רפו) הגידה לי שאהבה נפשי. אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים.
רפז) מקראות אלו כנסת ישראל, המלכות, אמרה אל המלך הקדוש, ז"א. הגידה לי שאהבה נפשי. שאהבה נפשי, אין הפירוש שנפשי אוהבת, אלא האוהב את נפשי, כמ"ש, את שאהבה נפשי ראיתם, ולמלך הקדוש נאמר, אתה שאהבה נפשי איכה תרעה.
רפח) כל זמן שכנסת ישראל נמצאת עם הקב"ה, הקב"ה בשלמות, ורועה ברצון את עצמו ולאחרים. לעצמו, שזן את עצמו מיניקת החלב של אמא עליונה, שמקבל שפע הבינה, ומאותה היניקה שינק, הוא משקה לכל שאר האחרים ומניק אותם. כל זמן שכנסת ישראל נמצאת עם הקב"ה, הקב"ה בשלמות בשמחה, ושורות בו ברכות, ויוצאות ממנו לכל שאר האחרים, לכל העולמות. וכל זמן שכנסת ישראל אינה נמצאת עם הקב"ה, נמנעות ממנו הברכות ומכל שאר האחרים.
רפט) בכל מקום שלא נמצא דכר ונוקבא, אין הברכות שורות עליו. וע"כ הקב"ה גועה ובוכה, כמ"ש, שאוג ישאג על נווהו. ואומר, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי.
רצ) ובשעה שכנסת ישראל יצאה בגלות, אמרה לפניו, הגידה לי שאהבה נפשי: אתה, שאהבה נפשי, אתה, שכל אהבת נפשי בך, איך תזון את עצמך מעומק הנחל שאין שפעו נפסק, מבינה, איך תזון את עצמך מהארת העדן העליון, מחכמה. איכה תרביץ בצהריים, איך תזון לכל אלו האחרים המושקים ממך תמיד.
רצא) ואני הייתי ניזונת ממך בכל יום והייתי מושקית, ואני השקיתי לכל העולמות התחתונים, וישראל ניזונו ממני. ועתה, שַׁלָמָה אהיה כעוטְיה, איך אהיה מתעטפת בלא ברכות, וכשיצטרכו את אלה הברכות, לא ימצאו אותן בידי. על עדרֵי חבריך, איך אעמוד עליהם, ולא אהיה רועה ומזינה אותם. עדרי חבריך, אלו הם ישראל, שהם בני האבות, אברהם יצחק יעקב, שהם המרכבה הקדושה למעלה, חג"ת דז"א, וע"כ קוראת אותם, חבריך.
רצב) אמר הקב"ה לכנסת ישראל, עזבי את שלי, כלומר שלא תדבר מן החסר לז"א, כי שלי הוא דבר סתר מלהוודע. אבל אם לא תדעי לך, במה שנוגע לעצמך, הנה לך עצה, היפה בנשים, כמ"ש, הנך יפה רעייתי, שם של כנסת ישראל. צאי לך בעקבי הצאן, אלו הם הצדיקים, שהם נִדָשים בין העקבים, שהכל דשים אותם ברגליהם, ובשבילם ינתן לך כוח להתקיים. ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אלו הם תינוקות של בית רבן, שהעולם מתקיים בשבילם, ונותנים כוח לכנסת ישראל בגלות. משכנות הרועים, אלו הם בתי רבם, מקום בית המדרש, שהתורה נמצאת תמיד בהם.
רצג) פירוש אחר על, אם לא תדעי לך היפה בנשים. בשעה שצדיקים נמצאים בעולם, ואלו תינוקות של בית רבן נמצאים ועוסקים בתורה, יכולה כנסת ישראל להתקיים עימהם בגלות. ואם אינם בשיעור המספיק, היא והם אינם יכולים להתקיים בעולם. ואם צדיקים נמצאים, הם נתפשים תחילה, ומתים כדי לכפר על בני דורם. ואם לא, אלו הגדיים שהעולם מתקיים בשבילם, נתפסים תחילה, והקב"ה לוקחם מן העולם, אע"פ שלא נמצא בהם חטא. ולא זה בלבד, אלא שמרחיק ממנו את כנסת ישראל, והיא יוצאת לגלות.