סב) הקב"ה ברא העולם, והמשיל את האדם עליו, שיהיה מלך על הכל.
סג) ומאדם הזה נפרדים בעולם כמה מינים. מהם צדיקים, מהם רשעים, מהם טיפשים, מהם חכמים. וכל ד' מינים הללו מתקיימים בעולם, עשירים ועניים, כדי שיזַכו וייטיבו אלו עם אלו. שייטיבו הצדיקים עם הרשעים להחזירם בתשובה. וייטיבו החכמים עם הטיפשים ללמדם שכל. וייטיבו העשירים עם העניים למלאות מחסורם. כי עי"ז זוכה האדם לחיי עולם, ומתקשר בע"ח. כמ"ש, פיזַר נתן לאביונים. וצְדקה שעושה עומדת לעד, שנוקבא נבנית ממנה, שהיא נקראת עַד, כמ"ש, וצִדקתו עומדת לעד.
סד) כאשר ברא הקב"ה את העולם, העמיד אותו על עמוד אחד. וצדיק שמו, היסוד. וצדיק זה הוא קיום העולם. שמקיים את הנוקבא, הנקראת עולם. וזה הוא שמשקה, בהארת חכמה, וזן, בהארת חסדים, לכל. שכתוב, ונהר, היסוד, יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד.
סה) ומשם יפרד, אותו מזון ומשקה של נהר, שמקבל הגן, הנוקבא, ואח"כ מתפזר המשקה לד' רוחות העולם, שבאי עולם כולם נִשקים ממנה. וכמה הם המצפים לשתות ולזון משם, כמ"ש, עיני כל אליך ישַׂבֵּרו ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו.
וע"כ, פיזר נתן לאביונים, זהו הצדיק, יסוד, המפזר ונותן שיפעו השלם מחכמה וחסדים המשלים לכל אביונים שבעולם.
צִדקתו עומדת לעד, זוהי כנסת ישראל, הנוקבא, צְדקה. שבשביל שמקבלת שפע השלם מהיסוד, היא עומדת בשלום, בקיום שלם, עומדת לעד.
רָשע יראֶה וכָעָס, זה מלכות עכו"ם, מלכות דס"א, המקנאת אז את המלכות דקדושה.
סו) מלכות שמים, הנוקבא דז"א, בית המקדש, המקיימת כל העניים בצל משכנה של השכינה. וצדיק, יסוד דז"א, נקרא גבאי צדקה, לחונן ולזוּן את כל העניים שבצילה של השכינה. משום זה גבאיי צדקה מקבלים שכר, נגד כולם שנתנו להם הצדקה, להיותם מרכבה ליסוד דז"א, הנקרא גבאי צדקה, ושהוא כולל לכל הספירות שממעלה ממנו.
סז) כתוב, ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו, הם כל העומדים לזון ןלשתות ממנו, שהיסוד הנקרא, יוסף, לא יכול להתאפק, שלא לתת להם שיפעם.
ולא עמד איש איתו, בהתוודע יוסף אל אחיו. איתו, זוהי כנסת ישראל, הנוקבא. שלא עמד איש איתה, בהתוודע, בעת הזיווג, כי זיווג מכונה ידיעה. אחיו, אלו הם שאר המרכבות והצבאות, כמ"ש, למען אחיי ורעיי. שבשבילם נזדווג עם הנוקבא, לתת להם שיפעם. ושיעור הכתוב הוא, בהתוודע יוסף, שנזדווג יוסף עם השכינה בשביל אחיו. כי, אל, פירושו בשביל.
וכן בזמן שהקב"ה בא להזדווג עם כנסת ישראל, כמ"ש, בהתוודע יוסף אל אחיו, כשהקב"ה היה מתחבר בישראל, לא עמד איש מהאומות איתו, בעת זיווגו עם הנוקבא. משום שהם בלבדם מקבלים אז מהארת הזיווג, ואין חיבור מהעמים עכו"ם עימהם, משום זה כתוב, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. כי בזמן ההוא הקב"ה בחיבור אחד עם ישראל בלבדם, כמ"ש בהם, אחיי ורעיי.
סח) בזמן הגאולה, שהקב"ה יקים את כנסת ישראל מעפר, וירצה לנקום נקמתו מעמים עובדי עכו"ם, אז כתוב, ומעמים אין איש איתי. כמ"ש כאן, ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו. וכמ"ש, וינטלֵם וינשאֵם כל ימי עולם.
כתוב, בזמן הגאולה, ומעמים אין איש איתי, שאין שום כוח מס"א שיוכל להפריעו מזה, כן הוא פירוש הכתוב, ולא עמד איש איתו, ששום כוח מס"א לא עמד איתו להפריעו מלהתוודע אל אחיו. וכן נאמר, וינטלֵם וינשאֵם כל ימי עולם, שהגביה את ישראל למעלה, באופן שכל כוח שבעולם לא יזיק אותם.
סט) ולא יכול יוסף להתאפק, הוא כמ"ש, שיר המעלות אליך נשאתי את עיניי היושבי בשמים. וכתוב, אשא עיניי אל ההרים. אשא עיניי אל ההרים, הוא למעלה, לז"א, כדי להמשיך ברכות ממעלה למטה, אל הנוקבא, מהרים עליונים, כמ"ש, אין הרים אלא אבות, שהם חג"ת דז"א, להמשיך מהם ברכות לכנסת ישראל, המתברכת מהם. אליך נשאתי את עיניי, הוא למטה לנוקבא, לצפות ולחכות לאלו הברכות היורדים משם, מז"א, למטה, לנוקבא.
ע) היושבי בשמים. כיוון שמדובר בנוקבא, למה אומר בשמים, שהוא ז"א? אומר, היושבי בשמים, משום שכל גבורותיה וכוחותיה וקיומיה של הנוקבא הם בשמים, שמקבלת אותם מז"א. כי כאשר היובל, בינה, פותח המעיינות של כל אלו השערים, השפע של נ' שערי הבינה, כולם נמצאים בשמים, בז"א. ואחר שהשמים מקבל כל אלו האורות היוצאים מיובל, אז הוא זן ומשקה את כנסת ישראל, הנוקבא, על ידי צדיק אחד, יסוד.
עא) וכיוון שהיסוד נתעורר אליה, כמה הם, העומדים בכל הצדדים, להישָתות ולהתברך משם, לקבל מהארת הזיווג, כמ"ש, הכפירים שואגים לטרף. ואז היא עולה לזיווג בסודי סודות כראוי, ומקבלת עידונים מבעלה כראוי לה.
וכל אלו העומדים בכל הצדדים, המצפים לקבל ממנה, עומדים בלבדם, ואינם עולים עם הנוקבא. כמ"ש, ויקרא הוציאוּ כל איש מעליי, ולא עמד איש איתו. אלא אחר שקיבלה עידונים מבעלה, שהוא אחר הזיווג, כולם נִשקים אז וניזונים, כמ"ש, יַשקו כל חַיְתו.