יג) וזרח השֶמֶש ובא השָמֶש. מה ראה שלמה המלך, אשר ההתחלה של ספר החכמה שלו הוא מזריחת וביאת השמש? שלמה המלך העמיד את ספרו על ז' הבלים, שהעולם עומד עליהם, והם עמודים ואדנים, המהווים קיומו של העולם. ומשום זה המה נקראים הבלים. כי כמו הגוף שאינו מתקיים בלי הבל, אף העולם אינו מתקיים זולת על ההבלים, והם שבע, שכתוב, הבל הבלים, אמר קוהלת, הבל הבלים, הכל הבל. הרי ז' הבלים.
הדיבור, שהוא הנוקבא, כולל בתוכו קול והבל, אשר ההבל הוא שורש אל הקול, והקול הוא שורש אל הדיבור. וע"כ הם נבחנים לנר"ן. הבל, הנשמה, שורש הרוח. קול, רוח, שורש אל הנפש, המכונה דיבור. ז' הבלים, ז"ת דבינה, הנקראת נשמה. מלובשות בז"ת דז"א, הנקרא רוח, ובתוך ז"ת דנוקבא, הנקראת נפש, וכן נקראת עולם. ז' הבלים הם ז' נשמות בתוך ז"ס חג"ת נהי"מ של העולם, שהוא הנוקבא. חג"ת מכונות עמודים ונהי"מ מכונות אדנים.
יד) א"כ הם המרגליות הטובות שהעולם עומד עליהן? הרי במקום אחר כתוב, שהם חורבן העולם, כמ"ש, זה הבל וחולי רע וּרְעוּת רוח. אלא אע"פ שאלו ז' הבלים קדושים, הם קיום העולם, יש כנגד, ז' הבלים שכל הדינים שבעולם יוצאים מהם ומתפשטים מהם, להעניש בני אדם ולתקן אותם, שילכו בדרך הישר. ונקראים: הבל, שחוֹלי רע שורה בו, הבל שהוא רְעוּת רוח. והם קיום העולם, כי בשבילם הולכים בני אדם בדרך הישר וביראה מפני הקב"ה. וע"כ, הרבה הבלים הרעים מתפשטים משבע הבלים דקדושה, להיותם גם הם קיום העולם.
טו) מה שהתחיל הספר בהכתוב, וזרח השֶמֶש ובא השָמֶש, הוא מפני שהוא הבל המקיים העולם, להביא את האדם בתוך האמונה העליונה של הקב"ה שיזכה למוחין העליונים דבינה, אמונה העליונה דקב"ה. וע"כ כל מה שהיא מתחת המדרגה הזו, מתחת השמש, אינו האמונה, אינו מהקדושה. וע"כ כתוב, ואין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השָמֶש. כי מתחת זו אין צריכים להידבק.
ז' הבלים הקדושים וז' הבלים הרעים. שורשם קו שמאל דישסו"ת, שבמחלוקת עם קו ימין שבו, שאז נסתמים האורות שבו ונעשים כמ"ש, הבל וּרְעוּת רוח. ומתוך שישסו"ת, ז"ת דבינה, חג"ת נהי"מ, יש כאן ז' אורות שנחרבו ונעשו ז' הבלים. ותיקונם ע"י עליית הקול, ז"א, לישסו"ת, שהכריע בין ב' הקווים, והבדיל ביניהם, שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין ממעלה למטה. ובזה קיים את שניהם, וז' הבלים חזרו ונעשו לז' אורות.
ביציאת קו שמאל להאיר בלי ימין, נעשה הכל הבל. ואח"כ בעליית הקול, הקו האמצעי שקִיים את שניהם, חזרו ז' הבלים ונעשו לז' אורות, אשר ז' אורות הללו הם כל המוחין דחכמה, המכונים ראייה, המתגלים לתחתונים. וע"כ אמר שלמה עליהם, את הכל ראיתי בימי הבלי, שבהבלים נגלו לו כל המוחין דראייה. כי אלו ז' הבלים מתלבשים בז"ס דקול, ושניהם בז"ס של דיבור, שהוא הנוקבא, הנקראת עולם, שבה מקום הגילוי של אלו הבלים, שנעשו לז' אורות דראייה. ובהם מתקיים העולם.
