קו) ואתה צוּוֵיתָה, זאת עשוּ קחו לכם מארץ מצרים עגָלות לטַפְכם. הוא כמ"ש, שִׂמחו את ירושלים. אלא כשנחרב בית המקדש, והחטאים גרמו שהוגלו ישראל מן הארץ, נסתלק הקב"ה למעלה למעלה. ולא השגיח על החורבן של ביהמ"ק ועל עמו שהוגלו, ואז השכינה הוגלתה עימהם.
קז) כאשר ירד, השגיח על ביתו, והנה נשרף. הסתכל על עמו, והנה הוגלו. שאל על הגבירה, השכינה, והיא הוגלתה. אז, ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבְכי ולמספְּד ולקורחָה ולחגור שׂק. ועל השכינה כתוב, אֶלִי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. כמ"ש, כי איננו. כך בעלה איננו, משום שנסתלק ממנה, ונעשה פירוד.
קח) ואפילו שמים וארץ התאבלו כולם, כמ"ש, אלביש שמים קדרות ושק אשים כְּסוּתָם. מלאכים העליונים כולם התאבלו עליה, כמ"ש, הן אֶרְאֶלָם צעקוּ. השמש והלבנה התאבלו ונחשכו אורותיהם, כמ"ש, חָשַׁך השמש בצאתו. וכל העליונים ותחתונים בכו עליה, והתאבלו, משום שהס"א שלטה עליה, ששלטה על ארץ הקדושה.
קט) ואתה בן-אדם, כה אמר אדני ה' לאדמת ישראל קץ, בא הקץ על ארבע כנפות הארץ. קץ לימין, קץ לשמאל. לשמאל, כמ"ש, קץ שׂם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר. וזהו קץ כל בשר.
קי) קץ הימין, כמ"ש, ולאדמת ישראל קץ. בא הקץ על ארבע כנפות הארץ, זהו קץ השמאל. קץ הימין זהו קץ יצה"ט. קץ השמאל זה הוא קץ היצה"ר. וזהו, כאשר החטאים גרמו ונתגברו, נגזר וניתן ממשלה למלכות הרשעה, לשלוט ולהחריב ביתו ומקדשו. וכתוב, כה אמר ה' אלקים רעה אחר רעה הנה באה. והכל אחד.
השמאל הוא רעה, ששם דינים ועונשים. וקץ השמאל הוא רעה שנייה, היצה"ר, השטן ומלאך המוות. וב' רעות אלו נעשו אחד, כי נתחברו זה בזה.
קיא) ומשום זה התאבלו העליונים ותחתונים על שניתן הממשלה לקץ הזה של השמאל. ומשום זה, כיוון שמלכות הקדושה, מלכות שמים, הושפלה, ומלכות הרשעה התגברה, יש לכל אדם להתאבל עם המלכות הקדושה, ולהיות מושפל עימה. ובשביל זה, כאשר תקום המלכות הקדושה, והעולם יהיה שמח, ישמח גם הוא עימה, כמ"ש, שִׂישוּ איתה מָשׂושׂ כל המתאבלים עליה.
קיב) כתוב במצרים, עֶגְלה יפֵיפיה מצרים. ועגלה הזו, היו ישראל תחת ממשלתה רד"ו (210) שנים, שהיו במצרים. ומשום שאח"כ עתידים ישראל למשול עליה, נרמז להם זה עתה, בהכתוב, קחו לכם מארץ מצרים עגָלות לטַפְכם.
קליפת מצרים הוא המשכת החכמה ממעלה למטה מקו השמאל, כמו החטא דעצה"ד. כי הכלים והניצוצים, שפגם אותם אדם בחטאו בעצה"ד, נפלו לחלקם של המצרים.
