יהי שם ה' מבורך

קמא) יהי שם ה' מבורך. מבורך הוא, שהתחלתו קשה וסופו רך. כי מבורך אותיות מ"ב ור"ך.

מ"ב, קשה, דין, כעין ראש השנה. מ"ב, כי במ"ב (42) אותיות נברא העולם, בל"ב (32) אלקים ועשרה מאמרות, שהם מ"ב. וכן יש מ"ב אותיות מן ב' דבראשית עד הב' של המילה ובוהו, וע"כ נברא בדין. כל התחלות קשות וסוף שלהם רכים. כי בראש השנה, מ"ב, בדין קשה. הנוקבא כולה נבנתה מקו שמאל, וכל תיקונה היא להיכלל בחסדים שבימין. וע"כ בראש הנוקבא מ"ב, עוד לא נכלל השמאל בימין. וע"כ היא קשה, שיש בה דינים דשמאל בלי ימין.

ר"ך, סופה דנוקבא כבר נכללה כולה בחסדים, ביום שמיני העצרת, ואז הוא רך בשמחה. כמ"ש, יהי שם ה' מבורך. ששם ה', שהיא הנוקבא, הנקראת שם, תהיה מ"ב ר"ך. מ"ב מורה על ראש הנוקבא, שהוא ראש השנה, שאז הוא קשה. רך, מורה על שמיני העצרת.

קמב) מה בין דין עליון, קו שמאל מבינה, יצחק, אור זכר, לדין של הנוקבא? דין עליון שבזכר, המאיר מלמעלה למטה, ההתחלה והסוף קשים, ואין מי שיוכל לעמוד בדינים ההם. וכל מה שהולך ונמשך הוא מתחזק. ואחר שהתחיל, אינו עוזב אותו, עד שאוכל ומכלה הכל ולא נשאר כלום.

אבל דין האחר שלמטה, שבמלכות, שהיא אור נקבה, המאירה ממטה למעלה, ההתחלה קשה, בראש השנה, וכל מה שהולך ומתפשט הוא נחלש, עד שמאיר המוחין דפנים בשמיני עצרת. וזה דומה לנקבה, שכוחה חלש.

קמג) מתי נתעורר הדין של מעלה מזכר, לשרות על העולם? ביום המבול. וע"כ לא נשאר אז כלום בעולם חוץ מהתיבה של נח, כעין התיבה העליונה, המלכות, הסובלת לאותו תוקף הדין שהיא אש סובלת אש. ואם לא שהכין לו הקב"ה התיבה, ונמצא ברחמים על העולם, היה נאבד כל העולם. שכתוב, הויה למבול ישב, ששֵם הויה הוא רחמים. וע"כ מאז ולהלאה אין שורה הדין של מעלה על העולם, כי העולם לא היה יכול לסובלו אפילו רגע אחד.