קלב) לאה ילדה שישה בנים ובת אחת. כי שישה קצוות עומדים עליה, יעקב, ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ובת אחת כנגד המלכות.
קלג) רחל הולידה שני צדיקים. כי רחל היא שמיטה, היושבת לעולם בין שני צדיקים. שכתוב, צדיקים יירְשוּ אָרץ. והם צדיק למעלה, בז"א, וצדיק למטה, בנוקבא. צדיק למעלה, ממנו נמשכים מים עליונים, אור ישר שממעלה למטה. צדיק למטה, ממנו הנוקבא נובעת מים אל הזכר, או"ח שממטה למעלה, בתשוקה שלמה. נמצא, שיש לה צדיק מצד זה וצדיק מצד זה. כמו שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, בינה ונוקבא, כן הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, יוסף ובנימין.
כי הרקיע והפרסא שבאמצע כל פרצוף, בחזה, היא המלכות המסיימת, העולה לת"ת של כל פרצוף, לבינה דגוף, ומורידה חצי בינה ותו"מ דגוף, הנקראים נה"י, למדרגה תחתונה ממנו. וכיוון שנה"י הללו מתחברים בתחתון בעת קטנות, הנה אח"כ לעת גדלות, שהעליון מחזיר אל מדרגתו את נה"י שלו ממקום התחתון, עולה עימהם למקום העליון, גם התחתון הדבוק בהם, ועי"ז מקבל התחתון את האורות שבעליון.
ונמצא עתה שהפרסא שואבת מעליון ומשפעת לתחתון. כי לולא הפרסא, שהורידה והדביקה נה"י דעליון בתחתון, לא היה יכול שום תחתון לעלות ולקבל משהו מן העליון שלו, להיותם בב' מקומות נפרדים. באופן, שנה"י דבינה, שנדבקו בז"א, משפיעים לז"א אחר שיחזרו לבינה, את האורות דבינה. ונה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, משפיעים לנוקבא, אחר שחזרו לז"א, את האורות דז"א. ונה"י דנוקבא שנדבקו לנשמות הצדיקים, משפיעים להם, אחר שחזרו לנוקבא את האורות דנוקבא.
ולפיכך נבחן שז"א יושב בין שתי נוקבין, כי נה"י דבינה שירדו לז"א, מדביקים ומעלים אותו לבינה, שהיא נוקבא עילאה, ונה"י של עצמו שירדו לנוקבא תתאה, מדביקים ומעלים אליו את הנוקבא תתאה. וכן נבחנת הנוקבא תתאה, שיושבת בין שני צדיקים. כי נה"י דז"א, שעיקרם קו אמצעי שבהם, יסוד, ירדו ונדבקו בנוקבא. וזה צדיק העליון, כי נה"י דז"א הם, והוא יוסף. ונה"י של עצמה, שעיקרם הוא יסוד, ירדו ונדבקו בנשמות הצדיקים, וזה צדיק תחתון, כי נה"י דנוקבא תתאה הם, והוא בנימין.
ושנאמר, שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, הוא משום שיש ב' בחינות נה"י:
א. נה"י דעליון מדביקים אותו לנוקבא עילאה בינה, כדי לקבל אורותיה,
ב. נה"י דעצמו מדביקים אותו לנוקבא תתאה, להשפיע לה אורותיו.
גם הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, כי יש לה ג"כ ב' בחינות נה"י בהכרח, שעיקרם הוא יסוד, המכונה צדיק:
א. נה"י דעליון שלה, דז"א, שמקבלת אורותיה מנה"י הללו, מצדיק עליון יוסף,
ב. נה"י דעצמה, המדביקים אותה לנשמות הצדיקים להשפיע אֲליהם, שעיקרה יסוד, צדיק תחתון, בנימין.