וכתוב, קחו לכם מארץ מצרים עגָלות, שיקבלו מרכבות מארץ מצרים להמשכת המוחין. והיתכן שישמשו השבטים ויעקב בעגלות ארץ מצרים, שהן מרכבות הטומאה? אלא הדינים הקשים השולטים בשעת הארת השמאל, שהם חורבן ביהמ"ק, וגלות ישראל, וגלות השכינה. כמ"ש, ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבְכי ולמספְּד ולקורחָה, שהוא נוהג בכל זיווג. וכן הוא בזיווגים הכוללים, שהם גלות וגאולה. שבזמן שליטת השמאל, ניתן כוח לס"א לשלוט על ישראל, ולהחריב בתו ומקדשו, שבזה הוכן זיווג השלם לשעת הגאולה, בשלמות ג' התיקונים.
כי זיווגים הפרטיים וזיווגים הכוללים שווים זה לזה בכל סדריהם. ויש לכל אדם להתאבל עם המלכות הקדושה, ולהיות מושפל עימה. שאין אדם יכול לקבל מאור שלמות הזיווג של זו"ן, אם אינו נכלל עם הנוקבא בעת שמתעוררים עליה הדינים הקשים של השמאל, שאז מתאבל עימה ומושפל עימה. כי עי"ז מקבל גם הוא אותם ג' התיקונים, המכשירים אותו להיכלל בהארת הזיווג.
ועיקרם הוא התיקון השלישי, שיעזוב את הג"ר דשמאל, שלא ימשיך אור החכמה ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה, שהוא בחינת ו"ק בלבד. ובשביל זה, כאשר תקום המלכות הקדושה, והעולם יהיה שמח, ישמח גם הוא עימה, שיוכל להיכלל ולקבל משלמות הזיווג, כמ"ש, שִׂישוּ איתה מָשׂוש כל המתאבלים עליה, שכל מי שנכלל עם הנוקבא בעת שנתעוררו עליה הדינים דקו שמאל, והתאבל עליה והושפל עימה, הוא ישׂישׂ עימה בעת שתהיה בזיווג השלם.
אמנם אם לא התאבל עליה, כי לא נכלל עימה בעת התעוררות הדינים הקשים, לא יוכל לשׂוּשׂ עימה ולקבל מהארת זיווגה השלם, משום שאינו מובטח להישמר שלא להמשיך הג"ר דשמאל, שאז תחזור ותתחזק שליטת הס"א על הקדושה. לפיכך, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. כי המתאבל עימה בטוח שימשיך השיעור ו"ק דג"ר כראוי.
ובזה נפתח הבנת הכתוב, ואתה צוּוֵיתָה, קחו לכם מארץ מצרים עגָלות. שכתוב במצרים, עֶגְלה יפֵיפיה מצרים, כי מצרים היא החכמה דקליפה. ויש בה ד' מדרגות חו"ב תו"מ, המכונות שור, פרה, עגל, עגלה. ולא הוברר ממנה לקדושה רק בחינת ו"ק שלהם בלבד, שהיא ממטה למעלה, אור המלכות, המכונה עֶגְלה. כמ"ש, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. ולפיכך אין הכתוב אומר שור או פרה יפיפיה, רק עגלה יפיפיה, מטעם שנברר מהם רק בחינת עגלה בלבד.
ועגלה הזו, היו ישראל תחת ממשלתה רד"ו (210) שנים, שרק בכדי לברר עגלה הזו, שהיא ו"ק דשמאל, היו ישראל תחת קליפת מצרים כמה זמנים וכמה שנים. כי יותר משיעור זה, המכונה עגלה, אסור לקחת ממצרים. ומשום שאח"כ עתידים ישראל למשול עליה שבשעת הארת הזיווג, עתידים ישראל לשלוט על עגלה זו, כלומר שיקבלו ו"ק דחכמה, נרמז להם בדברי פרעה, קחו לכם מארץ מצרים עֲגָלוֹת, כי שיעור זה מותר להם לקחת ממצרים.
