ח) העניין הראשון הוא יוד דהויה, הנקודה הראשונה, חכמה, העומדת על ט' עמודים הסומכים אותה. והם עומדים לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח מערב, שהם ג' קווים ומלכות, כמו שסוף המחשבה, הנקודה האחרונה, המלכות, עומדת לד' רוחות העולם, שהם דרום צפון ומזרח מערב, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והן שוות זו לזו, חוץ מהנקודה העליונה, י' דהויה, זכר. ונקודה אחרונה, מלכות, נקבה.
ט) וזהו הי', חכמה, עומדת בלי גוף, אין לה כלי, כי אין יותר מג' כלים, בינה ת"ת ומלכות. ולחכמה אין כלי, אלא שמתלבשת בפנימיות הבינה ות"ת ומלכות. וכשהיא נמצאת בלבוש, שנתלבשה בהם, היא עומדת על ט' עמודים, חב"ד חג"ת נה"י, כאות ם' בלי עיגול. ואע"פ שאות ס' היא עגולה ועומדת בעיגול, הי' היא ס' וה"ר היא ם'. אבל באותיות החקוקות בנקודות, באותיות הרומזות בחינת החכמה, המכונה נקודות, נבחן, שהאורות שלמעלה הן במרובע, ושלמטה הן בעיגול.
המדובר מבחינת הארת החכמה, אשר ג"ר נחשבים המוחין בציור מרובע, שהיא ם', שהכוונה על ד' בחינות חו"ב חו"ג, שבג' קווים חב"ד העליונים דאו"א עילאין שהם נרמזים ביוד דהויה, שכל אחת כלולה מעשרה והם ם', במרובע. ונחשבים לם' סתומה, על היותם בחסדים נעלמים. שקו האמצעי, דעת, אינו מגלה בהם החכמה. וע"כ נחשב קו אמצעי לב' בחינות, חסד וגבורה.
אבל למטה, בחב"ד דישסו"ת, ה"ר דהויה, הם בעיגול, ל' דצלם, עיגול. כי קו האמצעי שבהם, להיותו מיחד את ב' הקווים ומגלה החכמה, נתיחדו החסד וגבורה שבקו אמצעי לבחינה אחת. והם רק ג' בחינות חכמה בינה דעת, שבכל אחת ע"ס, ל', עגולה. מה שכתוב, שה"ר הוא ם' סתומה והי' היא ס', מדובר הוא למציאות הארת החסדים, שהם באו"א עילאין בזיווג ללא הפסק, שזה נוהג בחב"ד חג"ת דבינה. וע"כ הם ס', ו' ספירות שבכל אחת עשר. וישסו"ת, שהם ה"ר דהויה, הם ד' ספירות נהי"מ דאו"א, שהיא ם' סתומה, שלהיותם חכמה בלי חסדים, היא נסתמת ואינה יכולה להאיר.
י) ריבוע הזה עומד בשיעור של שלוש נקודות, שלוש שלוש לכל צד. והם בשיעור החשבון שמונה נקודות, והם תשע נקודות. הם העומדים ויוצאים מהמאור, בינה דא"א, וכתר די', שהיא או"א במרובע, ם' בט' עמודים לאות י', נקודה אחת מהם, חב"ד חג"ת נה"י, הם תשע. והם שמונה, אות ם' במרובע ג' ג' לכל צד, כשאין חושבים את הי' עצמה, בינה דעת חג"ת נה"י.
יא) אות י' היא נקודה אחת. ואע"פ שהיא נקודה אחת, ראשה למעלה, קוץ העליון של הי'. וקוץ למטה. ועצם הנקודה. וע"כ השיעור שלה היא ג' נקודות כעין , ימין ושמאל ואמצע, ג' קווים. וע"כ ההתפשטות לארבעה צדדים ג' ג' לכל צד, היא תשע עם הי', והיא שמונה בלי הי' עצמה.
