ל) בנֵי העולם אהובי עליון, בחירי הממשלה. הזוהר מזמין לאלו שזכו להארת ג' קווים, שמצד הארת קו אמצעי מכונים בני העולם, כי ז"א, קו אמצעי, מכונה עולם. ומצד הארת קו הימין, מכונים, אהובי עליון. ומצד הארת קו השמאל, מכונים, בחירי הממשלה, שנבחרו לשלוט בעולם. כי כוח השליטה הוא מקו שמאל.
קִרבו שִמעו, מי חכם ביניכם בעלי עיניים שבתבונה. כלומר, בעלי חכמה שבתבונה. כי עיניים כינוי החכמה, ולא חכמה דאו"י. יבוא וידע: בשעה שראש הלבן, עתיק, לקח ג' אותיות, וחקק אותן בחקיקות, א', י', ן', ונחקק אי"ן.
א', ראש העליון על כל, נסתר מכל נסתר, ראש דא"א.
י', עליית הרצון שנשתכלל מראש דא"א למעלה, וירד עם שכלולו למטה לזו"ן. שיצא מראש דא"א והוציא ל"ב (32) שבילים, בעת שחזר ונכנס לראש א"א, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, המסך דחיריק. כי מסָכים מכונים אבנים.
ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, קשר חזק נשתכלל בהם, והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר בהם. מהם נמשך מזונות לכל, ונשתכללו העולמות, שהם זו"ן.
כל המוחין נמשכים בג' זריעות חולם שורוק חיריק, הנבחנות לחקיקות. א"א נבחן לראש העליון על כל המדרגות של אבי"ע, כי עתיק לא נחשב לראש, אלא לא"א לבדו, ולא למדרגות שמתחת לא"א, מטעם היותו מצ"א. ורק א"א הוא הראשון שקיבל לתוכו את הצ"ב, עליית המלכות לבינה שלו. ועכ"ז הוא נסתר מכל נסתר, כי ממנו עצמו לא יכלו העולמות לקבל, שהוא חכמה קדומה שנסתמה. והתחתונים מקבלים רק מבינה שלו, ע"י יציאתה מראש א"א וחזרתה אליו. ובינה זו היא אות י', שכוללת בתוכה ארבע פרצופים או"א וישסו"ת.
י' הוא עלית הרצון, שעליית הרצון, שהיא עליית המלכות לבינה, הייתה בי'. היא קיבלה שיכלולה מהראש שלמעלה, ראש א"א, וירדה עם שיכלול זה שקיבלה, ומשפיעה אותו לזו"ן שלמטה. ואיך בינה קיבלה למעלה והשפיעה למטה? שבינה יצאה לחוץ מראש דא"א, והוציאה ל"ב (32) שבילים. שע"י עליית המלכות לראש א"א, יצאו הבינה ותו"מ מראש דא"א לגוף, ו"ק בלי ראש, ונשאר בראש א"א רק כתר וחכמה. וכן בינה ותו"מ דע"ס דבינה ירדו לזו"ן, ונשארה הבינה בכו"ח דכלים וו"ק דאורות.
ואחר זה לעת גדלות, החזיר א"א את הבינה לראשו. וכן הבינה החזירה למדרגתה את בינה ותו"מ שלה, שנפלו לזו"ן. וגם זו"ן באו אז עם הבינה ותו"מ ביחד למדרגת בינה, להיותם דבוקים בהם. ונמצאת אז הבינה ל"ב שבילים: ע"ס של עצמה וכ"ב (22) אותיות, שהם הכלים דזו"ן, שעלו אליה. ונמצא שע"י יציאתה לחוץ מראש א"א, הורידה את בינה ותו"מ מע"ס שלה, ונתדבקו בזו"ן, שמסיבה זו אח"כ בעת גדלות, עלו זו"ן עם בינה ותו"מ הללו לבינה, ונעשתה לל"ב שבילים. שביציאתה מראש דא"א, הוציאה בתוכה ל"ב בחינות, ל"ב שבילים: עשרה מעצמה וכ"ב מזו"ן.
כו"ח, שנשארו בבינה, בעת יציאתה לחוץ, הם אותיות מ"י של אלקים, נקודת החולם, קו ימין. בינה ותו"מ של בינה, שהחזירה בעת גדלות עם זו"ן, הם אותיות אל"ה, נקודת השורוק, קו שמאל, שחזרו והשלימו את השם אלקים. ומפאת חיסרון של לְבוש יקר אל החכמה, נעשה השם אלקים סתום, שהחכמה אינה יכולה להאיר, עד שתתלבש בלְבוש יקר שמאיר, לבוש דחסדים, ואז מאירה. עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, שאבנים הם מסך שנמצא בזו"ן שעלו בבינה, ואחר שהבינה מוציאה קומת חסדים על מסך זה שבזו"ן, מתחברים ב' הקווים ימין ושמאל שלה, והחכמה מתלבשת בחסדים, יצאו ממסך דזו"ן, ונעשה לה ללְבוש יקר המאיר. וע"כ מכונה המסך בשם אבני יקר.
ואומר, הלוהטות, כי בערך הבינה, יש במסך זה דינים, להיותו מסך דבחי"א. ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, שהם זו"ן, כי מתוך שב' הקווים דבינה היו סתומים, מקודם שנזדווגה על מסך דזו"ן, וע"י המסך דזו"ן נפתחו להאיר, ע"כ נתקשרו בזו"ן. קשר חזק נשתכלל בזו"ן הכלולים באות ן', כי אין החכמה שבבינה יכולה להאיר זולתם, זולת לבוש יקר שמקבלת מהזיווג שעל המסך שלהם. והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר על ידם. כי י"ה בינה, שי', ג"ר דבינה, המלובשים תוך או"א עילאין, וה', ז"ת דבינה, המלובשים תוך ישסו"ת, הם נתקשרו באותיות ו"ה, שהם זו"ן, כי י"ה אינם יכולים להאיר זולתם. מהם נמשך מזונות לכל, שע"י התקשרות י"ה בו"ה, נמצא שפע מזונות לכל, בין חכמה ובין חסדים. ועי"ז נשתכללו זו"ן, הנקראים עולמות, כי תחתון הגורם תוספת אור לעליון, זוכה גם הוא בכל אותו השיעור שגרם אל העליון. וע"כ נשתכללו זו"ן, ן', במוחין דבינה.
לא) ועל זה נחקק ן' פשוטה, הכלל של זכר ונקבה, זו"ן, כי נ' כפופה היא נוקבא לבדה בלי דכר. י' הרצון, הבינה, שהוציא ל"ב שבילים, היכה בין בכ"ב אותיות, שהם זו"ן, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, ועשה את הרקיע, יעקב, קו אמצעי, בין ב' הרוחות דרום צפון, קו ימין וקו שמאל, והטיל חיבור בין הגזרים, מ"י אל"ה שנתבתרו בתווך, ונעשו לימין ושמאל המכחישים זה את זה. ועתה ע"י זיווג דהכאה על מסך דחיריק, שהוציא את קו האמצעי, חזרו ונתחברו יחד. ויצאו בזה ג' קווים בקו אמצעי עצמו. עד שירד יעקב אל הנ' כפופה, הנוקבא, וב' הקווים שלו נתחברו כאחד, שבזה נבנית הנוקבא, ונעשית ראויה לזיווג. אחר זה נתקשרו יעקב והנוקבא כאחד, ונעשו אות ן' פשוטה, הכוללת יעקב ונוקבא.
נ' כפופה, הנוקבא, הכלולה באות ן' פשוטה, נקראת באר שבע. והיא מתמלאת מיעקב, להשקות כל עדרי הצאן, להשפיע לתחתונים. כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חָרָנָה. שיעקב היה דבוק בנ' כפופה ביחד בן' הפשוטה, שבחיבור הזה נקראת הנ' כפופה באר שבע. כתוב, שיצא מחיבורו זה עם באר שבע, וילך חָרָנָה, שהיא שמאל וחרון אף.
מבאר שבע, למעלה, בינה, כי ממנה יוצא ומקבל שִפעו, ואח"כ הולך להשקות את חרן, הבאר של מטה, הנוקבא, שבה הדינים המכונים חרון אף ה', וכן, חרב ה', שבה הדין של ב"ד, הנקרא אלקים. וע"כ כתוב על שֵם אלקים, אלקים באו גויים בנחלתֶךָ. כי משֵם הזה נמשכים הדינים. ויצא יעקב, שיצא עם שפע, מבאר שבע, מבינה. וילך לחרן, להשפיע את השפע לנוקבא הנקרא חרן בעת שהיא מחוסרת שבע.
לב) תוקפו של השמש, ז"א, מצד דרום, ימין, חסדים. והעולם, הנוקבא, מתקיים רק על הרוח, קו אמצעי, משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים, כי קו אמצעי, רוח, כולל ב' הצדדים דרום וצפון, ימין ושמאל, חכמה וחסדים, ואלמלא שנמצא בשלמות, לא היה העולם, הנוקבא, יכול להתקיים.
לג) אלמלא יעקב לא נתקיים העולם. בשעה שיחדו בניו ייחוד העליון, ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה שלמות העליון מאו"א, להתיחד ביחוד אחד, אז נתחבר יעקב אביהם, קו אמצעי, ת"ת, ולקח בֵיתו, הנוקבא, ייחוד התחתון, וישב בו בחיבור אחד עם האבות, שהם ב' הקווים ימין ושמאל, כדי להתחבר דכר נוקבא כאחד. כי אין זיווג דכר ונוקבא, מטרם שקו אמצעי, יעקב, מכריע ומתחבר בב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק.