אותם בדם, בנהרות שלהם, שלא היו יכולים לשתות.
קלז) ומשום שהממשלה שלהם שולטת באותו הנהר, פקד הקב"ה את הממשלה שלהם בתחילה, כדי שיוכה מתחילה האלקים שלהם. כי הנילוס היה אחד מן האלקים שלהם. וכן שאר אלקים שלהם היו נובעים דם. כמ"ש, והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.
קלח) לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך. מה ראה שלמה, שאמר מקרא הזה?
קלט) כל דבריו בחכמה היו. לך אכול בשמחה לחמך, פירושו, בשעה שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה, הקב"ה מקרבו ונותן לו שלווה ומנוחה. אז, הלחם והיין שאוכל ושותה, בשמחת הלב, משום שהקב"ה רוצה במעשיו.
קמ) איפה החכמה במקרא הזה?
קמא) שלמה הזהיר את בני אדם, לעטר את כנסת ישראל, המלכות, בשמחה, בצד ימין, באור דחסדים, והוא לחם. כי לחם רומז על אור החסדים. ואחר כך יתעטר ביין, צד שמאל, הארת החכמה שבשמאל דבינה, כדי שאמונת כל, המלכות, תִמָצא בשמחה שלמה בימין ושמאל, וכשתהיה בין שניהם, אז כל הברכות שורות בעולם. כי זהו תכלית השלמות של המלכות, שהארת השמאל, חכמה, תתלבש באור החסדים שבימין, שאז מאירים בה שניהם, שהם לחם ויין. וזה שרוצה הקב"ה במעשיהם של בני אדם.