סב) את חג המצות תשמור. זהו המקום, המלכות, שנקרא שמור. ומשום זה כתוב, את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך. שבעת ימים אלו של חג המצות, אינם כשבעת הימים של סוכות. כי של סוכות המה עליונים, חג"ת נהי"מ דבינה, שזו"ן עלו והלבישו אותם. ואלו של חג המצות, המה תחתונים, חג"ת נהי"מ של המלכות. וע"כ באלו של סוכות אומרים הלל שלם. ובאלו של חג המצות אין אומרים הלל שלם. ומשום שהם ז' ימים שלמטה של המלכות, כתוב, שבעת ימים תאכל מצות. מצׂת כתוב בלי ו', להורות, כי טרם שרו עליהם ימים עליונים של הו', ז"א.
סג) כיוון שסוד הזה של חג המצות נתקדש, כי בלילה הא' של פסח נתקדשו זו"ן, וקיבלו המוחין דאו"א עילאין שעלו והלבישו אותם, א"כ למה ירדה שוב המלכות למטה ממקומה, הרי מעלים בקודש ואין מורידים? ולמה ירדה מאו"א למטה באלו ז' ימים תחתונים?
סד) כתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. להורות, שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה, ואח"כ על ביתו. כעין זה המלכות התחילה להתקדש ולצאת בקדושה בלילה הא' של פסח, כדי לכפר על עצמה, וכיוון שהיא נתקדשה, צריכה לכפר על ביתה ולקדש אותם. וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה. ומקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה. וכיוון שאלו נתקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, שהיא המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה להתקשר בימים העליונים למעלה.
נודע שאין העדר ברוחניות, וכל שינוי מקום אין הפירוש שעזב ונעדר ממקום ראשון ובא למקום הב', אלא תוספת מקום יש כאן, שנשאר כולו במקום ראשון, וגם בא למקום הב'. ולפי"ז בלילה הא' של פסח שזו"ן עלו לאו"א, והנוקבא נתקנה במוחין דאו"א, הרי נשארה הנוקבא גם במקומה למטה. וז"ס חג"ת נהי"מ דנוקבא, שנשארו למטה במקומה, מכונים בית הנוקבא, כי דומה כמו שהנוקבא עלתה למעלה ולא לקחה עימה ביתה. ונמצא שהתיקון הגדול שקיבלה הנוקבא בלילה א' של פסח, לא הגיע כלום לביתה שנשאר למטה.
כיוון שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה ואח"כ על ביתו, לכן בליל א' של פסח המלכות התחילה להתקדש, בבחינת וכיפר בעדו, שעצמה קיבלה התיקון מחמת עלותה. וכיוון שהיא נתקדשה, צריכה לכפר על ביתה. כי ביתה, ז"ס חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, שלא עלו עימה, עוד לא קיבלו כפרה, מוחין דאמא, שיום הכיפורים, הוא האמא. וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה.
לאחר לילה ראשון של פסח, ירדה המלכות מאו"א, למקומה למטה, כדי לקדש ז"ס שלה שנשארו למטה, היא מקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה, עי"ז שישראל מקיימים הכתוב, את חג המצות תשמור שבעת ימים, שבזה מתתקנים ז' ימים חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, המכונים ביתה. וכיוון שאלו נתקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה, כלומר, שאחר שז' ימים אלו קיבלו תיקון במקומם, צריכים להעלות שוב את המלכות לאו"א, שזה נעשה ע"י ספירת העומר.
סה) וע"ז אנו עושים חשבון, שסופרים ספירת העומר בעמידה על רגליים. משום שאלו הימים שאנו סופרים, הם ימים העליונים, הספירות דז"א, דכר. וכן בכל זמן שאדם נכנס באלו ימים עליונים דז"א, בין בתפילה ובין בשבח, צריך האדם לעמוד על רגליו, שהירכיים והגוף משמשים שם בז"א בשווה יחד. והירכיים והגוף צריכים לעמוד כזכר העומד בכוחו, ולא כנקבה, שדרכה לשבת. ועוד, משום השבח של עולם העליון צריכים לעמוד.
