סא) מהו סימן לזיווג הייחוד? סימן החזק הוא סיבוב המזבח, ובא לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. אבל אדם לא יכול לעשות כלום, עד שמקבל עליו עול מלכות הקדושה בתחילה, ונותן על עצמו עול הזה, ואיך שיבוא לדרום תחילה, שהוא חסד?
סב) הרי בזה אמרתי לך הכל. כי ובא לו לקרן, אמרתי בתחילה, והקרן הוא מלכות, שזה הוא עול מלכות הקדושה. ואח"כ דרומית מזרחית, שיקשר הדרום, חסד, במזרח, ת"ת, קו האמצעי. כי במזרח עץ החיים, ת"ת. ולזיווג הדרום, במזרח, אבא עלאה, חכמה, הנקראת או"א עלאין. כי בן, ת"ת, מצד אבא בא, ששורש ת"ת בדעת הנעלם של או"א עלאין. ומשום זה ייחד מדרום למזרח, כי חיזוקו של דרום במזרח, בדעת הנעלם של או"א, שהוא תחילת המזרח. וע"כ צריך שיתקשרו יחד דרום ומזרח.
סג) ומזרח המתקשר בצפון, באמא, בינה, הנקראת ישסו"ת, שממנה נמשך צפון, קו שמאל. משום שבינה משלים וממלא הנחלים והמַבועים של מזרח, שהוא דעת הניגלה והת"ת. וע"כ צריך ליחד מזרחית צפונית, לקשר המזרח בבינה. ואלו, מזרח וצפון, או"א שאינם מתפרשים לעולם, כי מזרח דעת דאבא עלאה, או"א עלאין. והדעת דאבא עלאה מתדבקת בדעת דאמא עלאה ובקו שמאל, צפון, המתגלה בה. ונאמר, באמא עלאה, צפונית, משום שהיא צפונה העליונה, ומן הצד שלה יוצא הצפון, קו שמאל. כי מצד אבא הצפון נסתר ונעלם, והדינים מתעוררים מן הצד שלה, אע"פ שהיא רחמים ושמחה. וכשאמא יוצאת, הצפון יוצא בה, וממנה הצפון מתגלה. כי אבא נכלל ונקשר בדרום, והצפון נעלם בו.
סד) ואח"כ יבוא לקרן צפונית מערבית. כי מצד אבא יוצא הבן, ת"ת, מזרח. ומצד אמא, מצפון, יוצאת הבת, מלכות, מערב. ומשום זה צפונית מערבית, מצפון, אמא, למערב, מלכות. וזו קרן שבתחילה, שקרן הוא מלכות, שצריך לקבל עליו מקודם כל. ועתה היא נקראת בצפון סתם, באמא ובקו שמאל. ולאח"כ צריך לקשר אותה בדרום, חסד, וקו ימין, ששם קשר הכל. והגוף, ז"א, נמצא בו, כי ז"א נמשך מאבא, וע"כ הוא נכלל כולו בדרום, כמו אבא, והצפון נעלם בו. וע"כ מערבית דרומית.
סה) ונמצאת קרן זו רומזת על מלכות ג' פעמים: אחד, שהאדם צריך לקבל עליו תחילה והקרן שלאחר כך, הוא לקשר המלכות בב' זרועות, דרום וצפון, ימין ושמאל, להתחבר בגוף, ת"ת, קו האמצעי, ושיהיה הכל אחד. וזה הוא הסדר של יחוד השלם, וכל צד וצד ייחד בקשר הראוי לו, ולא יחליף צד בצד אחר שאינו ראוי לו, כדי שלא יענש. מי שעושה יחוד הזה כראוי, אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא, להיותו יודע לסדר שבחו של אדונו ויחוד אדונו. ולא עוד, אלא שהקב"ה משתבח בו. עליו כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאר.