רסט) איש תהפוכות ישלח מָדוֹן וְנִרגן מפריד אלוף. איש תהפוכות ישלח מדון, הרשעים שעושים פגם למעלה. מדון פירושו פגם. ונרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם, הקב"ה.
רע) איש תהפוכות ישלח מדון. שישלח לאלו הנטיעות, זו"ן, מדון, שגורם להם שיינקו מצד הדין, שמאל דבינה. מדון פירושו דין. ונרגן מפריד אלוף. הרשעים עושים פגם למעלה. מפריד, שלא נמצא ייחוד בין זו"ן, שמפריד המלכה מן המלך. ומשום זה לא נקרא אחד, ז"א ומלכות לא בייחוד. אוי לאלו הרשעים שעושים פירוד למעלה. אשרי הם הצדיקים, שהם מקיימים הקיום שלמעלה, ייחוד זו"ן, ואשרי הם בעלי תשובה, שמחזירים הכל למקומו.
רעא) וע"כ, במקום שבעלי תשובה יושבים, צדיקים גמורים אין יושבים שם. אלא הם בעלי התשובה נתתקנו במקום עליון, במקום השיקוי של הגן, בינה, המשקה את הגן, מלכות. וזו היא תשובה, שמשיב המלכות אל הבינה. וע"כ נקראים בעלי תשובה. וצדיקים הגמורים, נתתקנו במקום אחר, שנקרא צדיק, יסוד דז"א.
רעב) וע"כ בעלי תשובה יושבים במקום עליון, בינה. וצדיקים גמורים יושבים במקום קטן, ביסוד דז"א. כי בעלי תשובה משיבים המים, השפע, ממקום עליון של הנהר העמוק, בינה, עד מקום שנקרא צדיק, יסוד דז"א. וצדיקים גמורים ממשיכים את השפע, מאותו מקום שיושבים, מן היסוד דז"א, לעוה"ז. וע"כ בעלי תשובה הם עליונים וצדיקים גמורים הם תחתונים. אשרי חלקם של בעלי תשובה, שממשיכים השפע מבינה ליסוד דז"א, ואשרי חלקם של הצדיקים שבשבילם העולם מתקיים, שממשיכים השפע מיסוד דז"א לעוה"ז.
רעג) והיה כי יחטא ואשֵם. וכתוב, או מצא אָבֵדה וכיחש בה. כי החוטא פוגם למעלה, ומשום זה מסתלק הקב"ה מן הכל. כביכול הקב"ה לא נמצא בקיומו, כי כנסת ישראל, המלכות, נפרדה ממקומה. כמ"ש, אָבְדה האמונה. אמונה היא כנסת ישראל, כמ"ש, ואמונתך בלילות. ולילה הוא המלכות. אָבְדה האמונה, כמ"ש, על מה אבדה הארץ. והכל אחד, כי המלכות נקראת אמונה ונקראת ארץ. והרי העמדנו, אָבְדה כתוב, כלומר, שהמלכות אִיבְדה את בן זוגה, יסוד. ולא כתוב, נאבדת, ולא אבודה, שפירושם, שהיא עצמה נאבדה. כעין זה כתוב, הצדיק אבד. אבוד או נאבד לא כתוב, אלא אבד, שהוא איבד את בת זוגו, המלכות. וכמ"ש, אבדה האמונה. משום זה כתוב, והשיב את הגזלה או את האבדה. כי המלכות שנפגמה בחטאו, נקראת אבדה. וצריך להשיב את האבדה אל הצדיק, יסוד, שאבד אותה.