תא) או הודע אליו חטאתו. הקב"ה פקד לכנסת ישראל, שתודיע לאדם את החטא, שהוא חטא. ומודיעה לו עם הדינים שלה. כמ"ש, יגלו שמים עוונו וארץ מתקוממה לו. הודע אליו, כמי שמצוּוה לאחר שיודיעו. שהודע הוא לשון ציווי, שמצוֶוה את המלכות להודיעו.
תב) בשעה שאדם חטא לפני הקב"ה, ואינו משגיח בחטאו לחזור בתשובה לפני הקב"ה, ומשליכו מאחורי כתפיו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקב"ה. אז מצווה המלך לכנסת ישראל, ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, הושיטי לו דינים, והודיעי לו חטאתו. כמ"ש, הודע את ירושלים את תועבותיה. אשר הודע הוא לשון ציווי.
תג) אחר שהגיע עליו הדין, אז נתעורר רוחו לחזור בתשובה לפני אדונו, ונכנע להקריב קרבן. כי מי שליבו גאה עליו, הוא חוטא ושוכח חטאו, ואינו מביט עליו. וע"כ הקב"ה מוכן כנגדו, ומצווה להודיעו חטאו, שלא ישכח ממנו.
תד) כך הוא ודאי. וכן מצאנו בדוד, כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, לא השגיח בזה. אמר לו הקב"ה, אתה שכחת אותו, אני אזכיר לך. מיד כתוב, אתה האיש כה אמר ה'. אתה האיש שלא זכרת החטא, אתה האיש ששכחת אותו. והודיעו בדין.
תה) אף כאן, הקב"ה אמר, הודע אליו חטאתו אשר חטא. ויפה הדבר, כי לא כתוב, או נודע אליו, כמ"ש, או נודע כי שור נוגח הוא. ומי שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו חטאו, ולא בדרך דין, אלא כאם המודיעה לבנה במילות רכות, והוא אינו שוכח, ושב בתשובה לפני אדונו.
תו) ואם תאמר, דוד, שהיה קם בחצות לילה, למה נתעוררו עליו, להזכיר עוונו, בדין. שונה דוד, כי חטא במה שנקשר, במלכות, וצריך דין, ובמה שחטא נידון. כי חטא כנגד המלכות הקדושה, שהיה נקשר בה, שהיה מרכבה אליה. ולירושלים הקדושה, שהיא נגד המלכות. וע"כ גורש מירושלים, והוסרה המלכות ממנו, עד שנתתקן ועשה תשובה.
תז) מהו, שהקב"ה העניש את דוד ע"י בנו, שכתוב, הנני מקים עליך רעה מביתך? משום, שאם יקום עליו אדם אחר, לא ירחם עליו. אמר לו, והרי אבשלום רצה להרוג את אביו בכמה עצות רעות עליו, עוד יותר מאדם אחר?
תח) דוד חטא בבת שבע סתם, המלכות. אמר הקב"ה, יבוא בן של בת אל נכר, וינקום נקמה. והוא אבשלום, שהיה בן יפת תואר, שנשבית במלחמה. שמי שלוקח אישה במלחמה וחומד אותה, לסוף יוצא ממנה בן סורר ומורה, משום שעד עתה עוד לא נפסקה ממנו הזוהמה.