אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תצווה / ובעשור לחודש השביעי

קטז) כתוב, ובעשור לחודש השביעי הזה. וכתוב, אך בעשור לחודש השביעי הזה. בעשירי היה צריך לומר, מהו, בעשור? אלא שביום הזה כל מדרגות עליונות באות אלו על אלו, שנמשכות ע"ס שיש בהן ג"ר מאמא, לשרות על הלבנה, המלכות, ולהאיר לה. וכשכולן עולות למאה, כי עשר פעמים עשר הם מאה, יש לה ג"ר, אז המלכות היא אחד עם אמא, ונקראות שתיהן יום הכיפורים. וע"כ נאמר, בעשור, משום שעשירי מורה על המלכות לבדה, ספירה עשירית. אבל עשור מורה על כל ע"ס ביחד, שכולם באות מאמא, כדי לעַשֵׂר לכל ספירה ולהאיר בסוד עשר, שכולל גם ג"ר.

קיז) בעשור מורה על עשר, אבל למה עולה למאה? הרי משמע שעולה לשבעים, שכתוב, בעשור לחודש השביעי?

קיח) ב' עניינים יש כאן:

א. כי הלבנה, מלכות, נקראת חודש השביעי, ומשום זה נקרא חודש השביעי עשור, שכתוב, ובעשור לחודש השביעי, משום שמאירים לה עשרה פעמים, ע"ס, ועשר פעם עשר הוא מאה.

ב. אשר בעשור מורה, להכפיל פי עשר את השביעי, ודאי הוא שעולה לשבעים ביום ההוא, באופן שהיא במדרגת שבעים ובמדרגת מאה.

היא במדרגת מאה, להשלים אותה בג"ר ולהאיר לה. והיא במדרגת שבעים, כי ביום הזה לוקחת המלכות לכל עם ישראל לדון אותם, וכולם עומדים בנשמה יותר מבגוף, כי ביום הזה עינוי הנפש הוא ולא הגוף, כמ"ש, ועיניתם את נפשותיכם, כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. שיום ההוא לוקח לכל הנפשות והם ברשותו. ואם לא הייתה עומדת במדרגת שבעים, לא היה לה רשות בנפשות, כי קיום הנפשות הוא במדרגת שבעים, כמ"ש, ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

ביום הכיפורים המלכות עולה לאמא, ומקבלת ממנה תחילה הנקודה שלה, שהיא שורש בין לעולם החרב ובין ישוב העולם. שמבחינה זו אנו עושים התיקון של שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל. ואח"כ מקבלת מאמא מוחין השלמים דפָנים, ג"ר. ואלו המוחין השלמים דפנים, הם מדרגת מאה של המלכות ביום ההוא. ואלו המוחין שמקבלת בנקודה דבינה, הם בחינת מוחין דו"ק, להיותם מבחינת קו שמאל דאמא בלבד. וע"כ נצטווינו בחמישה עינויים הנוהגים בקו שמאל דאמא, מטרם ביאת קו אמצעי לייחד הקווים.

ואלו המוחין דו"ק הם שבעים, שמורה שחסר ג"ר דפנים. ואלו המוחין הם שלמות הנפש. וע"כ כתוב, והנפש אשר לא תעונה. כי החכמה דשמאל מתגלה רק במלכות, ואור המלכות הוא אור הנפש. קיום הנפשות הוא בבחינת שבעים, ששלמות הנפש הוא דווקא מהמוחין של המלכות, שהם בבחינת שבעים, שהיא מקבלת ע"י ה' עינויים. כי המוחין שהם המאה, הג"ר דפנים, אין שם עוד שבעים, החכמה דשמאל.

קיט) ונפשות הילדים, שלא השלימו לשבעים שנה, אין המלכות שולטת בהם? ודאי שולטת בהם, כי מוחין דו"ק אלו פנים קטנות, הילדים. אבל לא בשלמות, כמי שזכה לימים רבים למצוות התורה. ועכ"ז בכולם הולכים השבעים שנה, הן בילדים והן בזקנים. כמ"ש, אחד המרבה ואחד הממעיט. אחד, הוא הייחוד של ע' שנים: של מי שמרבה, הזקן, ושל מי שממעיט, הילד.