יש באות י', רת"ס, שהם קוץ העליון וקוץ התחתון והנקודה עצמה, שהם ג' קווים שבה. כי ראש ותוך שלה הם ב' קווים ימין ושמאל, והסוף שלה, הוא קו האמצעי. והם כלולים זה מזה, ונמצא שיש בראש היוד ג' קווים, ובתוך הי' ג' קווים, ובסוף שלה ג' קווים, וג' קווים שבראש הם חב"ד, וג' קווים שבתוך הם חג"ת, וג' קווים שבסוף הם נה"י. וכולם הם במרובע ם' דצל"ם, שקו האמצעי שבראש ושבתוך ושבסוף מתחלק לחסד ולגבורה, לז"א ומלכות. באופן, שבכל ג' קווים יש ארבע רוחות. ב' קווים ימין ושמאל הם דרום צפון. ב' הבחינות שבקו האמצעי הם מזרח מערב. כי ז"א מזרח והמלכות מערב. וכשכתוב, שנתפשטו ב' הנקודות ונעשו ג', הוא שנתפשטו ב' קווים ימין ושמאל, ונעשו ג' קווים, ימין ושמאל ואמצע. והאחד, הקו האמצעי, נעשה שניים, ז"א ומלכות, מזרח מערב.
ומה שנאמר, שההתפשטות לארבעה צדדים ג' ג' לכל צד, היא תשע עם הי', והיא שמונה בלי הי' עצמה, הוא משום שג' הקווים מתפשטים לארבע רוחות, דרום צפון מזרח מערב, בסוד ם'. ונמצא שיש ביוד ג' ממין ם' בראש, שהם ג' קווים חב"ד, ם' בתוך, שהם ג' קווים חג"ת, ום' בסוף שהם ג' קווים נה"י. שהם ג' ג' לכל צד, לג' צדדים שבי', יש בכל אחת מהם ג' ג'. וצד, פירושו, בחינה בהרבה מקומות בזוהר. והם תשע, עם עצם בחינת הי', חכמה. והם שמונה, בלי הי'.
יב) ואלו השמונה נקודות הן עמודים היוצאים מהמאור, מבינה דא"א וכתר דאו"א, להיות סומכים לאות י'. כי הי' מתלבשת באלו ח' נקודות, שהן בינה דעת חג"ת נה"י. והן נקראות מרכבה שלה. ואינם נקראים בשם, אלא רק בט' נקודות שבתורה: קמץ פתח צירי, הם ג"ר. סגול שווא חולם, הם חג"ת. חיריק קובוץ שורוק, הם נה"י. כי ספירות החכמה נקראות נקודות.
יג) בספרו של אדם, נחלקו אלו ט' שהן ח', בצירופי האותיות של השם הקדוש. כי הבינה והדעת מאירים לה"ר דהויה. וחג"ת נה"י מאירים לו' דהויה. ועטרת יסוד מאירה לה"ת דהויה. כדי לצרף אותם ולייחדם בכל אלו האופנים. כי כשאלו הח' שהן ט' נוסעות, הן מאירות הארתן בדרך ג' קווים בזה אחר זה, מאירות בהארת אות ם' במרובע, ומוציאים שמונה אורות הנראות כתשעה, ומתחלקים למטה בין הספירות בינה ז"א ומלכות. עד כדי לשאת כל המשכן, מלכות. כי החכמה אשר בי' דהויה מתגלה רק במלכות. וע"כ צריכות הח' נקודות להתפשט עד המלכות, הנקראת משכן, ששם מתגלה החכמה.
יד) והן הצירוף של השם הקדוש בע"ב אותיות חקוקות, היוצאות מג' גוונים, ימין ושמאל ואמצע, חג"ת דז"א. והכל הוא מג' נקודות, שהן השיעור של אות י', רת"ס שלה. שהיא מאירה לארבע רוחות באות ם' דצלם. והן שמונה נקודות, זולת החכמה, והן ט' נקודות עם החכמה, שכל אחת מג' נקודות של רת"ס של הי' כלולה משלושתן. והן ט', שהן חב"ד חג"ת נה"י.
והן י"ב נקודות עליונות, ג' ג' לכל צד. כי להיותה מאירה בם', שיש בה ד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב, שהוא משום שקו האמצעי נחלק לב', ז"א ומלכות. וא"כ יש ד' אורות בראש של הי', חב"ד, וד' אורות בתוך של הי', חג"ת, וד' אורות בסוף של הי', נה"י. כי הדעת והת"ת והיסוד נחלקים כל אחד לב' אורות, ויורדים למטה בי"ב לו"ק. וכשי"ב אלו נחקקו בו"ק דז"א, הם ע"ב שמות. כי ו' פעמים י"ב, הם ע"ב, שהם השם הקדוש דע"ב, היוצא מי"ב נקודות די' דהויה.
