שצד) התורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה, שלומדים אותה ביום, משום שצחות התורה שבכתב היא בתורה שבעל פה, במלכות הנקראת לילה. ותורה שבעל פה, המלכות, שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום. ובזמן שהמלכות שולטת, אז היא הצחות שבתורה.
שצה) כשנתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת אחת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא דופק בכנפיו וקורא. ושלהבת ההיא כשמגיעה אליו ומתעוררת כנגדו, מביט בה ומזדעזע וקורא, שמביט ומסתכל בשביל כבוד אדוניו, לעשות רצונו, וקורא לבני אדם לקום ולעבוד להקב"ה.
שצו) וע"כ נקרא שֶׂכְוִי, לשון הבטה. ונקרא גבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, ובצד הגבורה בא לעורר בעולם. אז אלו בני האמונה עומדים, ונותנים גבורה וכוח לכנסת ישראל, המלכות. וזה נקרא רינה של התורה. וע"ז שקם בחצות לילה, זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות.
שצז) וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מגודף מאודונו, עזוב מאודונו, שלא נתעורר רוחו, ולא הביט לכבוד המלך.
שצח) כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר. ולא אמר, איה אֶלוהָ עושָׂי, נותן זמירות בלילה, כדי לעזור אותו באלו התשבחות, שיהיה הכל בעזרה אחת. שהמלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור האדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת. מהו עושי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנסת ישראל מתקנים אותו בחוט אחד של חסד שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים.
שצט) איה אלוה עושָׂי. עושה לי, היה צריך לומר. מהו עושָׂי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו. והקב"ה וכנסת ישראל מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום בריה חדשה. כמ"ש, אלוה עושי.
ת) אלוה אותיות א"ל ו"ה. אל אברהם, שכתוב בו, האל הגדול. ו' זהו הקב"ה, ז"א. ה' כנסת ישראל, מלכות. וזהו אלוה. שרומז, לחסד ולז"א ולמלכות. והם עושים את האדם ומתקנים אותו בכל יום. וע"כ כתוב, עושי, כמו ישמח ישראל בעושיו, שסובב על הקב"ה.