שב) ביום ראש השנה ויום הכיפורים, לא רצה רבי שמעון לשמוע התפילה מכל אדם, אלא א"כ עמד עליו שלושה ימים מקודם, לטהר אותו. שהיה אומר, בתפילה של אדם הזה שאני מטהרו, מתכפר העולם. וכש"כ בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת אדם, שאינו חכם לתקוע בכוונה בסוד התקיעה.
שג) אלו התקיעות כסדרם.
סדר הראשון: כלול מכולם, כלול משברים ומתרועה: תקיעה, שברים תרועה, תקיעה.
סדר השני: תקיעה אחת כסדרו בתחילה, ותקיעה אחת כסדרו בסוף, וגבורה גדולה, השברים, ביניהם. והסדר: תקיעה, שברים, תקיעה.
סדר השלישי: תקיעה אחת בתחילה, ותקיעה אחת בסוף, וגבורה סתם, תרועה ביניהם. השברים עולה לגבורה, התרועה יורדת למלכות. אחד דין קשה, השברים. ואחד דין רפה, התרועה.
והם עשרה קולות: תשר"ת תש"ת תר"ת. והם תשעה קולות, כי שברים תרועה שבאמצע סדר הא' אינו שני קולות אלא קול אחד שכולל שניים, וע"כ אין יותר מתשעה קולות.
ב' גבורות: קו שמאל דז"א, יצחק, והמלכות, הנבנית מקו שמאל. גבורה דז"א גבורה גדולה, והמלכות גבורה סתם. התקיעות כנגד ג' קווים, לתקן הקו שמאל, דין, עם ב' הקווים הימין והאמצעי, אברהם ויעקב, חסד ורחמים. והם ב' התקיעות: אחד בראש הסדר כנגד אברהם, ואחד בסוף הסדר כנגד יעקב. ביניהם נתבשם ונמתק יצחק, קו השמאל.
אמנם יש ב' בחינות שמאל: גבורה דז"א, יצחק, וגבורה סתם, מלכות. וצריכים להמתיק את שניהם. וע"כ צריכים לג' סדרים. כי השברים כנגד גבורה הגדולה. התרועה כנגד גבורה סתם.
ע"כ בסדר הראשון אנו כוללים ב' הגבורות יחד, שסדר ראשון כלול מכולם, וע"כ תוקעים תקיעה, שברים תרועה, תקיעה.
וסדר השני ממתיקים עם ב' התקיעות את הגבורה הגדולה בלבדה, שברים, שסדר השני הוא, תקיעה אחת כסדרו בתחילה, ותקיעה אחת כסדרו בסוף, וגבורה גדולה, השברים, ביניהם, שתוקעים תקיעה, שברים, תקיעה.
ובסדר הג' ממתיקים עם ב' התקיעות את גבורה סתם בלבדה, שסדר השלישי הוא, תקיעה אחת בתחילה, ותקיעה אחת בסוף, וגבורה סתם, התרועה, ביניהם. שאינו אומר כאן גבורה גדולה, אלא סתם גבורה, המלכות, תרועה. ותוקעים תקיעה, תרועה, תקיעה.
קול שברים נשמע שבר שבר. קול התרועה נשמע כמו גערה והכעסה. ולכן אמר, שברים עולה לגבורה, שהשברים עולה לגבורה דז"א. ואמר, תרועה יורדת, שהתרועה יורדת למלכות. שברים דין קשה. תרועה דין רפה.
שד) ביום הזה מתעטר יצחק, גבורה וקו שמאל, והוא ראש האבות. ביום הזה כתוב, פחדוּ בציון חטאים. ביום הזה נעקד יצחק, ועקד הכל. ושרה מיללת. וקול שופר חזק מאוד. אשרי חלקו מי שעבר ביניהם וניצל מהם. בשביל זה אנו קוראים פרשת עקדת יצחק ביום הזה, כי ביום הזה נעקד יצחק למטה, ונקשר באותו שלמעלה בשעה שכתוב, ויעקוד את יצחק בנו.