טו) והכל הוא עולה ברצון לסמוך את המחשבה, החכמה, באלו הסומכים של אות י'. שכל אלו הצירופים של השם ע"ב, הם כדי לגלות החכמה שבי' דהויה, שנקראת מחשבה. וע"כ באים האותיות בצירופיהם בשם ע"ב, ג' ג' אותיות בכל צירוף שבו, כדי לעלות ברצון של אות הי' דהויה, שיש בה ג' נקודות, רת"ס. וע"כ אינו עולה בעליית הצירוף, אלא מעיקר ושורש של סוד אלו הסומכים, הסומכים לאות י', באות ם' בריבוע, ג' נקודות רת"ס, שהם עיקר ושורש כל הסומכים, המשתלשלים ממנה, שהם, ט' נקודות, ח' נקודות, י"ב נקודות, ע"ב נקודות.
נמצא, שכל השם הקדוש עומד באות י', והכל המשכת החכמה. ועומד במאור, בינה דא"א, הכתר של י' הזאת, שהיא או"א, לעשות סְמִיכָה לכל אות ואות של השם הויה. ואלו הסומכים הט' והח' והי"ב והע"ב, הם המרכבה של כל אות ואות של שם הויה.
טז) העניין השני הוא, אות ה' של הויה, העומדת על חמישה עמודים הסומכים אותה, היוצאים מהמאור, מבינה דא"א, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך. כי ע"י עליית המלכות למקום בינה דא"א, נעשה שם מסך המסיים אל הראש דא"א, ובינה ותו"מ דא"א, יצאו לבר מראש, למקום חג"ת דא"א. ששם עומדים או"א וישסו"ת דאצילות.
ואח"כ לעת גדלות, חוזרים בינה ותו"מ אל הראש דא"א, שעולים למעלה ממסך המסיים, ונעשו שוב ראש דא"א. ואז הם מעלים עימהם גם או"א וישסו"ת שהם י"ה דהויה, אל מקום הראש דא"א, ומאירים אֲליהם.
הַבּוֹצינָא, המאור, הבינה דא"א, מאיר אל ה' דהויה, לאחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א.
יז) אות זו נקראת היכל הקודש אל הנקודה, הי' דהויה, שהכל הוא באות ם' במרובע, שאין הארת החכמה מתגלה שם. אבל כאן לא נרשם אות ם', אלא רק אות ה', משום שכאן מתחיל הגילוי באות ל' דצלם. והמרכבה שלה היא ה' עמודים.
יח) ה' העמודים: כשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, הבינה דא"א, נעשו ט' עמודים חב"ד חג"ת נה"י, שנתפשטו מרת"ס די', ומתוך ההארה שהוארה אות הי' נתפשטו ג' נקודות של הי'. ב' נקודות למעלה, שהם בראש הי', קוץ העליון וגופו של יוד. ונקודה אחת למטה, קוץ התחתון של הי'. כעין זה , ג' קווים ימין שמאל ואמצע. וכשנתפשטו שתי נקודות חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, נתחבר אֲליהם קו האמצעי בחיריק, ונעשו ג', וקו האמצעי נעשה ב', שנחלק לחסד, ז"א, ולגבורה, הנוקבא, ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד. היכל הזה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, נעשה בהעלם ובמכוסה אות ה', ועומדת על ה' אחרות.
ה' קומות יצאו באצילות ממ"ה החדש:
א. כתר בפרצוף עתיק,
ב. חכמה בפרצוף א"א,
ג. בינה נחלקה לב' פרצופים, שכו"ח שלה נעשו לפרצוף או"א עילאין, בינה ותו"מ שלה נעשו לפרצוף ישסו"ת,
ד. ת"ת יצאה בפרצוף ז"א,
ה. מלכות יצאה בפרצוף הנוקבא דז"א.
