שכה) ביום שנולד אדם נצטוו על עצה"ד ועברו על מצוות אדונם. ומשום שהאישה חטאה תחילה, ובא עליה הנחש, כמ"ש, והוא ימשול בך. מכאן ולהלאה, בכל זמן שהגברים נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הנשים שמצד דין הקשה עתידים לשלוט עליהם. כמ"ש, עמי נוגשיו מעולֵל ונשים משלו בו.
שכו) ואלו הנשים נקראות להט החרב המתהפכת. ולא שהן החרב המתהפכת, אלא הן להט מחרב הזו, הנקראת חרב נוקמת נקם ברית. חרב לה' מלאה דם. ולהט החרב ההוא מתהפכת, לפעמים היא גברים ולפעמים נקבות.
שכז) אוי לעולם כשהנשים שולטות בעולם. וכשנביא ישראל ראה, שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר, נשים שאננות, איך אתן שוקטות, איך אתן יושבות שלא להתעורר בעולם, קוֹמְנָה, ותשלוטנה על הגברים.
שכח) אבל לא אמרו, אלא כמו שאנו מוצאים בדבורה. שכתוב, היא שופטָה את ישראל בעת ההיא. וע"כ אוי לאדם, שאשתו מברכת בשבילו בשולחנו, שמוציאה את בעלה בברכת מזונות, משום שהוא אינו יודע לברך. כך דבורה, שופטה את ישראל, אוי לדור, שלא נמצא בהם מי שידין את העם, אלא נקבה אחת.
שכט) שתי נשים היו נמצאות בעולם, ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך. הם דבורה וחנה. חנה אמרה, אין קדוש כה', כי אין בִלתֵך. וכל הכתובים להלאה, שהיא פתחה את פתח האמונה בעולם, כגון, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון. שזה פתח האמונה, המלכות, שבדור חייב נקראת דל ואביון. וכששבים בתשובה נאמר עליה, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, להושיבי עִם נדיבים, וכיסא כבוד ינחילם. להושיבי עם נדיבים, זו האמונה של מעלה, המלכות שעולה למעלה מֵחזה דז"א, במקום שהאבות שורים, חג"ת דז"א. כי נדיבים הם האבות. שכתוב, נדיבי עמים נאסָפו עַם אלקי אברהם. הרי שמצד האבות נקראים נדיבים.
של) להושיבי עם נדיבים. שניבאה על שמואל, שעתיד להשתוות עם משה ואהרון, כמ"ש, משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו. וכיסא כבוד ינחילם, שמואל שהנחיל כבוד המלכות לשני מלכים, שאול ודוד. וכיסא כבוד ינחילם, פירוש אחר: הקב"ה מנחיל את הכיסא שלו לעבדיו.
שלא) ה' יחַתו מריבָו. מריבָו חסר י' כתוב, שהיא סימן הרבּים. מריבו, אותיות מריב ו'. וזה הוא מלך הקדוש, ז"א, ו' דהויה, קו האמצעי. בשעה שהדינים מתעוררים, ושליטים מצד הדין שולטים על הרחמים, קו האמצעי, הרחמים נכנעים מפני שליטי הדין. ובשעה שהקב"ה מתברך ממעיין הנחל, בינה, אז מתגברים הרחמים, קו האמצעי, ונכנעים הדינים הנמשכים משמאל. כמ"ש, ה' יחתו מריבו. מריב ו', הדינים מריב של הו', של קו האמצעי, יחתו מכוח הארת הבינה.
שלב) עליו בשמים ירעֵם. מי הוא עליו? בשעה שהטל, השפע של עתיק, הכתר, שורה עליו וממלא ראשו, ג"ר, בשמים, ז"א, אז ירעם, ישבר כוחם ותוקפם של הדינים הקשים. וייתן עוז למלכו, להקב"ה, ז"א. וירם קרן משיחו, כנסת ישראל, המלכות, הנקרא קרן היובל. משיחו, כמ"ש, משיח אלקי יעקב, שנאמר על דוד, המלכות.
שלג) דבורה, שבאה לשבח שבח המלך הקדוש, אמרה, ה' בצאתך משֵׂעיר בצעדך משדה אֶדום. מלמד, שהקב"ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה ולא רצו. וכי לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמינם? אלא שלא יהיה להם פתחון פה, לומר, שאם היה נותן להם הקב"ה את התורה, היו שומרים אותה. וע"כ הזמינם. וכל אלו הכתובים שאמרתָם דבורה, הכל הוא בחכמה, עד אותה שעה ששיבחה את עצמה, שנאמר, עד שַׁקַמתי דבורה, שקמתי אֵם בישראל, שאז נסתלקה ממנה רוח הנבואה. ומשום זה אמרה, עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר, שהייתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה.
שלד) וכל זה היה, כשנמצאו הגברים בחטא, ולא היו ראויים שישרה עליהם רוח הקודש, אז כתוב, ואם כל עדת ישראל ישְׁגו ונעלם דבר מעיני הקהל, ואָשמוּ. הלוא, ואם כל ישראל ישגו, היה צריך לומר, והמילה, עדת, מיותרת? אלא, סובב על אלו שנמצאים בירושלים, שמשם יוצאת התורה לכל העם, שאם הם טועים נמצאים כל ישראל טועים, משום שכולם נמשכים אחריהם. ונעלם דבר מעיני הקהל, עיני הקהל, הם הסנהדרין, אלו הם הממונים על ישראל.