השבעים שנה, שמלכות מקבלת ביום כיפור מאמא, בה' עינויים, היא מקבלת בעת שיש לה גם מוחין דפנים שהם מאה, עשר פעם עשר. וע"כ גם המוחין דשמאל, שמקבלת עינוי נפש, הם נעשים אורות מרובים ע' שנה. והמוחין דשמאל, שהילדים מקבלים, שהם בחינת פנים קטנות, שמאל בלי ימין, הנמשכים ממצב הא' של הנוקבא, שהמוחין אלו אינם מאירים אלא מעט מאוד.

ומלכות ודאי שולטת בהם, אבל לא בשלמות, כמי שזכה לימים רבים למצוות התורה, כי מי שזכה למצוות התורה, קו האמצעי, הנקרא תורה, מאירים בו אפילו המוחין דשמאל בבחינה מתוקנת. וע"כ זכה לימים רבים. וזהו שמרמז, אחד המרבה ואחד הממעיט. שהמוחין דחכמה דשמאל הם אחד, שבהם ב' בחינות:

א. אחד המרבה, זקן, המשמש במוחין דשמאל אלו, כמו המלכות ביום הכיפורים, שההארה מרובה.

ב. אחד הממעיט, ילד, פנים קטנות, שאין לו מוחין דפנים, אלא רק מוחין דשמאל האלו לבד, שההארה מועטת מאוד.

קכ) וע"כ ביום הכיפורים עוברת המלכות בכל אלו השבעים, המוחין דשמאל, ונשלם מדרגה דחכמה בכל הספירות. שכל ספירה מז"ס קנתה ג"ר ונעשים ע"ס. אלא שאין שם ג"ר הכוללים, וע"כ הם ע'. וכל הנשמות עולות לפניו ודן אותם בדין, כי המוחין דע' שנה הם דין, והקב"ה מרחם על ישראל ביום הזה, ומשפיע להם המוחין מבחינת מאה. מי שלא העביר הלכלוך מרוחו לנקות אותו, כשתפילתו עולה ביום ההוא, היא טובעת במקום שנקרא רפש וטיט, ס"מ ולילית, והוא מצולות ים. ואין תפילתו עולה להתעטר בראש המלך.

קכא) ביום הזה אין אדם צריך לגלות חטאיו לפני אחר. משום שהרבה מקטרגים הם, הלוקחים מילה זו שגילה, ומעלים אותה למעלה, ומעידים על מילה ההוא. ומה אם הכתוב אומר, מִשוכבת חיקֶך שמור פתחי פיך. כש"כ אלו המקטרגים ההולכים אחריו ומעיינים איך לקטרג עליו ולהעיד עליו. כש"כ שהוא מחוצף כלפי כל, שאינו בוש לגלות חטאיו, והוא חילול השם של הקב"ה. וע"כ כתוב, אל תיתן את פיך לַחֲטיא את בשרך.

קכב) החודש הזה לכם ראש חודשים. כל הזמנים והחודשים של הקב"ה, ולמה אומר החודש הזה לכם? אלא החודש הזה לכם, פירושו, שלי הוא, אבל אני מסרתי אותו לכם. שלכם הוא בגילוי, שהאורות מגולים בו לישראל. אבל החודש השביעי שלי הוא, וע"כ הוא בכֶּסֶה ולא בגילוי, כמ"ש, בכֶּסֶה ליום חגֵנו. וכל עניין כיסוי וגילוי האורות, הכוונה היא להארת החכמה.

החודש שלכם הוא בסדר הא"ב, כסדר האותיות אביב, כי ניסן נקרא חודש האביב, שהוא אב"ג. כי אותיות י' ב' של אביב הם ג', כי יוד במספר קטן הוא א'. ונמצא אותיות אביב הן אב"ג. אבל חודש השביעי שלי הוא, ע"כ מתחיל שמו מסוף האותיות של א"ב, תשרי. אתם, בסדר ישר אב"ג, ממטה למעלה, שהאותיות עולות בחשבון, תחילה א' אח"כ ב'. ואני, בסדר למפרע, תשרי, ממעלה למטה, שהאותיות יורדות בחשבון, תחילה ת', אח"כ יורד לש', ואח"כ לר'.

פרצוף המלכות נקראת שנה, שבו י"ב חודש. שישה חודשים הם מחזה ולמעלה, חג"ת נה"י, שמתשרי עד אדר. ושישה חודשים מחזה שלה ולמטה, הם חג"ת נה"י, שמניסן עד אלול. ואע"פ שמחזה ולמעלה חג"ת, ומחזה ולמטה נה"י, אמנם כלולים הם זה מזה. וע"כ יש חג"ת נה"י למעלה, וכן למטה. מלכות מחזה שלה ולמעלה היא בחינת בינה, ושם היא בכיסוי. ומלכות מחזה ולמטה נחשבת לבחינת עצמה, ושם היא בגילוי.