והנך מוצא שקומת בינה לבדה נחלקה בין ב' פרצופים, שבכל אחד ע"ס. והם י"ה דהויה, שאו"א עילאין הוא יוד, וישסו"ת הוא ה'. גם או"א, שהם היוד דהויה, נחלקה לב' בחינות, בעת יציאת נקודת החולם בכל המדרגות, בעת עליית המלכות מכל מדרגה לבינה של כל מדרגה, שאז נפלו בינה ותו"מ של הי' למדרגה התחתונה שלה, שהיא הה' דהויה. ותדע שכל בינה ותו"מ שנפלו ממדרגתם, כשהם חוזרים למדרגתם בעת נקודות השורוק, אינם מתיחדים ממש למדרגה אחת עם הכתר וחכמה שנשארו במדרגה, אלא שנתקנו להיות קו שמאל ובחינת נוקבא לכתר חכמה שבמדרגה.
ומכאן יצא, שיש ב' נוקבין לי' דהויה שהם או"א עילאין:
נוקבא הא'. בינה ותו"מ, שנפלו מי' בעת הקטנות וירדו לישסו"ת, שהיא ה' דהויה. שבינה ותו"מ אלו ו' ד' של מילוי היוד.
נוקבא הב'. ישסו"ת, בינה ותו"מ של קומת בינה הכוללת, שנתקנה למדרגה בפני עצמה, ה' דהויה. אמנם בעת קטנות אינן נחשבות לנוקבין, כי אז שתיהן למטה ממדרגת או"א, הי' דהויה. אלא בעת יציאת נקודת השורוק, שבינה ותו"מ של כל המדרגות חוזרות ועולות למדרגתם, ולוקחות עימהן גם מדרגה התחתונה, שהיו בה בשעת נפילה, נמצא שבינה ותו"מ של הי' חזרו ועלו לי' ונעשו לה לנוקבא, ו' ד' של מילוי יוד. ובינה ותו"מ אלו העלו עימהן לי' גם ה' דהויה, מחמת שהיו מלובשות בהן בשעת הנפילה. ונתקנה גם ה' דהויה לנוקבא לי' לקו שמאל שלה. הרי שיש לי' ב' נוקבין:
א. ו"ד של מילוי י', והיא חג"ת די'.
ב. ה' דהויה, היא נה"י די'.
וע"כ הם יוצאים מהמאור, מבינה דא"א, כי כל מדרגה מקבלת הארתה מבחינה שכנגדה בעליון. וכיוון שי"ה דהויה הם שניהם קומת בינה, ע"כ הם מקבלים מא"א, מקומת חכמה. אבל רק מבחינה שכנגדה, מבינה שבא"א, והיא הנקראת בוצינא. המאיר, אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א, כי מטרם שהבינה דא"א חזרה ועלתה לראש א"א, היו כל המדרגות בקטנות, ובינה ותו"מ די', ו"ד של מילוי יוד, ובינה ותו"מ של קומת בינה, ה' דהויה, שתיהן עוד לא היו במדרגות הי', שיהיו נחשבות לב' נוקבין די', אלא שהיו בנפילה מחוץ למדרגת הי'. אלא אחר שבינה דא"א חזרה ועלתה לראש דא"א, למעלה מן המסך, אז גם בינה ותו"מ די' עלתה למדרגת הי', ונעשה לבחינת נוקבא שלה, ה' בצורת ו"ד של מילוי יוד.
וכשהאיר אור הבוצינא באות י', והוארה, מאותו ההארה שהאיר הבוצינא, בינה דא"א, נעשו ט' עמודים, כי הי' קיבלה מן הבוצינא כל ג' בחינות חולם שורוק חיריק, ג' קווים, רת"ס של הי', וכל אחד מהם כלול משלושתם. וע"כ יש ג' קווים בראש, חב"ד. וג' קווים בתוך, חג"ת. וג' קווים בסוף, נה"י. אבל הה', בינה ותו"מ די', שנפלו ממנה בעת הארת נקודת החולם, בקטנות, לא התחילה להאיר, להיות נוקבא להי' ולקבל ממנה, רק אחר שנאסף ועלה למעלה מהמסך המסיים את הראש דא"א, שאז היא הארת השורוק, שהיא רק בחינת התוך של הי' וחג"ת שלה. ע"כ אינה מקבלת אלא רק הארת ג' הקווים מחג"ת די'.
וכשהאיר אור הבוצינא באות י', מהחלק של הארת הי', נתפשטו ג' נקודות של הי', חולם ושורוק, ונעשו ב' קווים, ונתחבר אֲליהם קו האמצעי בחיריק, ונעשו ג', בחלק של הארת התוך די', שנחלק על ג' קווים, שהם ד', וקו האמצעי נעשה ב', שנחלק לחסד, ז"א, ולגבורה, הנוקבא, ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד, שנתקנה להיות היכל אל הי', הנוקבא אל הי'. כי הנוקבא נקראת היכל. אבל מבחינת ג' קווים דראש, הי' אינה מקבלת, כי הארתה מתחלת מן התוך די'.
היכל הזה, אחר שנעשה היכל לנקודה הראשונה, כלומר, אחר שה' די' קיבלה מהארת השורוק, עלתה ממקום נפילתה, ונעשתה נוקבא לנקודה ראשונה, הי', בהעלם ובסתר נעשית אות ה', ו"ד של מילוי י', נוקבא אליה, הגונזת והמעלימה החכמה ונתתקנת בבחינת לא נודעת, שהיא אמא עילאה. ועומדת על ה' אחרת, ה' דהויה, בינה ותו"מ דבינה הכוללת דאצילות, הנקראת ישסו"ת, שבה מתחיל להתגלות הארת החכמה. והיא מלבשת על הסוף של הי', על נה"י שלה. כיוון שלי' יש רת"ס, שבכל אחד ג' מדרגות, וד"ו של מילוי יוד, הבינה ותו"מ די' עצמה, נעשתה ה', ומלבשת על חג"ת דיוד, ושניים אלו נקראים או"א עילאין. וה' דהויה שהיא ישסו"ת, מלבשת על נה"י של הי'. וע"כ בב' אותיות ה', בכל אחת, רק ד' נקודות ולא כל הט' כמו הי', כי לכל אחת יש לה רק בחינה אחת מן הי', לזו תוך, ולזו סוף.
יט) ארבע נקודות גנוזות הן, ב' קווים ימין ושמאל, וימין ושמאל שבקו אמצעי. ועם נקודה אחת העומדת בתוכם באמצע, היסוד שבה, שביל דאבא בנתיב דאמא, הן חמש. והיא, ה', הנוקבא די', הנקרא אמא עילאה כמו שה' שלמטה, המלכות, עומדת על ארבע, על ג' קווים והמלכות המקבלת אותם, והיא נקודה על ארבע. כלומר, שעצם המלכות, הנקודה, עומדת באמצעם, כי מקבלת מג' קווים ונחשבת בתוך הארבע, היא בחינת עטרת יסוד, הנקראת מפתחא ולא מלכות ממש.
אף כאן יש ד' נקודות גנוזות ונתיב באמצע. ומה שהיא עומדת על חמישה סומכים אחרים, על ה' דהויה, ישסו"ת, זה משום שנקודה העליונה הי' דהויה היא על ב' בחינות:
א. כשהיא בפני עצמה ואינה מלובשת בישסו"ת, שאז הו"ד של מילוי י' נעשתה לנוקבא שלה בפני עצמה, ה' בחמש הסתרים.
ב. במכוסה, מלובשת בישסו"ת, ואז נחשב ישסו"ת לנוקבא של הי' והו"ד, נכללת אז בי' בבחינת דכר. וע"כ יש ב' אותיות ה'.
כ) בספר הסודות של חנוך כתוב, ה' עומדת על ה' סומכים, היוצאים מן הבוצינא, בינה דא"א, אותיות ו"ד של מילוי יוד, אמא עילאה. ואז מוציאה ה' זו חמש עמודים אחרים, שהיא ה"ר דהויה, ישסו"ת. ונמצא ה' זו בסוד עשר, חמש סומכים שלה וחמש סומכים של ה' דהויה, שהם יחד במקום הי'. וכשנפרדת ה' דהויה מן ה' דו"ד שבמילוי הי', ובאה למקומה, עומדת ה' זו על חמישה סומכים, שד' סומכים הם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. והחמישית היא נקודה באמצעם, והד' סומכים כלולים זה בזה. באופן שיש ג' קווים בכל אחד מהד' סומכים, שהם י"ב. והם י"ג מידות הרחמים עם מדרגה אחת הנוספת עליהם, עם הנקודה שבאמצע הד' סומכים. והם מקבלים מי"ג מידות הרחמים שבדיקנא דא"א.
כא) ואלו הם י"ב העמודים בו"ק. כי ישסו"ת הם ו"ק דאו"א. ואלו י"ב מאירים בכל קצה שבהם. והם במספר השם ע"ב. כי ו' פעמים י"ב הוא ע"ב. ופעם נחשבים להשם מ"ב, בישסו"ת עצמם. ופעם לע"ב, כשיורדים למטה לו"ק דז"א, שרק שם מאיר השם ע"ב. ובישסו"ת מתפשטים מע"ב שבילים לכל צד, ל"ב שבילי החכמה. וכשתגרע ל"ב מע"ב נשאר ארבעים, ועם ב' אוזניים ימין ושמאל, שאוזניים הם בינה, הימין יש"ס והשמאל תבונה, שהם שורשי האורות, הם ארבעים ושניים, השם מ"ב. אלו הם מ"ב אותיות עליונות, האותיות הגדולות שבתורה.
כב) יש אותיות גדולות, ויש אותיות קטנות. אותיות גדולות הן למעלה, בבינה. ואותיות קטנות למטה, במלכות. והכל הוא למטה, במלכות, כעין של מעלה, בבינה. כי יש שמות קדושים עליונים, שבבינה, הנמשכים רק ברצון הרוח והלב בלי דיבור כלל. ויש שמות קדושים תחתונים, שבמלכות, הנמשכים בדיבור, ובהמשכת המחשבה והרצון עליהם.
כג) ויש שמות אחרים למטה, מס"א, שנמשכים ברצון של מעשה למטה, להעלות להם הרצון שבמעשה למטה. משום שהס"א אינו מתעורר, אלא במעשים של עולם הזה, להיטמאות בהם. כמו בלעם ובני קדם, וכל אלו העוסקים בצד אחר, שהם עוררו אותו ע"י שעשו מעשים למטה לעוררו.
כד) ואלו שמס"א, אינם עומדים באותיות הרשומות של כ"ב אותיות התורה. חוץ משתיים ח' וק', שקליפת היסוד נקרא ח', בני חת, שנשאו ונתנו עם אברהם במערת המכפלה. וקליפת המלכות נקרא ק'. וסומכים להם לס"א בסמיכה ג' אותיות שק"ר, שנאחזים בהם. אבל אלו הח' והק' נודעים אצלם יותר. וע"כ בתהילה לדוד כתוב בכל הפסוקים ו' באמצע הפסוק אחר הטעם אֶתְנַחְתָא, בכל אות ואות, כלומר בכל פסוק ופסוק, שכל אחד מתחיל באות מיוחדת מאלף בית, חוץ מאלו ב' אותיות ח' וק'. כתוב, חנון ורחום ה' ארך אפיים וגדול חסד. שלא כתוב בו ו', וארך אפיים וגדול חסד. וכן כתוב, קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת. שלא כתוב, ולכל אשר יקראוהו באמת. שהוא מטעם, כי ו' הוא שם הקב"ה, קו האמצעי, המיחד הימין והשמאל. ואין הס"א חפצה בקו האמצעי, ע"כ לא כתוב ו' באמצע הכתוב, להורות שיש בהם אחיזה לס"א.
כה) וע"כ הם מ"ב אותיות, שעוה"ז נברא בהן. נמצא שה' העליונה זו דהויה עולה צ"ב, שהם מ' שנשארו מע"ב שבה. וב' אוזניים, ימין שמאל, הן מ"ב. וה' סומכים שלה כל אחד כלול מעשר, שהם נ'. נ' ומ"ב הן צ"ב. צ' חוץ מב' אוזניים ימין ושמאל, הוא כמ"ש, ואם שרה, הבת צ' (תשעים) תלד, כי שרה רומזת על אמא, שהיא ה' עליונה דהויה. אבל היא בחשבון צ"ב עם ב' האוזניים. וכשנוסף עליהם מדרגת הברית, היסוד, הרקיע השמיני, ועומד לשמונה ימים, שהמילה הוא לשמונה ימים. וצ"ב ושמונה דיסוד, הם מאה. ואלו הם מאה ברכות, שבכל יום צריכה כנסת ישראל, המלכות, להתעטר בהן. והכל הוא בסוד הה'.