בראש השנה חוזרים העולמות לקדמותם, כמו שהייתה המלכות ביום ד' דמעשה בראשית, שהייתה מלבשת הקו שמאל דבינה, וז"א הקו ימין דבינה. ואז עוד לא נתיחדו הימין והשמאל ביחד, והייתה החכמה בלי חסדים, ולא הייתה יכולה להאיר. כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וזה הדינים וקיטרוג הלבנה. והעצה לזה נתן הקב"ה תקיעת שופר, שע"י הקול היוצא משופר, מעוררים כוח המסך דחיריק בז"א, שהוא קו האמצעי, וע"י מסך דחיריק הוא ממעט את קו השמאל מג"ר, ואז נכנע השמאל לימין ומתיחד עימו, ומתלבשת ו"ק דחכמה, שנשארו בקו שמאל בחסדים, ואז הם מאירים. הרי שביום ראש השנה, ע"י תקיעת שופר, נתתקן הקו שמאל, שיוכל להאיר, מפאת התלבשותו בחסד דימין.
ביום הזה מתעטר יצחק, שיצחק, קו שמאל, נתעטר ע"י התלבשותו בחסדים, ומאיר בו"ק דג"ר, שנקרא עטרה. והוא ראש האבות, כי בחינת הראש, ג"ר, שיש בחג"ת דז"א, הנקראים אבות, הן מיצחק, כי ו"ק דחכמה שלו הוא ג"ר וראש.
אבל קו ימין, אברהם, חסדים חסרי ג"ר, כי אין ג"ר אלא מחכמה. ביום הזה כתוב, פחדוּ בציון חטאים, כי החטאים הרוצים להדבק בג"ר דשמאל, המעוררות דין בעולם, הם עתה בפחד, מחמת שהמסך דחיריק שנתעורר מקול שופר, מיעט את ג"ר הללו.
ותדע, כי תקיעת שופר ועקדת יצחק הם ענין אחד, כי עקדת יצחק פירושו, שאברהם עורר את המסך דחיריק שבקו האמצעי למעלה, שע"י כוח הזה, ויעקוד את יצחק בנו, שמיעט הג"ר דחכמה שבקו שמאל, יצחק, שע"י המיעוט הזה נכלל השמאל בקו ימין, שהוא אברהם למעלה. וכן יצחק למטה נכלל באברהם, שעי"ז נשלמו שניהם.
ביום הזה נעקד יצחק, כי קול השופר ממעט את קו השמאל מג"ר שלו, שזה נבחן לעקדה של יצחק, ועקד הכל, שכל הבחינות של קו שמאל למעלה, נעקדו, ואפילו קו השמאל דבינה. ושרה מיללת, שהבינה, הנקראת שרה, הייתה בוכה, שפירושו מיעוט, מחמת שנתמעט קו השמאל שלה. וכל זה נעשה משום שקול השופר חזק מאוד, שקול השופר החזק גרם לכל המיעוט הזה. כי ביום הזה נעקד יצחק למטה, ונקשר באותו שלמעלה, שנתקשר מחמת העקדה בייחוד ימין ושמאל שלמעלה. וזכה שהו"ק דחכמה שלו יתלבשו בחסדים, שהיא בחינת הג"ר שלו ושל שאר המדרגות.
שה) ביום של עקדת יצחק העטיר יצחק לאברהם במוחין דג"ר, המכונים עטרה, כמ"ש, בעטרה שעִטרה לו אימו, שכתוב והאלקים ניסה את אברהם. ויקרא שמו, ה' נסי, שהוא לשון התנשאות ורוממות. וניסה הוא כמו נשא, ולא מלשון נסיון. כי בעקדת יצחק הגדיל ונשא את אברהם. שנשתכלל הימין ונשלם ע"י עקדת השמאל. כי מטרם שקו ימין, אברהם, נכלל בשמאל, יצחק, אין לו לימין אלא ו"ק בלי ג"ר. ואחר שנכלל בשמאל, יש לו ג"ר כמו השמאל. והתכללות זו באה לו ע"י עקדת יצחק. ונמצא שהימין נשתכלל ונשלם ע"י העקדה. כמ"ש, והאלקים ניסה את אברהם, שהגדילו בג"ר. והאלקים זהו פחד יצחק, מידת הגבורה, קו שמאל, שמידה זו הגדילו בג"ר, ע"י שנכלל בה ע"י עקדת יצחק.