ושכתוב, שלכם הוא, בגילוי, פירושו, שחודש ניסן מחזה ולמטה, בגילוי, שהאורות מתגלים. אבל החודש השביעי שלי הוא, וע"כ הוא בכֶּסֶה ולא בגילוי, כי חודש תשרי מחזה ולמעלה, ששם בחינת בינה, בכיסוי עד חודש אדר. אלא כיוון שכיסוי מתחיל בתשרי, ע"כ מזכיר רק תשרי. וכן הגילוי של חודש ניסן נמשך עד אלול. אלא כיוון שבו תחילת הגילוי מזכיר הכתוב רק ניסן. וע"כ נקרא ראשון לחודשי השנה, ראשון לאורות מגולים. כמו בט"ו (15) בתשרי, משום שבו מתחיל הגילוי.

כשהאותיות כסדרן מורה על גילוי האורות, שכל פעם האורות מתרבים. וכשהאותיות למפרע, כמו תשרי, מורה כיסוי האורות, שהולכים ומתמעטים בחשבון. וכמו שהוא בכללות כן הוא בפרטות, בכל חודש וחודש מי"ב חודשים, אשר חצי החודש הראשון הוא למעלה מחזה, והאורות מכוסים, ומט"ו יום ולהלאה הוא למטה מחזה, והאורות מתגלים.

קכג) החודש השביעי שלי. בתחילת החודש אני במכוסה, בעשור לחודש אני במכוסה, משום שאני בחמישה ימים הראשונים של החודש, ובחמישה ימים האחרים, ובחמישה ימים השלישים. בתחילת החודש אני הוא משום שהוא ה' ימים הראשונים, בעשור לחודש אני הוא, משום שהוא ה' ימים האחרים, בט"ו לחודש אני הוא, משום שהוא חמישה השלישים.

החודש נחלק ג"כ לשניים על החזה, כמו י"ב חודשי השנה. ויש בו ג' קווים למעלה מחזה, שהם בינה, והם מכוסים עד החזה. וג' קווים מחזה ולמטה, הם בחינת המלכות עצמה, והם מגולים. וכיוון שהקווים נמשכים מבינה, שכוללת חמישה ספירות חג"ת נ"ה, ע"כ יש בכל קו ה' ספירות.

בתחילת החודש אני במכוסה, ואינו שלכם בגילוי, משום שהם ה' ימים חג"ת נ"ה מקו ימין שלמעלה מחזה. בעשור לחודש אני במכוסה ואינה שלכם בגילוי, ובחמישה ימים האחרים, משום שהם ה' ימים חג"ת נ"ה השניים, קו שמאל שלמעלה מחזה, ובט"ו לחודש. כלומר, עד ט"ו לחודש אני הוא בכיסוי ואינו שלכם בגילוי, שבחמישה ימים השלישיים, משום שהם ה' ימים חג"ת נ"ה השלישים, קו האמצעי שלמעלה מחזה. וע"כ עד ט"ו בחודש האורות מכוסים ואינו שלכם. אבל מט"ו ולמעלה מתגלים האורות, כי ט"ו הן נקודת החזה, שמשם מתחיל גילוי האורות.

קכד) מהו הטעם שהוא מכוסה עד ט"ו לחודש? משום שכל החודש הזה הוא מעולם עליון, מבינה, כי שישה חודשים הראשונים הם מבינה. ועולם העליון הוא בסוד חמש בכל זמן וזמן. כלומר, בכל קו וקו יש בו חמש ספירות חג"ת נ"ה. ומשום זה חודש הזה הוא במכוסה ולא בגילוי, כי עולם העליון הוא במכוסה, וכל דבריו במכוסה. וחודש הזה הוא של הקב"ה בלבדו, ואינו לכם. כיוון שמגיע יום ט"ו לחודש, נקודת החזה, אז מתגלה. כי מחזה ולמטה, הן כללות השנה, ניסן, והן בכל חודש יום הט"ו, כבר נחשב למלכות עצמה והאורות מתגלים.