כו) הצורה של ה' היא בב' אותיות נ', שהם מאה, שיש בהן עשרה סומכים, שכל אחד כלול מעשר. ה' אחת היא ה' סומכים, ומרכבות שיוצאים מתוך הבוצינא, שהיא בינה דא"א, אמא עילאה, שהיא ו"ד של מילוי י'. וה' שנייה היא חמישה סומכים האחרים, היוצאים ממנה, שהיא ה"ר דהויה, ישסו"ת, ועשרה סומכים של ב' אותיות ה' אלו ב' אותיות נ'. וע"כ צורותיהן הן כעין זה ןׂן, ב' אותיות נון ונקודה העומדת באמצע. וע"כ ו' עומדת ביניהן תמיד, כעין נון, משום שכאן הוא מקומו של ז"א, שהיא ו', להתעטר, לקבל מוחין דג"ר.
כז) וכשנתקנה בחמישים בלבד, כלומר, אחר שנפרשה ה' דהויה מאמא עילאה ובאה למקומה, היא בנקודה אחת העומדת בנ', כעין נון שנשמעת כך במבטא, שהו' היא נקודה אחת באמצען השולטת עליהן.
כח) עניין שלישי הוא אות ו' דהויה, צורת אדם, ז"א, שבו הויה של מילוי אלפין, שבגי' אדם, מ"ה. אות ו' רומזת על ג' קצוות שבו, עומדת על י"ב מרכבות, שאלו י"ב מאירים בכל קצה שבו', וי"ב פעמים ו' הוא ע"ב. וכשמתחלקים על ג' שלישים הם כ"ד מרכבות, כי ג"פ כ"ד הם ע"ב. כי באות זו כלולים התפשטות צורת אדם, כנגד הזרועות חו"ג, וירכיים נו"ה, והגוף ת"ת ויסוד. האיברים שלהם הם כ"ד בזרועות, וכ"ד בירכיים, וכ"ד בגוף. אבל כולם סתומים בגוף, ת"ת, והגוף עומד בכל ג' כ"ד, וכל ע"ב מרכבות כלולות בגוף, ומשום שכולם כלולות בו, עומדת הו' בהתפשטות אחד, בקו אחד, הכולל כולם.
כט) גוף אחד הכולל כ"ד מרכבות: הראש של ו' יש בו שש מרכבות, הגוף של ו' יש בו י"ח מרכבות, שש וי"ח הם כ"ד. ואע"פ שכל המרכבות הם י"ב לכל קצה שבו"ק, ושישה פעמים י"ב הם ע"ב, ולא כ"ד, ודאי שבכולם עומד הגוף. אבל מבחינת כ"ד, שמחשבים הגוף רק לשליש אחד של ע"ב, הם מתבארים: שישה שבראש הם, חג"ת נה"י שבראש, שהם איברים להכניס בהם הראש, הג"ר. וי"ח הם שמונה עשרה חוליות שבשדרה, שהראש עומד עליהם והגוף נסמך בהם.
הראש נתקן בחסד ובגבורה, שחסר לו ג"ר דראש ואין בו אלא ו"ק דראש. אבל הגילוי הו"ק דראש אינו בראש אלא הוא בג' קווים שבגוף, שהו"ק דראש מתגלים בכל קו. וג"פ שישה הם י"ח, וזה ח"י חוליות שבשדרה. כי ג' קווים שבגוף מגלים הארת החכמה שבראש. ונבחן שהראש עומד עליהם, וכן כל הגוף עומד עליהם.
ל) וכל כ"ד מרכבות התפשטו בראש וגוף של הו'. וכל השישים ספירות כולם כולל אותם הו', שש ספירות חג"ת נה"י, שכל אחת כלולה מעשר. וע"כ השיעור של אות ו': ראש של הו' הוא בשש נקודות חג"ת נה"י, וגוף של הו' הוא בשמונה עשרה. וכל הסודות מתבארים בגוף, משום שהזרועות והירכיים, חו"ג ונו"ה, בהעלם, להיותם בחינות ב' קווים העליונים שאינם מאירים, אלא ע"י קו האמצעי, המיחדם זה בזה בו'. וע"כ נכלל הכל באות ו' וצורתה.
לא) וכשנראת השלמות של הו', קו האמצעי, אז כל הצדדים הרעים נסתמים ונפרדים מן הלבנה, המלכות, ואינם מכסים אותה. משום, שקו האמצעי, בוקע כל המשקופים שברקיעים ומאיר למלכות, והמקטרג אינו יכול להרע כלום. וכשהו', קו האמצעי, מסתלק, אז עולה המקטרג ומשׂטין ומפתה ויכול לקטרג על כל בני העולם, באשר שהוא מלך זקן וכסיל.