שו) כתוב, כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים. אלקים גבורה, ושופט ת"ת. אם לא היה עובר הדין של יצחק, גבורה וקו שמאל, במקום שיעקב שורה, ת"ת וקו אמצעי, ונתבשם שם, אוי לעולם שיפגש בדינו. כי יעקב, קו אמצעי, ממעט את קו השמאל ע"י המסך דחיריק, שע"י זה מתיחד השמאל עם הימין, ונתבשמים הדינים הקשים שבשמאל. כי באש ה' נשפט, שהאש שבשמאל נשפט ע"י הויה, קו אמצעי, המיחדו עם הימין. וזו היא התבשמות העולם.
שז) וכיוון שיצחק, קו שמאל, נכנס במקומו של יעקב, קו אמצעי, ויעקב אחז בו בכוח המסך דחיריק שבו, אז שקט האש ונצטננו הגחלים שלו, שהם הדינים של קו שמאל. בדומה לאדם שהיה כועס, וחגר והזדיין, ויצא בכעסו להרוג בני אדם. חכם אחד עמד על פתחו, ואחז בו. ולא עזבו לצאת החוצה. אמר לו הכועס, אם לא אחזת בי והתקפת אותי, היה הרג נמצא בעולם. כי בעוד שהתקיפו זה את זה ואחזו זה בזה, נצטנן כעסו על שיצא להרוג. יצא אותו חכם והוכיח, מי סבל הכעס ותוקף הדין של אותו אדם, הוֵי אומר, מי שעמד על הפתח לעכבו מלצאת.
שח) כך אמר הקב"ה, קו האמצעי, לישראל, בניי לא תפחדו מן הדינים של קו שמאל, כי אני עומד על הפתח, לעכב את הדינים מלצאת. אבל התעודדו ביום הזה ותנו לי כוח בשופר. שע"י קול שופר מעורר קו האמצעי את המסך דחיריק, שזה כל כוחו למעט קו השמאל ולהמתיקו בימין. וזולתו אין כוח שיוכל לייחד השמאל בימין.
שאם נמצא קול שופר כראוי ומכוונים בו למטה, הקול ההוא עולה ומעורר את המסך דחיריק בקו האמצעי, ומיחד הימין והשמאל, שבו מתעטרים האבות, שע"י התכללות בימין ושמאל, הם קונים מוחין דג"ר, שע"י זה נתעטר יצחק ונתעטר אברהם (כנ"ל באות ש"ד ובאות ש"ה). וכיוון שאת כל זה גרם יעקב, נעטר גם הוא, שכל המוחין שגורם תחתון לעליון, זוכה בהם גם התחתון. ונמצא שהאבות אברהם ויצחק עומדים במשכנו של יעקב, משום שהוא הפועל כל הייחוד הזה. וע"כ צריכים להיזהר בשופר, ולדעת קול ההוא, ולכוון בו.
שט) ואין לך קול בשופר שאינו עולה לרקיע אחד, וכל ההמון שבאותו הרקיע נותן מקום לקול ההוא. והם אומרים, וה' נתן קולו לפני חֵילו. ועומד קול באותו הרקיע, עד שבא קול אחר, ונועדים יחד ועולים בחיבור לרקיע אחר. וע"כ למדנו, שיש קול שמעלה קול. והוא קול של תקיעת ישראל למטה.
קול שופר עולה למעלה ומעורר את המסך דחיריק שבקו אמצעי, כדי למעט ג"ר דשמאל ולייחדו בימין. אמנם יש ב' מיני פעולות במסך דחיריק הזה, עד שממעטות ומיחדות השמאל בימין:
א. המגלה את המסך דצ"א הבלתי ממותק בבינה, המכונה מנעולא, שמכאן מקבל עיקר הכוח למעט קו השמאל.
ב. המגלה המסך דמלכות הממותקת בבינה, המכונה מפתחא, שמכאן גם יש לו כלים לקבלת המוחין דו"ק דג"ר.
וע"כ נבחנים ב' בחינות קולות המעוררים המסך דחיריק:
קול א' מעורר את המסך דחיריק מבחינת המלכות דצ"א הבלתי נמתקת בבינה.
קול ב' מעורר את המסך דחיריק מבחינת מלכות הנמתקת בבינה. וקול ב' הוא עיקר הנרצה בתקיעת שופר.
ואלו ב' פעולות שבמסך דחיריק מכונות ב' רקיעים.
ואין לך קול בשופר שאינו עולה לרקיע אחד, שאפילו קול מבחינת המסך דמלכות הבלתי נמתקת היוצא מן השופר, יש לו ג"כ רקיע אחד, שפועל שם פעולתו למעט הג"ר דשמאל. וכל ההמון שבאותו הרקיע נותן מקום לקול ההוא, שמקבלים את הקול ופועלים בו. והם אומרים, וה' נתן קולו לפני חֵילו כי רב מאוד מחנהו, כי עצום עושה דברו, כי קול ממלכות דמידת הדין הבלתי נמתקת הוא רב ועצום ואין מי שיעמוד לפניו. וע"כ יש בכוחו למעט את קו השמאל. וע"כ הם משמיעים את המקרא הזה בעת פעולתם.
אמנם אם היה נשאר הקול הזה דמידת הדין, לא היו ראויים עוד לקבל שום מוחין ואפילו ו"ק דג"ר. וע"כ צריכים לקול הב' של מסך דמלכות הממותק בבינה, ששניהם מתחברים יחד. אלא קול הא' הוא בהסתר ואינו פועל, אלא קול הב' הוא שפועל וע"כ ראויים לקבלת מוחין.
ועומד קול באותו הרקיע, עד שבא קול אחר, הקול דמסך המלכות הממותקת בבינה, ונועדים יחד ועולים בחיבור לרקיע אחר, ששני הקולות מזדווגים יחד ועולים לרקיע הב', ששם פועל רק המסך דמלכות הממותקת בבינה. והמסך הבלתי ממותק מחובר בו בהסתר כדי לתת לו כוח. וע"כ למדנו שיש קול שמעלה קול. כי קול הא' הבלתי ממותק, מעלה ונותן כוח לקול הב' הממותק בבינה, שיוכל להחזיק הקו שמאל בו"ק דג"ר. וע"כ צריכים לחיבור שניהם. והוא קול של תקיעת ישראל למטה.
שי) כיוון שמתחברים כל אלו הקולות שלמטה, ועולים לרקיע העליון שהמלך הקדוש, קו האמצעי, שורה בו, מתעטרים כולם לפני המלך. ואז הושלכו כיסאות הדין, והוקם כיסא האחר של יעקב, קו האמצעי, ונתתקן.
שיא) התפילה וקול השופר, שמוציא הצדיק בשופר, היוצא מרוחו ונפשו, עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה. וכשעולה קול ההוא של השופר, כולם נדחים מפניו, ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר. ע"כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה. יודעי ולא תוקעי.
שיב) ביום הזה צריך העם לראות, שאדם שלם בכל, היודע דרכיו של מלך הקדוש, ויודע יְקָרוֹ של המלך, שיתפלל עליהם את התפילה ביום הזה, ושיזמן קול שופר בכל העולמות בכוונת הלב, בחכמה, ברצון, בשלמות, כדי שיסתלק הדין על ידו מן העולם. אוי לאלו, אשר השליח שלהם לא נמצא כראוי, כי עוונות העולם יבואו להזכיר בשבילו. כמ"ש, אם הכהן המשיח יחטא, שהוא שליח כל ישראל, הוא לאשמת העם. משום שהדין שורה על העם.
שיג) כאשר שליח הציבור זכאי, אשרי העם, שכל הדינים מסתלקים מהם על ידו. וכש"כ הכהן, שבשבילו מתברכים העליונים והתחתונים. וע"כ כהן ולוי, מטרם שעולה לעבודה, בודקים אחריו, ורואים דרכיו ומעשיו. ואם לא, אינו עולה לעבודה. וכן בסנהדרין לדון דין, אין מקבלים איש לסנהדרין, אלא אחר הבדיקה, אם ראוי לכך.
שיד) ואם הכהן או הלוי נמצא כראוי, נותנים עליו חומר המקדש. ואם לא, אינו עולה לעבודה. כמ"ש, וללוי אמר תוּמֶיך ואוּרֶיך לאיש חסידֶך. מפני מה זכה לאורים ותומים ולעבוד עבודה, הוֵי אומר, אשר ניסיתו? כי ניסיתו מקודם וראית שכדאי לזה. האומר לאביו ולאימו, לא ראיתיו. וכיוון שנמצא באלו המדרגות, אז, יורו משפטיך ליעקב, ישימו קטורה, שיקריבו קטורת לשכך הכעס ולזמן את השלום. וכליל על מזבחך, כדי שיתבשם הכל, והברכות תמצאנה בכל העולמות. אז ברך ה' חֵילו.