קיג) רֶמז רָמז יוסף ליעקב על עֶגלה ערופה, כי כשעסקו בפרק הזה של עגלה ערופה, נפרד ממנו. עגלה ערופה באה, על שנמצא הרוג ולא נודע מי היכהו, וכדי שלא תשלוטנה על הארץ רוחות רעות, שאין בהם חפץ, נותנים את עגלה הזו לתיקון, שלא יכירו בו ולא ישלטו על הארץ.
קיד) כל בני אדם נפטרים ע"י מלאך המוות, חוץ מזה שהקדימו אותו בני אדם והרגוהו, מטרם שהגיע זמנו של מלאך המוות לשלוט עליו, ולקבל רשות לקחת נשמתו. כי אינו שולט על האדם עד שמקבל רשות מלמעלה.
קטו) ומשום זה יש לו למלאך המוות לשלוט עליו מן הדין, כמ"ש, ולא נודע מי היכהו. ויש לו ג"כ דין, שלא נודע מי היכהו, כדי לקטרג על מקום הזה, הנוקבא. וע"כ, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בָקר. כדי להעביר הדין מאותו המקום, ולהתתקן שלא ישלוט עליו המקטרג, וינצל ממנו.
ב' מיני דין נכללים בהכתוב, לא נודע מי היכהו:
א. שכוח הצמצום עלה למלכות ונסתלקו האורות דג"ר מהנוקבא, שהם אור החיים.
ב. שאפילו אם יתקנו אותה והג"ר תחזורנה אל הנוקבא, יש עוד כוח לס"א לקטרג עליה ולסתום אורותיה ע"י אחיזתו בג"ר הללו.
ומשום זה יש לו למלאך המוות לשלוט מן הדין על הנוקבא, מחמת שנסתלקו ממנה אורות דג"ר, שהוא בחינת דין הא'. ויש לו ג"כ דין, שלא נודע מי היכהו, כדי לקטרג על מקום הזה, הנוקבא, בחינת דין הב', שאם יתקנו אותה והג"ר תחזורנה אליה, יוכל לסתום אורותיה. וע"כ היא צריכה לב' תיקונים:
א. להעביר דין הצמצום ממנה ולתקנה שהג"ר תחזורנה אליה. וזהו תיקון לדין הא'. ונעשה ע"י הבאת העגלה.
ב. לתקנה שלא ישלוט עליה המקטרג, למעט אותה מג"ר דג"ר, שבזה מתבטל אחיזת ס"א, לסתום אורותיה. וזהו תיקון לדין הב', הנעשה ע"י עריפת העגלה.
קטז) יוסף כשנפרד מאביו, נשלח בלי לוויה ובלי אכילה, והיה מה שהיה. וכשאמר יעקב, טָרוף טורַף יוסף, אמר, כי ארד אל בני אָבֵל שְׂאולָה, כי אני גרמתי לו שנהרג, משום ששלחתי אותו בלי לוויה. ואיני יכול לומר, ידינו לא שפכה את הדם הזה, כבעגלה ערופה, שפירושו, לא פטרנוהו בלי לוויה. ועוד שידעתי שאחיו שונאים אותו ושלחתי אותו אֲליהם. ורֶמז רָמז לו יוסף על כל זה בשליחת העגָלות.
קיז) אלו העגָלות על פי פרעה שלח אותם, כמ"ש, וייתן להם יוסף עגָלות על פי פרעה. ולמה נאמר, שרֶמז רָמז לו יוסף בשליחת העגָלות? כי כתוב, ואתה צוּוֵיתָה. שלא היה צריך לומר, ואתה צוּוֵיתָה, כי כבר כתוב, ויאמר פרעה אל יוסף, אמור אל אחיך. אלא, ואתה צוּוֵיתָה, שאומר כאן הוא בדיוק. וע"כ כתוב, צוויתָה עם ה' לבסוף, להורות שהוא בדיוק, שבא ללמדנו, שיוסף דרש ממנו, שייתן לו עגָלות. וע"כ, וייתן להם יוסף על פי פרעה, כי יוסף היה הנותן, והוא ביקש מפרעה. ולמה דרש מפרעה עגָלות? הוא מטעם שרצה לרמוז לאביו, על עֶגלה ערופה. וע"כ יעקב לא האמין הדבר, עד שראה את העגָלות, והבין הרֶמז שרָמז לו, שכתוב, ויַרְא את העגָלות.
