מז) מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, הֲקָצוֹר קָצְרה ידי מִפְּדוּת. אשרי הם ישראל שבכל מקום שנמצאים, הקב"ה נמצא עימהם, והקב"ה נמצא ביניהם ומתפאר בהם בישראל. כמ"ש, ישראל אשר בך אתפאָר.
מח) ולא עוד, אלא ישראל משלימים האמונה, המלכות, בארץ. וישראל הם השלמות של השם הקדוש. וכשישראל נשלמים במעשיהם הטובים, כביכול, נשלם השם הקדוש. וכשישראל אינם נשלמים למטה במעשיהם, ונתחייבו גלות, כביכול, השם הקדוש למעלה אינו שלם. כי זה עולה וזה יורד, שהישראל שלמעלה, ז"א, מסתלק ועולה למעלה, כנסת ישראל, המלכות, יורדת למטה, ונתרחקו זה מזה, כביכול, נשאר השם הקדוש בלי שלמות. והכל הוא משום שכנסת ישראל בגלות.
מט) ואע"פ שישראל הם בגלות, הקב"ה נמצא ביניהם, ובא ומקדים לבית הכנסת, וקורא ואומר, שובו בנים שובבים אֶרפָּה משובותיכם. ואין מי שיתעורר רוחו. אז, אמר הקב"ה, מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה. הקדמתי, ואין איש שיתעורר רוחו.