אור הזכר המאיר מלמעלה למטה, הוא בחינת ג"ר. וע"כ כל הרת"ס שלו, חב"ד חג"ת נה"י, צריכים לשמש בהלבשת האור. וע"כ צריך גם האדם בתפילה או בשבח לז"א, שהוא דכר, לעמוד על רגליו, שגם נה"י שלו, שנקראים רגליים, יהיו בשימוש. אבל אור הנקבה המאיר מלמטה למעלה, הוא בחינת ו"ק וחסר ג"ר. ע"כ אינם צריכים אלא רק ראש ותוך, חב"ד חג"ת דכלים, שילבישו האורות דרוח נפש. ונמצאים הנה"י, הרגליים, פנויים בלי אור, ואינם משמשים כלום, כמו היושב בכיסא, שהרגליים הם בלי שימוש. וע"כ כשהאדם בשבחות או בתפילה אל המלכות, שהיא נקבה, צריך גם האדם להיות בישיבה, ולא ישמש ברגליו. שיש ערך ההפכי בין כלים לאורות, שהחסר נה"י דכלים הוא חסר ג"ר באורות.
סו) ומשום שספירת עומר, הוא הזכר, שממשיכים ספירות העליונים דז"א, הנשים פטורות מספירה זו ואינן מחויבות לספור אלא הזכרים בלבד, להתקשר כל אחד כראוי, כעין זה, יֵרָאה כל זכורך, שהזכרים מחויבים להראות ולא נשים. משום שהברית הוא בזכר ולא בנקבה, ומשום שלמעלה הוא בזכר, בז"א, נשים אינן מחויבות.
סז) בכל שבעת ימים מאלו ימים העליונים, דז"א, מקבל קדושה יום אחד מאלו התחתונים, של המלכות. ויום תחתון הזה של המלכות נקרא שבוע, משום שנתקדש משבעה ימי העליונים. וכן בכל שבעה ושבעה מאלו חמישים ימים העליונים, עד יום החמישים ולא עד בכלל. כלומר, שיום החמישים אינם בכלל המתקנים לימים תחתונים. וכשנמצא מ"ט ימים עליונים, נמצאים למטה במלכות, שנתקדשו שבעה ימים שלה.
כי כל יום נתתקן ע"י שבעה ימים העליונים, שע"י חג"ת נהי"מ דחסד דז"א, מתתקן חסד דמלכות. וע"י חג"ת נהי"מ דגבורה דז"א, מתתקנת גבורה דמלכות. ועד"ז, כל אחד שנתקן במלכות, נקרא שבוע, משום שנכנס באלו שבעה ימים העליונים. וע"כ כתוב, שבע שבתות תמימות תהיינה, שמורה על ז' ימים התחתונים, חג"ת נהי"מ דמלכות, שכל אחד נקרא שבוע. ומשום שהם נקבות, להיותם ז"ס דמלכות, לשון נקבה נאמר, שבתות תמימות תהיינה.
סח) וכשז"ס דמלכות נתקדשו במ"ט ספירות העליונות, והבית, ז"ס דמלכות שלא קיבלו תיקונים בלילה הא' של פסח, נתתקן להתחבר אישה בבעלה, שתתחבר המלכות עם ז"א, אז נקרא חג השבועות. על שם אלו הנוקבות, ז"ס דמלכות, הנקראים ז' שבועות, ששורים עליהם אלו ימים העליונים, מ"ט ימים דז"א, שנתקדשו בהם. ומשום זה כתוב, בשָבועותיכם, שהמשמעות שהם שלכם. ולא כתוב, בשבועות, משום שכמו שנתקדשו ז"ס דמלכות, שנקראים שבועות, נתקדשו ג"כ ישראל למטה עימהם. כי ישראל למטה תלויים בקדושת המלכות, שממנה הם מקבלים, וע"כ נאמר בשבועותיכם.
סט) וע"כ כשמגיעים למ"ט ימים, יום ההוא העליון שעליהם, יום החמישים, בינה, שולט על מ"ט ימים, מ"ט ספירות דז"א, כלל התורה, שז"א נקרא התורה, שיש בה מ"ט פנים. אז יום ההוא העליון, יום החמישים, בינה, ע"י התעוררות התחתונים, הוציא התורה, ז"א, המוחין דג"ר שלו, כלל מ"ט פנים, שנתקנו ע"י ספירת מ"ט ימים.