הכל מגיע להתחדשות הלבנה, שכל האורות שהיו מכוסים מחזה ולמעלה, באים מחזה ולמטה בהתחדשות הלבנה, מלכות, כי מחזה ולמטה כבר הוא בחינת הלבנה עצמה, ולא בינה. וע"כ הלבנה נשלמת והאירה מאמא עילאה, מבינה, ועומדת להאיר למטה מן האורות שלמעלה. וע"כ נקרא יום ט"ו לחודש בשם ראשון, כמ"ש, ולקחתם לכם ביום הראשון. כי עד עתה, עד יום ט"ו, עמדו כל הספירות בסוד עולם העליון, בינה. מכאן, מיום ט"ו, יורדים הספירות לעולם התחתון, המלכות, וע"כ האורות מתגלים. וכיוון שיום ט"ו הוא הראשון לאורות המגולים, ע"כ נקרא ראשון.

קכה) מיום העליון, מבינה, היו אלו ימים הראשונים, שמקודם ט"ו לחודש, הם עולם העליון, בינה. מי דן דין העולם בראש השנה, שהרי דין אינו נמצא בעוה"ז, אלא מדין עולם התחתון, שזה אלקי כל הארץ יקרֵא? כי אם דין העולם היה נידון למעלה, בבינה, א"כ לא הייתה הבינה נקראת עולם החירות, עולם שבו הארות של כל העולמות, עולם שבו כל החיים, עולם של כל החירות. וכיוון שהבינה נקראת בכל השמות האלו, אין לומר שיש בה דין לדון העולם. ולא, שהוא מדינו של יצחק, הקו שמאל של הבינה, כי אם היה מעורר דין לעוה"ז, לא היו יכולים כל העולם לסבול. כי אש חזק העליון הזה של קו שמאל דבינה, אין מי שיוכל לסובלו, חוץ מאש שלמטה, מלכות, אש הסובלת אש.

הקו שמאל דבינה, יצחק, להיותו במקום ג"ר, נמצא כל התעוררות שלו נבחן להמשכת החכמה ממעלה למטה, שהוא דין קשה מאוד. שהעולם לא היה יכול לסובלו. משא"כ המלכות, שאע"פ שגם היא נמשכת מקו שמאל דבינה, אש חזקה, עכ"ז כיוון שהיא בחינת אור נקבה, המאירה רק ממטה למעלה, אין הדין שבה קשה כל כך, והעולם יכול לסובלו.

ונמצא, שהאש של קו שמאל דבינה, אינו נתעורר אלא למלכות, שהיא אש שלמטה, והמלכות יכולה לסובלו, משום שהיא אור נקבה. כי כמ"ש, אש חזק העליון הזה של קו שמאל דבינה, אין מי שיוכל לסובלו, חוץ מאש שלמטה, מלכות, אש הסובלת אש. כי הוא מתהפך בה להארת הנקבה, המאירה רק ממטה למעלה, שזה אינו קשה כל כך, והעולם יכול לסובלו. וכיוון שראש השנה היא מחזה ולמעלה, בינה, דין קשה: מי דן את העולם? כי בינה עצמה הוא עולם החירות, והקו שמאל שלה, אם יתעורר לבדו, לא היה העולם יכול לסבול.

קכו) אלא כמו שעוה"ז שלנו, עולם התחתון של כל העולמות, כך כל הדינים שלו הם מעולם התחתון, המלכות שבאצילות, הנקרא אלקים שופט. ודינים שלה נקראים דין עליון, ביחס עוה"ז התחתון שלנו. וע"כ נבחנים כלפינו כמו דינים דבינה. ומשום שהיא מדרגה השביעית של ז"א, אינו גוזר גזרה על האדם, אלא מעשרים שנה ולמעלה.

קכז) אם היא שביעית, למה היא דנה את האדם מעשרים שנה ומעלה?

קכח) ב"ד שלמטה בארץ, אינם גוזרים דין על האדם עד י"ג שנה. משום שעוזבים שבע שנים לשביעי, אשר אלקי כל הארץ יקרֵא. ואין רשות לאדם באלו שבע. ואלו שבע אינם שורים, אלא על י"ג שלמטה, שהם כיסא אליו. ומשום זה, כל הגזרות וכל הדינים שלמטה, הם מאלו שבע שלמטה, הכלל של עשרים שנה.

בכל מצב של המלכות שיש בו דין, היא נקראת ב"ד. ויש בה ב' מצבים של קטנות, שהם דינים:

א. כשמקבלת מנקודת החולם, שאז יש בה נ"ר דקטנות. ודינים אלו הם דינים דנוקבא. ונקראת אז ב"ד של מטה.

