צט) הנה מה טוב ומה נעים שבֶת אחים גם יחד. אשרי הם ישראל, שלא נתן אותם הקב"ה לשר או לשליח, אלא ישראל אחוזים בו, והוא אחוז בהם. ומאהבתם, קרא אותם הקב"ה, עבדים. כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים עבדַי הם. לאח"כ, קרא אותם, בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. לאח"כ קרא אותם אחים. כמ"ש, אחַי ורֵעָי. ומשום שקרא אותם אחים, רצה לשים שכינתו בהם ולא יסור מהם. אז כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
ק/א) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הוא כמ"ש, ואיש אשר יקח את אחותו, וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו, חסד הוא. ואיש, זה הקב"ה. אשר יקח את אחותו, זו כנסת ישראל. וכל כך למה? כי חסד הוא. וע"כ, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הקב"ה וכנסת ישראל. גם, לרבות ישראל שלמטה. שבשעה שכנסת ישראל באחדות, בזיווג פב"פ עם הקב"ה, ישראל שלמטה שורים בשמחה בהקב"ה. ומשום זה כתוב, גם יחד. גם יחד בא לרבות, צדיק, יסוד, בכנסת ישראל, שהם זיווג אחד, וע"כ אומר, גם יחד, כי יחד הוא מלשון אחד.
יש ב' מצבים במלכות:
א. כשז"א מעלה אותה למֵחזה ולמעלה שלו, ומלבשת לקו שמאל דבינה, וממשכת חכמה. וז"א עצמו מלביש קו ימין דבינה וממשיך חסדים. ובמצב הזה הייתה המלכות ביום ד' דמעשה בראשית. ואז היו נקראים ז"א ומלכות ב' מאורות הגדולים. כי הייתה גדולה כמו ז"א. גם נחשבים לאח ואחות, להיותם שניהם במדרגה אחת, זה ימין וזה שמאל. ומבחינה זו נחשבים ג"כ לדבוקים זה בזה, כי כל הבחינות שהן במדרגה אחת נבחנות לדבוקות זו בזו. שדבקות פירושו השתוות. אמנם המלכות הייתה אז בחושך ואחוריים, מטעם ששמאל בלי ימין משפיע חכמה בלי חסדים, וחכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר.
ב. נמשך מצב הא' עד שהקב"ה, קו האמצעי, אמר לה, לכי ומעטי את עצמך. שז"א, קו האמצעי, יעורר את הזיווג דאור החסדים על מסך דחיריק שלו, הממעט את קו השמאל, ולא היה עוד להמלכות במה להיאחז, וירדה משם, וחזרה ונבנתה מחדש, ע"י או"א וז"א מֵחזה ולמטה, עד שנעשית ראויה למצב הב', שהוא זיווג ז"א ומלכות פב"פ. וירידה זו של המלכות מֵחזה ולמעלה, שהיא מדרגת ז"א, לנוקבא נפרדת ממנו למטה מֵחזה, נקראת בשם נסירה, כי הדבקות שהייתה למלכות בז"א, מטעם היותם במדרגה אחת, כבר נתנסרה, כי נחלקה מז"א למדרגה נפרדת בפני עצמה.
ויש מעלה במצב הא' יותר מבמצב הב', כי במצב הא' הייתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, אע"פ שהחכמה לא הייתה מאירה בה מחוסר חסדים, מ"מ מדרגה גדולה היא מאוד. ויש מעלה במצב הב', כי אע"פ שנתמעטה, ואינה יכולה לקבל חכמה עוד מקו שמאל דבינה, אלא שמקבלת ו"ק דחכמה המלובשים בחסדים מז"א, אמנם הם מאירים בה פב"פ, משא"כ במצב הא' הייתה בחושך, כי החכמה הגדולה שבה, הייתה מחוסרת חסדים, ולא יכלה להאיר.
וכל זה אמור רק בהארת המלכות לתחתונים, ולא כלום בערך עצמה.