קיח) בתחילה כתוב, ותחי רוח יעקב, ואח"כ, ויאמר ישראל רב, עוד יוסף בנִי חי. למה מתחיל ביעקב וגומר בישראל? אלא בתחילה קראו התורה יעקב, בשביל השותפות שנשתתפה השכינה בחרם, שעשו השבטים כשנמכר יוסף, שלא לגלות הדבר. שמשום זה נסתלקה השכינה מיעקב כל אותו הזמן. ועתה שחזרה אליו השכינה, נאמר, ותחי רוח יעקב אביהם, שזה השכינה, הנקראת רוח יעקב. ואחר שהשכינה נתקיימה בו, אז המדרגה של מעלה עברה ממדרגת יעקב אל מדרגת ישראל, ממוחין דו"ק, שנקרא יעקב, למוחין דג"ר, שנקרא ישראל. מכאן נשמע, שהמדרגה שלמעלה אינה מתעוררת למעלה, מטרם שנתעורר למטה. כי כאן כתוב, ותחי רוח יעקב תחילה, התעוררות שלמטה. ואח"כ כתוב, ויאמר ישראל, התעוררות שלמעלה.
קיט) ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה. במראַת כתוב בלי ו', מלשון יחיד, הרומז למדרגת הנוקבא, הנקראת מראָה, ונקראת לילה. ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, כתוב בתחילה, כדי לעורר השמאל, שנקרא יצחק, באהבה אל הנוקבא, אהבת דודים, הנמשכת משמאל. ואז, ויאמר אלקים לישראל במראת הלילה, שנתגלה עליו. באותה מדרגת נוקבא, הנקראת מראת הלילה.
קכ) ויאמר אנוכי האל אלקי אביך. מהו הטעם שהזכיר לו את שמו? משום שהצד הקדוש שלמעלה נוהג כן. כי צד הטומאה אינו מזכיר שמו של הקב"ה, וכל צד הקדושה נזכר בשמו. וכתוב, אנוכי ארד עימך מצריימה, שהשכינה ירדה עימו בגלות. ובכל מקום שגלו ישראל, גלתה עימהם השכינה.
קכא) כמה עגלות היו? היו שש עגלות, כמ"ש, שש עגלות צָב. שהיו שישים. והכול אחד. כי שש רומזות לשישה ספירות חג"ת נה"י, ושישים רומזות שכל אחת כלולה מעשר.
בתחילה כתוב, בעגָלות אשר שלח יוסף. ולבסוף, אשר שלח פרעה. כל העגָלות ששלח יוסף היו בחשבון כראוי. ואלו ששלח פרעה, יוֹתר עליהם, לא היו בחשבון.
העגָלות הם צורת המוחין דהארת חכמה. חשבון הוא המלכות, הנקראת חשבון. כל העגָלות ששלח יוסף היו בחשבון כראוי, שהיו רק בשיעור אור המלכות, ו"ק דג"ר, שרק שיעור זה מותר לקחת ממצרים, ולא יותר, שהוא עגָלה. אבל אלו ששלח פרעה, לא היו בחשבון, אלא למעלה משיעור עגָלה, מבחינת שור פרה עגל. שזה הייתה מִנחה מצד פרעה, שהיה אסור ליוסף.
קכב) ואלו ואלו באו ליעקב, הן מבחינת עגָלה ששלח יוסף, והן מבחינות שלמעלה מעגָלה ששלח פרעה. וע"כ כתוב, אשר שלח יוסף, וכתוב, אשר שלח פרעה. וכשיצאו ישראל מהגלות, כתוב, והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מִנחה לה'. כי אז יביאו כל האומות מִנחה לה' כמו פרעה.