ב. כשמקבלת מנקודת השורוק, שעולה ומלבישה את הקו שמאל של בינה. שאז היא בחכמה בלי חסדים, משיגה נשמה דקטנות. ודינים אלו נקראים דינים דדכורא. ונקראת אז ב"ד של מעלה, מטעם שדינים אלו נמשכים מג"ר, מנשמה דקטנות.

מלכות נקראת שבע. וע"כ נר"ן שלה הם ג"פ שבע:

במצב הא' דקטנות, שיש לה רק נ"ר דקטנות, יש בה ב"פ שבע, שהם י"ד (14).

במצב הב' דקטנות, שיש לה גם נשמה, יש בה ג"פ שבע, שהם כ"א (21).

ב"ד של מטה הנמשך ממצב הא' של הקטנות דמלכות, אינם מענישים עד י"ג שנה ויום אחד. כי יום אחד בשנה נחשב שנה. ויש שם ב' פעמים שבע, שהם י"ד, כעין ב"ד של מטה, נ"ר דקטנות שבמלכות. אבל ב"ד של מעלה, הנשמה דקטנות, אינם מענישים עד כ' שנה ויום אחד. שיום אחד בשנה נחשב שנה, ויש שם ג"פ שבע, שהם כ"א.

כמו שעוה"ז שלנו, עולם התחתון של כל העולמות, כך כל הדינים שלו הם מעולם התחתון, שהעולם שלנו יכול לקבל ממלכות ולא מבינה. ודינים שלה נקראים דין עליון, ביחס עוה"ז התחתון שלנו. וכלפי עוה"ז שלנו, הדין של ראש השנה, אע"פ שבא ממלכות, נחשב כדין עליון הבא מבינה. כי הוא מחמת הלבשת המלכות את קו השמאל של הבינה, שהוא דינים דדכורא ובחינת נשמה דקטנות של המלכות. וע"כ נחשב כלפינו לבחינת בינה. כי המלכות עולה אז לבינה. ונחשבת אז המלכות בינה ממש כלפינו אנו. ובזה מבואר, שכיוון שיום א' של ראש השנה הוא בינה, מאין יש דינים שם? כי הדינים הם ממלכות שעלתה לבינה, שהוא לנו בינה ממש.

ב"ד שלמטה בארץ, אינם גוזרים דין על האדם עד י"ג שנה, שהוא מצב הא' של קטנות המלכות, נ"ר דקטנות, ב"פ שבע, י"ד, י"ג ויום אחד. משום שעוזבים שבע שנים לשביעי, אשר אלקי כל ה ארץ יקרֵא. כי ב"ד שלמטה אין להם אחיזה אלא בב"פ שבע של נ"ר דקטנות. ושבע השלישי של נשמה דקטנות המה עוזבים בשביל המלכות, הנקראת אלקי כל הארץ, ואין רשות לאדם באלו שבע, כי אין רשות לאדם להתאחז בדינים של שבע השלישי, משום שנמשכים מעליית המלכות לבינה, ואין אדם משיג ושולט שם.

וע"כ נאמר, אלו שבע אינם שורים, אלא על י"ג שלמטה, שהם כיסא אליו. שבע השלישי, הם נשמה דקטנות, אי אפשר שיתגלו זולת אחר שכבר המלכות השיגה י"ג שנים מנ"ר דקטנות, הנחשבים לכיסא לשבע השלישי, ומשום זה, כל הגזרות וכל הדינים הנמשכים לבני אדם שלמטה הם מאלו שבע שלמטה, שהם ב"ד של מעלה.

כלומר, שבע השלישי של המלכות, עולם התחתון, הנשמה דקטנות של המלכות, הם הכלל של עשרים שנה, ששבע השלישי כולל בהכרח גם ב"פ שבע של נ"ר, וכולל עשרים שנה. שב"ד של מעלה, הנשמה דקטנות המלכות, מענישים אז.

קכט) הדין של העולם בראש השנה, ע"י מדרגת הנשמה דקטנות המלכות, שבע השלישי, שהיא ממש עומדת בדין על בָניה בעוה"ז, כדי להיטהר אל עולם העליון, כדי לקבל המוחין דגדלות מבינה, משום שאין לה עזרה לעלות ולהיטהר, אלא מתוך התחתונים, שישובו בתשובה ויעלו מ"ן.