י) כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את עולם התחתון כעין עולם העליון, ועשה הכל זה כנגד זה, שכל פרט ופרט שבעולם התחתון יש לו שורש כנגדו בעולם העליון, והוא כבודו למעלה ולמטה.
יא) וברא אדם על הכל, שהוא כולל ומשלים כל פרטי הבריאה. כמ"ש, אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. אנוכי עשיתי ארץ, זה ודאי ואינו צריך להשמיענו. אלא מהו הטעם שעשיתי ארץ? משום, שאדם עליה בראתי, שהוא קיום העולם, ושתהיה הכל שלמות אחד, שתכלית כל העולם ושלמותו, הוא האדם.
יב) כה אמר האל ה' בורא השמים ונוֹטֵיהֶם, זהו הקב"ה למעלה למעלה, בינה, בורא השמים, ז"א. הבינה מתקנת את ז"א תמיד, שהיא מאצילה אותו ומשפיעה לו המוחין.
רוקַע הארץ וצאצאיה, זהו ארץ הקדושה, צרור החיים, הנוקבא.
נותן נשמה לעם עליה, הארץ, הנוקבא, נותנת נשמה.
יג) דבר אחר, הכל הוא למעלה, בבינה, כי משם, מבינה, יוצאת נשמת חיים לארץ הזו, הנוקבא. וארץ הזו מקבלת הנשמה, לתת לכל, כי נהר, ז"א, נמשך ויוצא. שמקבל מבינה, ונותן ומכניס הנשמות לארץ הזו, לנוקבא. והיא מקבלת אותן ונותנת לכל אדם הזוכים בה.
יד) כאשר ברא הקב"ה את האדם, אסף עפרו מארבע רוחות העולם, ועשה אותו במקום בית המקדש שלמטה, הנוקבא, והמשיך עליו נשמת חיים, מבית המקדש שלמעלה, מבינה.
טו) והנשמה היא כלולה משלוש מדרגות. וע"כ שלושה שמות יש לנשמה: נפש, רוח, נשמה.
נפש, היא תחתונה מכולם, נמשכת מנוקבא, התחתונה מע"ס.
רוח, הוא קיום השולט על הנפש, מדרגה שלמעלה ממנה, נמשך מז"א לקיים אותה בכל, הן בחכמה, הן בחסדים.
נשמה, היא קיום עליון על הכל, אור הבינה, העליון על אור ז"א ואור הנוקבא, שהם רוח נפש. ושולטת על הכל, מדרגה קדושה העליונה על כולם, על רוח נפש.
טז) ואלו ג' מדרגות, נפש רוח ונשמה, כלולות באלו שזכו לעבודת ריבונם. כי מתחילה יש לו נפש, והיא תיקון קדוש, שיתתקנו בה בני אדם. כיוון שהאדם בא להיטהר במדרגה זו, הוא מתתקן להתעטר עם רוח. והיא מדרגה קדושה השורה על הנפש, שיתעטר בה אדם ההוא שזכה.
יז) כיוון שנתעלה בנפש ורוח, ובא ונתקן בעבודת ריבונו כראוי, אז שורה עליו הנשמה, מדרגה עליונה קדושה השולטת על הכל, כדי שיתעטר במדרגה עליונה קדושה, ויהיה אז שלם בכל. שלם מכל הצדדים, לזכות לעוה"ב, והוא אוהבו של הקב"ה, כמ"ש, להנחיל אוהביי יש. אוהביי אלו, שנשמה קדושה בהם.
יח) ואם הזוכים לנשמה, הם אוהביו של הקב"ה, למה מתו במבול? ודאי שהם אוהביו של הקב"ה, ולא נשאר מכל אלו שהיה בהם נשמה קדושה, שהם חנוך, יֶרֶד, וכל הצדיקים, שהיו יכולים להגן על הארץ, שלא תישחת בזכותם. ע"כ כתוב, כל אשר נשמת רוח חיים בְּאפָּיו מכל אשר בחָרָבָה מתו. שכבר מתו ונסתלקו מהעולם, ולא נשאר מהם מי שיגן על העולם בזמן ההוא.
יט) הכל הם מדרגות על מדרגות, ונפש רוח ונשמה זו למעלה מזו. נפש מתחילה, והיא מדרגה התחתונה. ואח"כ רוח, השורה על הנפש ועומד עליה. נשמה היא מדרגה העולה על הכל.
כ) נפש, זו היא נפש דוד, הנוקבא. והיא עומדת לקבל הנפש מנהר ההוא, הנמשך ויוצא, שהוא ז"א, רוח. זהו רוח העומד על הנפש, ואין קיום לנפש אלא ברוח. רוח השורה בין אש ומים, ת"ת, קו אמצעי, בין גבורה, שנקרא אש, לבין חסד, הנקרא מים. ומכאן ניזונה נפש הזאת.
כא) הרוח עומד ומקבל קיום ממדרגה אחרת עליונה, הנקראת נשמה, אשר משם יוצאים רוח ונפש. הנשמה היא, אור הבינה, שממנה יוצאים אור ז"א, שנקרא רוח, ואור הנוקבא, שנקרא נפש. משם ניזון הרוח, וכשהרוח נוסע, נוסעת אז גם הנפש, והכל אחד. ומתקרבים זה לזה, הנפש מתקרבת אל הרוח, והרוח מתקרב לנשמה, וכולם אחד.
כב) ויגש אליו, הוא התקרבות עולם בעולם. התקרבות של עולם התחתון, הנוקבא, נפש, יהודה, לעולם העליון, יסוד דז"א, רוח, יוסף. כדי שיהיה הכל אחד. משום שיהודה היה מלך ויוסף היה מלך, נתקרבו זה לזה, ונתאחדו זה בזה.