לב) ו' דהויה הוא אור המאיר ללבנה, למלכות. ואע"פ שאורות רבים נכללים בו', ז"א, האור שמאיר ללבנה, הוא רק התפשטות אחת למלאות אותה. וז"א הוא א', שצורתה ו', באמצע ב' אותיות י', מימינה ומשמאלה. שז"א, קו אמצעי, מכריע ומיחד את הימין והשמאל. וע"כ הימין והשמאל דבוקים בו בצורת ב' אותיות י' שבא', כמ"ש, שלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, והוא נרשם בכל אלו הסודות שבא'. וכשהוא מאיר ללבנה, להמלכות, בו' מאיר לה, שצורתה קו אחד, התפשטות קו אמצעי, הכלול משניהם, ימין ושמאל.
לג) בספרו של אדם הראשון, בצורות האותיות, כתוב, שצורת הו' הוא, נקודה מלמעלה הרומזת על י' דהויה, וחמש נקודות שלמטה, שהן ה"ר דהויה, חמש סומכים. וכן השיעור של הו' דהויה, ז"א, כולל בתוכו י"ה דהויה, בן י"ה. וכל נקודה של שישה נקודות שבו, עומדת בעשר, שאין לך נקודה שאינה משלימה לעשר. כי כל נקודה יש בה ט' סומכים ומרכבות, שהן רת"ס שבה, שכל אחת שברת"ס כלולה מג' קווים. ועצם הנקודה משלימה לעשר. כי נקודת הימין ט' סומכים ומרכבות לה, ועימה עצמה היא עשרה. וכן נקודת השמאל וכן לכל הצדדים. וע"כ הנקודות כולם, הן כל אחת בכלל עשר, היא ומרכבותיה. וכולן כלולות בהתפשטות אות ו'. וע"כ הכל הוא בצורת אות ו', בציור נקודה אחת מלמעלה, וה' נקודות שלמטה.
לד) כשנכנס השמש, ז"א, בלבנה, המלכות, יוצאת מו' התפשטות אחת שהיא הברית, היסוד, כעין ג', שצורתה ו' עם תוספת נקודה בסופה, העטרה שנתווספה בו, המסך שבו, שהוא גומל דלים, שג' הוא יסוד, וד' היא המלכות, וזהו להיכנס בנוקבא, המלכות. וכשנכלל כל זה בהתפשטות של אות הו', ז"א, אז הוא עומד להזדווג עם הנוקבא. וכמ"ש, ואתה הַקרֵב אליך את אהרון אחיך, שבא לכלול זרוע ימין, חסד, אהרון, בגוף, משה. ואת בניו איתו, הם כל המרכבות והסומכים שלו. וזרוע השמאל כלול במשה, המרכבה לז"א, ו', שכתוב, קח את הלויים. הלויים הם זרוע שמאל, גבורה. כדי שתִמָצֵא הו', משה, כלול הכל בהתפשטות אחת להיות אחד.
לה) וע"כ נמצא ייחוד בו' הזו, בימין שמאל ואמצע: האמצע משה, הימין אהרון, השמאל הלויים. והכל הוא אחד. וע"כ נעשה התפשטות אחת, ונקרא אחד. ותִמָצֵא בו' רק התפשטות אחת לבד, קו אחד, וזהו אחד.
לו) ה"ת דהויה, המלכות, נעשית גוף אחד בזו הנקודה האמצעית. שאע"פ שהיא גוף אחד בע"ס, מ"מ העיקר שבה היא נקודה האמצעית, מלכות. והשאר רק בהתכללות. ונכנס בה הו' דהויה, ז"א, ונמצאת הו' בין שתי נקודות: למעלה אמא ולמטה מלכות. ואז נתאחד עולם העליון, בינה, בעולם התחתון, מלכות, והן אחת.
לז) הירכיים למטה, נצח והוד, שבאות ו', ת"ת, הם נכללו באות ו'. שכתוב, זכרו תורת משה עבדִי. ולא כתוב, נביאי, להראות שהכל נכלל בו', ת"ת, ונביאים הם נצח והוד, הכלולים במשה, ת"ת. וע"כ אין צורך לכתוב, משה נביאי. ואות ו' נקרא אחד, והוא אחד בלבדו, והתפשטות אחת.