לח) לא שימש משה, השמש, בהלבנה, המלכות, עד שנכלל בכל הצדדים באות ו', באהרון ובלויים, הימין והשמאל. כתוב, מתוך בני ישראל לכהנוֹ לי. לכהנו לי, עם ו' יתירה, שפירושו לשימוש של אות הו', ת"ת, לי, שהוא אות ה', מלכות. כלומר, להכניס ולשמש ו' בה', שיהיה הכל אחד. אשרי הם ישראל, שנכנסו בסודות התורה ויצאו, ויודעים בסודות דרכי התורה, ללכת בדרך האמת.
לט) כתוב, מתוך בני ישראל, משום שהכל אינו נקרא אחד, להיות אחד כראוי, אלא מתוך בני ישראל. כי בני ישראל עומדים למטה לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק הנרות, שהם ספירות העליונות, ולקרב הכל ממטה למעלה, שיהיה הכל אחד. ומשום זה כתוב, ואתם הדבקים בה'.
מ) ואתה הַקרֵב אליך. הכל הוא נקרב ע"י מי שיודע לייחד הייחוד ולעבוד לאדונו. שהרי בזמן שנמצא הקרבן כראוי, אז נתקרב הכל יחד, הצדדים ימין ושמאל והארת הפָנים של הקב"ה נמצא בעולם בבית המקדש, והס"א נכנע ונסתר, וצד הקדושה שולט באורה ושמחה. וכשהקרבן לא נמצא כראוי, או הייחוד לא היה כראוי, אז הפנים עצובות ואור אינו נמצא, והלבנה, המלכות, נסתרת, והס"א שולט בעולם, משום שאין מי שיודע לייחד השם הקדוש כראוי.
מא) הקב"ה לא ניסה את איוב, ולא בא עימו בניסיון, כניסיון שאר הצדיקים, שהרי לא כתוב בו, והאלקים ניסה את איוב, כמו שכתוב באברהם, והאלקים ניסה את אברהם. שהוא בידו הקריב בן יחידו אליו. ולאיוב לא נתן ולא מסר כלום, ולא נאמר לו שיתן, אבל נמסר ביד המקטרג בדינו של הקב"ה, שהוא עורר עליו את המקטרג, מה שהוא לא ביקש. כי תמיד בא המקטרג להתעורר על בני אדם. וכאן הקב"ה עורר את המקטרג עליו, שכתוב, הֲשׂמת ליבך על עבדִי איוב.