פח) תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. עתה הוא הזמן שיתעורר דין עליון חזק. וכשהוא מתעורר, הס"א מתחזק עימו. וכיוון שהס"א מתחזק, הוא עולה ומכסה את הלבנה, המלכות, ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין. ואז כל העולם הוא בדין, העליונים והתחתונים. וכרוז יוצא בכל הרקיעים, הַתקינו כיסא הדין לאדון הכל, שהוא רוצה לדון.
פט) וסוד יש כאן והאיר לנו במדבר: למה נתעורר דין העליון ביום הזה? אלא כל הסודות וכל הקדושות היקרות, כולם תלויים בשביעי, בהמלכות, ושביעי העליון הוא עולם העליון, הנקרא עוה"ב, בינה. וממנה מאירים כל הנרות וכל הקדושות וכל הברכות אל המלכות. וכשהגיע הזמן לחדש הברכות והקדושות שיאירו, צריך להשגיח בכל התיקון של העולמות כולם, כדי לחדש הברכות והקדושות. וכל התיקונים לקיים כל העולמות, עולים מן התחתונים, אם מעשיהם ישרים. ואם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים, ואז נתעורר הדין.
צ) ומדין ההוא מתחזק הס"א ומקטרג, כדי שיתנו לו אלו הרשעים. משום שלכל תכלית הוא חוקר. ומכסה את הלבנה שלא תאיר. ולמה אינו מוסר את הרשעים בידי המקטרג? משום שאין חפצו של הקב"ה להאביד מעשה ידיו.
צא) ובס"א נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשברה, חוץ מהעצה שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב, תִקעו בחודש שופר בכֶּסֶה ליום חגנו. כדי לשבור כיסוי ההוא שנתכסה ממנו הלבנה, המלכות, ואינה מאירה.
צב) וכשישראל מתעוררים למטה בתקיעת שופר, קול היוצא משופר, בוטש באוויר ובוקע רקיעים, עד שעולה לאבן החזק, הס"א, המכסה את הלבנה. כשהוא משגיח ומוצא התעוררות הרחמים, אז ס"א שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל. אז עומד קול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות. וכיוון שנתעורר הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים. כי בהתעוררות שלמטה נתעורר ג"כ למעלה.
בראש השנה, התעוררות הראשון שביום ד' של מעשה בראשית, חוזר לעולם, שנוקבא נאחזת בקו שמאל בלי ימין. ואז נמשכת ממנה דינים לעולם. כי מחמת היותה חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר. וזה נבחן, שהס"א מכסה אותה מכוח מעשי התחתונים, שאינם כשרים, שהם הרשעים הדבוקים בקו שמאל. וע"כ נאמר, אם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים. ותקיעת שופר היא העלאת מ"ן דמסך דחיריק, שעל ידו מתמעט כוח השמאל ומתיחד עם הימין. וזה קול שופר, הרומז על ז"א, שנקרא קול, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, אש מים רוח.
וע"כ נתבלבלה הס"א המכסה את המלכות בכוח קו שמאל, כי הקו שמאל נתמעט ואיבד הג"ר שלו, ומכ"ש הס"א ששואב כוחו ממנו. ואז ס"א שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל, משום שהארתו סר ממנו. ואז עומד קול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות, שמעביר דין השמאל, שאינו חפץ להתיחד עם הימין, ועתה נכנע ומקבל חסדים מימין ונתגלה הרחמים במלכות. וכיוון שנתעורר הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. הבינה מתעוררת ומולידה המוחין דז"א, הנקרא קול, קו האמצעי, הממשיך המוחין דבינה, באופן ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם ונמשכים אל המלכות.
ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים, כיוון שבהתעוררות שלמטה נתעורר ג"כ למעלה ולכן נפגשים הקול והרחמים מבינה עם קו האמצעי והרחמים, שיצא במלכות ע"י התעוררות שלמטה של קול שופר. ובהתעוררות שלמטה של קול שופר, נתעורר ג"כ למעלה, שנמשכים המוחין דבינה לז"א, ומז"א למלכות. מוחין אלו הם התעוררות מלמעלה, קול שופר, ששופר העליון הוא בינה, וקול שלו הם המוחין דג' קווים הנמשכים ממנה, המכונים אש מים רוח.
צג) איך יכול הקול או התעוררות שלמטה, לעורר כנגדו למעלה? עולם התחתון, מלכות, עומד תמיד לקבל, ונקרא אבן טוב. ועולם העליון, בינה, נותן לו כמו שעומד:
אם עומד בהארת הפנים מלמטה, אז כך מאירים לו מלמעלה,
אם עומד בעצבות, נותנים לו כנגדו דין.
צד) כעין זה, עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם מושכת שמחה אחרת, העליונה. כך עולם התחתון, המלכות, כמו שמתעטרת, כך ממשיכה מלמעלה. משום זה מקדימים ישראל ומעוררים קול בשופר, שהוא כלול באש מים ורוח, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, שנעשו אחד, ועולה למעלה. ומכה באבן טוב הזה, שממעט קו השמאל שלה, ונצטבעת באלו ג' גוונים לבן אדום ירוק, שהם ג' קווים הכלולים בקול. ואז כמו שהיא ראויה, כך היא ממשיכה מלמעלה.
צה) וכיוון שהמלכות נתתקנה בקול הזה מלמטה, יוצאים רחמים מלמעלה ושורים עליה, ונכללה ברחמים ממטה ומלמעלה, אז נתערבב הס"א, ונחלש תוקפו, ואינו יכול לקטרג. ואבן הטוב, המלכות, עומד בהארת הפנים מכל הצדדים, בהארה שלמטה ובהארה שלמעלה.
צו) מתי עומדת בהארה שלמעלה? ביום הכיפורים. שביום הכיפורים הואר אבן טוב, המלכות, בהארה עליונה מתוך האור של עוה"ב, בינה. ואז מתקנים ישראל שעיר אחד, ושולחים אותו למדבר הזה החזק, שהוא שולט עליו.