סו) לדוד, אליך ה' נפשי אשא, אלקי בך בטחתי. מה ראה דוד לסדר שבח זה כך, שכל השבחים שהם בסדר אלף בית כולם שלמים, וזה חסר, שאין בו ו'? ולמה הוא סדר זה, לנפילת אפיים?
סז) שנכנס הלילה, אילן התחתון, שהמוות תלוי בו, מלכות מצד הדין, פורש ענפיו ומכסה הכל. וע"כ נעשה חושך, וכל בני העולם טועמים טעם המוות. ואדם מקדים עצמו ונותן לו פקדון נפשו, ומפקידה בידו בפקדון למשך הלילה, שיחזירה לאור הבוקר. ומשום שלקח הנפש בפקדון, חוזר הפקדון לבעלו בשעה שבא הבוקר. וכשבא הבוקר, והפקדון חזר אליו, צריך לברך את הקב"ה, שהוא נאמן העליון.
סח) אחר שקם משנתו, נכנס לבית הכנסת, מעטר עצמו בתפילין, ומתכסה בכיסוי של ציצית, נכנס ומטהר עצמו תחילה בקורבנות, לאחר כך מקבל עליו עול מלכות בסדר השבחים של דוד, שהם סדר של עוֹל מלכות, ובסדר שבחים זה משרה עליו עוֹל. לאחר כך סדר תפילה דמיושֵב כנגד המלכות, וסדר תפילה דמעוֹמד כנגד ז"א, לקשר אותם, ז"א ומלכות, ביחד.
סט) אע"פ שהתפילה תלויה בדיבור, ובדיבור הפה, הכל תלוי בעיקר בתחילה במעשה, ולאח"כ בדיבור, ובדיבור הפה. מעשה שעושה אדם תחילה הוא כעין התפילה. ולא יתפלל אדם תפילה, עד שיראה מעשה תחילה כעין התפילה.
ע) המעשה שבתחילה, הוא, בשעה שאדם קם משנתו, צריך לטהר עצמו תחילה, שיעשה צרכיו, ואח"כ יקבל עליו עוֹל הזה, לפרוש על ראשו פרשות של מצווה. לאח"כ יקשור קשר הייחוד, שהם תפילין, תפילה של ראש ותפילה של יד, ולתקן אותם בקשר אחד בשמאל, ועל הלב. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. וכתוב, שׂימֵני כחותם על לבך, כחותם על זרועך. כלומר תפילה של יד, המלכות שניתנה על הזרוע כנגד הלב. וזה הוא המעשה, שצריך לעשות בתחילה.
עא) לאחר כך, בשעה שאדם נכנס לבית הכנסת, יטהר עצמו תחילה בקורבנות, בדיבור הפה, שיאמר פרשת הקורבנות. ואח"כ יקבל עליו עוֹל מלכות, לפרוש על ראשו בשבחים של דוד המלך, כעין המעשה של הפורש על ראשו פרשות של מצווה, כנגד המעשה דציצית. ולאח"כ תפילה דמיושב, כנגד המעשה של תפילה של יד, המלכות. ולאח"כ תפילה דמעומד, ז"א, כנגד המעשה של תפילין של ראש. זה כנגד זה, המעשה צריך להיות כעין הדיבור, כי במעשה ודיבור תלויה התפילה.
עב) ואם פוגם המעשה, אין הדיבור מוצא מקום לשרות עליו, והוא אינה תפילה, ואדם ההוא נפגם למעלה ולמטה. כי צריכים להראות מעשה ולדבר עליו דיבור, שזו היא תפילה שלימה. אוי לאדם שפוגם תפילתו, עבודת אדונו. עליו כתוב, כי תבואו לראות פני, גם כי תרבו תפילה אינני שומע. כי במעשה ובדיבור תלוי הדבר.
עג) כיון שהאדם עשה תפילתו באופן הזה במעשה ובדיבור, וקָשַׁר קֶשֶׁר הייחוד, נמצא שעליונים ותחתונים מתברכים על ידו. אז, אחר שגמר תפילת העמידה, צריך האדם להראות את עצמו, כאלו נפטר מן העולם. שהרי נפרד מעץ החיים, ז"א, שהוא תפילת העמידה, ואסף רגליו אל אותו אילן המוות, שהחזיר לו פקדונו, שהחזיר לו נפשו בבוקר, כמ"ש, ויאסוף רגליו אל המיטה. כי כבר התוודה על חטאיו והתפלל עליהם, עתה צריך להיות נאסף אל אותו אילן המוות, ולִיפול על פניו, ויאמר אליו, אליך ה' נפשי אשא. בתחילה, כשהלכתי לישון, נתתי לך הנפש בפקדון, עתה שקשרתי הייחוד, ועשיתי המעשה והדיבור כראוי, והתוודיתי על חטאי, הרי נפשי מסורה לך ודאי. כלומר, שיקבל עליו מסירות נפש.
עד) ויראה אדם את עצמו כאלו נפטר מהעולם, כי מסר נפשו למקום של מוות. משום זה אין ו' בסדר א"ב של אליך ה' נפשי אשא, כי ו' הוא עץ החיים, ז"א, ו' דהויה, וזה שמסר לו נפשו הוא אילן המוות, מלכות. ומלמדנו, שיש עוונות שאינם מתכפרים עד שאדם ניפטר מן העולם. כמ"ש, אם יכופר לכם העוון הזה עד תמותון. וע"כ נותן זה את עצמו ודאי למיתה, ומוסר נפשו למלכות, לא בפקדון כמו בלילה, אלא כמי שנפטר מן העולם.
עה) ותיקון זה צריך להיות בכוונת הלב. ואז הקב"ה מרחם עליו ומכפר עוונותיו. אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו ברצון וכוונת הלב. אוי לו למי שבא לפתות ריבונו בלב רחוק ולא ברצון. זה גורם לו להסתלק מן העולם לפני זמנו, בזמן שאילן הזה מתעורר בעולם לעשות דין.
עו) וע"כ צריך האדם להדביק נפשו ורצונו באדונו, ולא יבוא אליו ברצון שקר. משום שכתוב, דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי. שמתקן עצמו למסירת נפש, בנפילת אפיים, וליבו רחוק מהקב"ה, יוצא קול ואומר, לא ייכון לנגד עיניי. זה רוצה לתקן את עצמו, לא יִכּוֹן, איני רוצה שיתתקן. כל שכן אם בא לייחד השם הקדוש, ואינו מייחדו כראוי.
עז) אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא. עליהם כתוב, ובאו וראו את כבודי. וכתוב, אך צדיקים יודו לשמך. אשרי חלקם של ישראל, שהם מתדבקים בהקב"ה, שכתוב, ואתם הדבקים.