ק/ב) ערווה הרוחנית היא דינים. ויש ב' מיני דינים:
דינים דדכורא - הנמשכים מקו שמאל בלי ימין, ערוות הזכר.
דינים דנוקבא - הנגלים עם הצמצום והמסך שבמלכות, ערוות הנקבה.
ואיש, הקב"ה, אשר יקח את אחותו, כנסת ישראל. שהקב"ה, ז"א, יקח את המלכות, ויעלה אותה לבחינת אחותו, למצב של אחוריים וחושך לנוקבא. ונבחן שז"א ומלכות דבוקים זה בזה. כי להיותם במדרגה אחת נחשבים לדבוקים זה בזה. ומצב הזה נמשך, עד, והוא ראה את ערוותה, שממשיך המסך דחיריק להזדווג עליו ולמעט הקו שמאל, שאלו הדינים דמסך דחיריק נבחנים לערוות הנוקבא, דינים דנוקבא. וההמשכה של הדינים נבחנת לראייה.
וע"כ אומר, והוא, ז"א, ראה, המשיך, את ערוותה, דינים דנוקבא, שעורר בה ע"י המשכת המסך. והיא, המלכות, תראה את ערוותו, תראה הדינים דדכורא, המכונים ערוותו, שאי אפשר לה לעמוד בהם, שמחמת זה נתעורר בה רצון להיפרד ולהתנסר ממנו.
באופן, שיש כאן ב' סיבות לנסירת המלכות מז"א:
א. המשכת מסך דחיריק למעט קו השמאל, שפעולה זו דז"א מרומזת בהכתוב, והוא ראה את ערוותה.
ב. כל זמן שהיא מלבשת קו שמאל דאמא בלי ימין, היא שורה בדינים דדכורא הבאים מקו שמאל, שאינה יכולה לסבול, והיא רוצה להתנסר ולהיפרד ממנו, כמ"ש, והיא תראה את ערוותו. ואלו ב' הפעולות נעשו, משום, חסד הוא, כי גורמות שתֶעשה המשכת החסדים על מסך דחיריק. שזו היא פעולה שלישית. ואז, ונכרתו, שמתנסרים ונפרדים זה מזה, כדי להיבנות מחדש בזיווג פב"פ, להשפיע לעיני בני עמם, לעיני ישראל, שעיקר הכוונה היא אֲליהם, שיקבלו מהם מוחין, הנקראים עינים.
אמנם נעשה בזה תיקון נפלא, אשר אלו הדינים דנוקבא, שעורר ז"א במסך דחיריק שלו, שבסיבתם נתמעט קו השמאל, הם לא נתדבקו במלכות, אלא בז"א. ולא נשאר במלכות אלא דינים דדכורא. והדינים דנוקבא נתדבקו בז"א. שמחמת הסרת דינים דנוקבא מן המלכות, יכולה המלכות להשפיע חכמה וחסדים לישראל.
וזה שמסיים הכתוב, ערוות אחותו גילה עוונו ישא, מפרש שתיקון, שיתדבקו הדינים דנוקבא בז"א, נעשה משום שז"א גילה ערוות אחותו, ע"י המסך דחיריק שהמשיך, ע"כ הוא הנושא הדינים והקלקול הבא מחמת המשכה הזו, ולא המלכות.
וכמ"ש, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. גם לרבות ישראל שלמטה. שישנה מעלה גדולה במצב הא', שהלבישה המלכות לאמא, להיותה אז בחינת אחות לז"א, וגדולה כמוהו, אשר במצב הב' איבדה כל זה. אלא שהיה חיסרון שָמה, שהחכמה הייתה חשוכה ולא יכלה להאיר לישראל, מחמת חיסרון חסדים, שע"כ נתמעטה וירדה ממדרגתה, כדי להאיר לישראל.
ולפיכך דוד המלך, שהיה מרכבה למלכות, היה מתגעגע למצב הא' הזה, שהמלכות הייתה שָמה אחות לז"א במדרגה אחת, ואמר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים, בעת שהמלכות וז"א היו אחים זה לזה במדרגה אחת. אבל, גם יחד, שתהיה שָמה גם המעלה של מצב הב', שתהיה מלאה עם אורות להשפיע לישראל. ולחיבור ב' מצבים אלו יחד היה מתגעגע. גם, לרבות ישראל שלמטה, שגם תהיה יכולה להשפיע לישראל למטה, כמו במצב הב', שבשעה שכנסת ישראל באחדות, בעת שהם בזיווג פב"פ כאחד במצב הב', ישראל שלמטה שורים בשמחה בהקב"ה, שגם הם מקבלים האורות אז מהמלכות. ולחיבור ב' מצבים אלו היה מתגעגע ואמר, הנה מה טוב. המילה גם, מרבה, שגם יסוד דז"א, הנקרא צדיק, ישפיע בה, שיסוד ומלכות יהיו בזיווג אחד, כנוהג במצב הב'. ולכן כתוב, גם יחד.
קא) איך המילה אחד מורה על הזיווג השלם? כמ"ש, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אחד זו כנסת ישראל, המתאחדת בהקב"ה, ז"א. הזיווג דדכר ונוקבא נקרא אחד, כי במקום שהנוקבא שורה, נקרא אחד, משום שזכר בלי נקבה נקרא חצי גוף. וחצי אינו אחד, וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף, נעשו גוף אחד, ואז נקראים אחד.
קב) ועתה בגלות אין הקב"ה נקרא אחד, כי כנסת ישראל, המלכות, בגלות, והקב"ה, ז"א, עולה למעלה ונפרד הזיווג של ז"א ומלכות, והשם הקדוש אינו נמצא שלם ואינו נקרא אחד. ונקרא אחד כשהמלכה נמצאת עם המלך, ומתחברים יחד. כמ"ש, והייתה לה' המלוכה, זו היא כנסת ישראל, שהמלכות נקשרת בה, ואז, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכמ"ש, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אשר יחד רומז על הזיווג הגדול, הנקרא אחד, הנוהג במצב הב'.
קג) כשמן הטוב על הראש. שמן הטוב, זהו שמן משחת קודש, הנמשך ויוצא מעתיק, כתר, שהשמן הזה, האורות דעתיק, נמצא בנהר העליון, בינה, היונק לַבָנים, זו"ן, להדליק הנרות, הספירות דזו"ן. ושמן שזו"ן יונקים מן הבינה, נמשך על ראש המלך, ג"ר דז"א, ומראשו לכבוד הדיקנא שלו, ומשם נמשך לכל לבושי הכבוד שהמלך מתלבש בהם, לכל הספירות דז"א. כמ"ש, שיורד על פי מידותיו ממש, שהם כתרי המלך, הספירות הנקראות מידות, ששמו הקדוש נמצא בהם.
קד) כל המשכה וכל שמחה שבעולמות אינן יורדות לברך העולם, אלא ע"י אלו הכתרים הקדושים, ספירות ז"א, שהם השם של מלך הקדוש, הויה שהוא חו"ב תו"ם. ומשום זה כתוב, שיורד על פי מידותיו, כמ"ש, על פי אהרון ובניו תהיה, ונמשך השפע לכל העולמות, שתמצאנה ברכות לכל. שמן הזה אינו נמצא עד זמן ההוא של העבודה למטה שהייתה עולה והיו נפגשים זה בזה, כמ"ש, שמן וקטורת ישמח לב. שמן, השפע שלמעלה וקטורת, העבודה שלמטה, שנפגשים זה בזה, ואז היא שמחת הכל.