ג' ספרים עשה שלמה כנגד ג' קווים:
שיר השירים, ביאור לקו ימין, חסד.
קוהלת, ביאור לקו שמאל, גבורה.
משלי, ביאור לקו האמצעי, ת"ת.
כל האורות קו השמאל הן בז' הבלים, כמ"ש, את הכל ראיתי בימי הבלי. נמצא שכל ספר קוהלת מבאר את ז' הבלים הללו, הטובים והרעים, להיותו ביאור לקו השמאל.
כל התיקונים של ז' הבלים הם, ע"י קו האמצעי, ז"א, הנקרא קול, שמש, שע"י שמבדיל בין הארת קו ימין וקו שמאל, שהארת החכמה שבשמאל לא תאיר ממעלה למטה אלא ממטה למעלה, מתקיים הארת שני הקווים, אז חוזרים ז' הבלים ונעשים אורות ונשמות להנוקבא, והעולם מתקיים, שמקבלת המוחין הגדולים הנקראים קיום.
כל מה שנעשה תחת השמש, כל מי שממשיך את הארת החכמה אל מתחת השמש, ממעלה למטה, שאין זה עבודת הקב"ה, ע"י המשכה הזו נעשה האור להבל, שבירת הרוח, שכתוב, הבל וּרְעוּת רוח. אבל עבודת ה' מַעֲלה את האור למעלה מהשמש, שממשיך האור ממטה למעלה, מהשמש ולמעלה ולא מהשמש ולמטה. ואז נעשה ממנו הבל קדוש, שמתהפך לאור, ונעשה נשמה לנוקבא, ומתקיים העולם.
שמש הוא הבל המקיים את העולם, שנעשה נשמה לנוקבא, הנקראת עולם, שהוא התיקון של כל ז' הבלים. כי אחר שהשמש, ז"א, הכריע בין הקווים ימין ושמאל שבישסו"ת, בשלושה היוצאים מאחד, וקיבל אותם גם הוא באחד הזוכה בשלושה, ואז ממשיך השמש ג' קווים שבבינה בזה אחר זה.
ותחילה, וזרח השֶמֶש, מבינה, ישסו"ת, קו ימין, אור החסדים. ואח"כ ממשיך משם קו שמאל, ובא השָמֶש, שנעשה חושך, כמ"ש, כי הכל הבל. ואח"כ מגלה בחינתו עצמו, קו אמצעי, לייחד הימין ושמאל זה בזה ולהבדיל ביניהם, שהימין יאיר ממעלה למטה והשמאל רק ממטה למעלה, כמ"ש, ואל מקומו שואף, שואף ומאיר אל מקום יציאתו ממטה למעלה, אשר אז חוזר ההבל ונעשה אור ונשמה אל הנוקבא, העולם. והשמש הוא הבל המקיים את העולם, וזהו שמבאר הכתוב, זורח הוא שם. שבדרך זו חוזר וזורח, כי ההבל חזר להיות אור.
משום זה, כל שנמשך משמש ולמטה, לא באמונה ולא בקדושה. וכתוב, אין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחתהשמש, כי מתחת מדרגה זו לא צריכים להמשיך ולהידבק, כי אז יחזור האור וייעשה הבל וּרְעוּת רוח. ושיעור הכתוב, שלא נשאר יתרון לממשיך מתחת השמש, וזה רע בכל אשר ממשיך למתחת השמש, כי הכל יֵחרב ויֵעשה הבל.
טז) השמש בלבנה, ז"א בזיווג עם הנוקבא, הם אחד בלי פירוד. והלבנה, אע"פ שתחת השמש, כי הנוקבא למטה ממדרגת ז"א, עכ"ז בעת הזיווג, הכל שמש בלי פירוד, שגם הלבנה נחשבת אז חלק מהשמש, כי דבקות הרוחני פירושו, השוואת הצורה. וע"כ היא יכולה לקבל החכמה מהשמש, ז"א, ואינה נחשבת למטה משמש. אבל אם ממשיך החכמה למטה מהשמש, ז"א והנוקבא שלו, נעשה הכל הבל וּרְעוּת רוח, קליפה ומזיק, ואסור להידבק בו.