קעו) החברים, כשהם בדרך, צריכים ללכת בלב אחד. ואם הולכים ביניהם רשעי עולם, או אנשים שאינם מהיכל המלך, צריכים להיפרד מהם. שכתוב, ועבדי כָלֵב עֵקֶב הייתה רוח אחרת, שנפרד מן המרגלים, כמ"ש, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון. היה צריך לומר, ויבואו, לשון רבים. אלא משום שנפרד מן המרגלים ובא בלבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות, ע"כ נאמר, ויבוא, בלשון יחיד.
קעז) וחברון ניתנה לו לחֵלק ונחלה להתחזק בה, כמ"ש, ולו אתן את הארץ אשר דרך בה. למה ניתנה לו חברון, אם משום שהשתטח על קברי האבות להינצל מעצה של המרגלים, וניצל? אינו כן.
קעח) אלא הוא, כמ"ש, וישאל דוד בה', ויאמר חברונה. כיוון שכבר מת שאול, ודוד עוד בימיו של שאול נמשח לקבל את המלכות, למה לא המליכו את דוד, ולמה לא קיבל מלכות על כל ישראל, אלא שבא לחברון וקיבל המלכות על יהודה לבדו שבע שנים, והתמהמה שם כל אלו שבע השנים, אלא לאחר שמת איש בושת קיבל המלכות על כל ישראל בירושלים.
קעט) מלכות הקדושה, של מעלה, לא קיבלה אור המלכות בשלמות, עד שהתחברה באבות, חג"ת שמחזה ולמעלה דז"א. כשנתחברה בהם, נבנתה בבניין שלם מעולם העליון, שהוא בינה. ועולם העליון נקרא שבע שנים, משום שכל ז' הספירות, חג"ת נהי"מ, נכללים בו.
קפ) הסימן שלך, ויבנהו שבע שנים, זהו העולם העליון. ועל כן לא כתוב, ויבנהו בשבע שנים. כי סובב על עולם העליון, שנקרא שבע שנים. כמ"ש, כי ששת ימים עשה ה'. ששת ימים, אברהם, שכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בְהִבָראָם, אותיות אברהם. ואברהם נקרא ששת ימים, החסד דז"א, הכולל חג"ת נה"י. ומשום שהוא ששת ימים, ע"כ נבנה בו העולם. וכעין זה, ויבנהו שבע שנים. שסובב על עולם העליון, בינה, הנקרא שבע שנים.
קפא) דויד רצה להיבנות במלכות השלימה למטה, כעין המלכות של מעלה. ולא נבנה, עד שבא והתחבר באבות בחברון, ועמד שם שבע שנים, להיבנות בתוכם. לאחר שבע שנים הוא נבנה בכל שצריך, ונמשכה מלכותו, שלא תעבור ממנו לעולם. ואם לא היה נתתקן בחברון להתחבר במקומו באבות, לא הייתה מלכותו נבנית, שתוכל להימשך כראוי.
כעין זה כָלֵב, שהאיר בו רוח החכמה, ובא לחברון להתחבר עם האבות. ולמקומו הלך, כי בחינת רוח החכמה אינה מתקבלת אלא ע"י חיבור עם האבות, ואח"כ היתה מקומו, כי ניתנה לו, וירש אותה.