קלד) ע"כ יוסף ובנימין שני צדיקים. יוסף זכה להיות צדיק למעלה, בז"א, משום ששמר אות ברית. בנימין צדיק למטה, בנוקבא, כדי שהשמיטה, הנוקבא, תתעטר בין שני צדיקים, יוסף הצדיק ובנימין הצדיק.
קלה) בנימין היה צדיק, משום שלא חטא כל ימיו באות הברית. ואע"פ שלא קרה לו ניסיון של מעשה כמו ליוסף, נקרא צדיק, אלא כל הימים שיעקב היה באֵבלוֹ של יוסף, לא שימש מיטתו.
קלז) הלוא כשבאו למצרים, כבר היה לבנימין בנים? אלא כי כל זמן שיעקב התאבל על יוסף, לא שימש בנימין מיטתו ולא הוליד בנים. אמר בנימין, הרי אחי יוסף אות ברית של אבי היה, כי יעקב ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ויוסף יסוד של יעקב. כי ברית, יסוד, סיומו של הגוף, ת"ת. וכיוון שנאבד, אני אהיה שומר מקומו של אחי, להיות יסוד צדיק וסיום הת"ת, כמו יוסף.
כתוב, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבָן שַלחֵני. כי עתה שנולד יוסף, יסוד, ודאי נשלם הגוף, ת"ת. וכיוון שהגוף נשלם, אני רוצה ללכת למקומי וארצי. שיעקב היה יודע ברוח הקודש, שיוסף יסוד. וממנו ידעו כולם. וע"כ ידע בנימין, ושמר דרכו של אחיו, שנעשה יסוד צדיק לאביו במקום יוסף, אחר שנאבד.
קלט) אחר שבא אל יוסף, ונתוודע אל אחיו, חזר לביתו ושימש מיטתו והוליד בנים. וע"כ עשה אותו הקב"ה צדיק למטה, בהנוקבא. ויוסף היה צדיק למעלה, בז"א, ומשום זה הולידה רחל שני בנים. ולאה, שישה בנים ובת.
ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם, עד חזרתם למצרים, יוליד עשרה בנים. כי אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן.
קמ) וע"כ אלו שבע שנים הראשונות נתכסו, שיעקב לא ידע שהן בשביל לאה, משום שהיו מיוֹבֵל, מבינה, עולם הנסתר. ואלו שבע שנים של שמיטה, עולם הנגלה, היו מגולים, שידע, שעובד בשביל רחל. ובשביל שמיטה, עולם הנגלה, עבד באמת בשביל יובֵל, עולם הנסתר, שחשב שעובד בשביל רחל, שמיטה, ולבסוף הם היו בשביל לאה, יובֵל. כמ"ש, ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים. מבחינת עולם הסתום, לאה, עבד ברחל, ועבד שבע שנים עליונים, ז"ס של לאה. ונמצא נאחז על ידיהן בשני העולמות, שחשב בשביל עולם הנגלה, והמשיך בשביל עולם הנסתר. מכאן למדנו שמתוך נגלה, בא האדם לנסתר.
קמא) ואם תאמר, ששנים הראשונות שעבד, היו בשביל יובֵל, לאה, היה לו לעבוד מ"ט (49) שנים, כמספר שנות יובֵל. אלא אלו שבעת הימים ששמר במשתה של לאה, השלימו המספר של מ"ט. כי כל יום נקרא שבע אחת, כמ"ש שבע ביום היללתיךָ, וכל אחד משבעת ימי המשתה נשלם ונכלל מכל שבעת הימים, ונמצא ז' בכל יום שנקראים פעם אחת. והם שבעה פעם שבעה, העולים מ"ט, כמספר שנות היובֵל.
קמב) וברחל לא שמר בה שבע ימי המשתה, אלא שבע שנים בלבד, בשבילה אחר נישואיה. הלוא שנות שמיטה היה צריך לעבוד מקודם, ואח"כ להזדווג בשמיטה, שהיא רחל? כי היה צריך מקודם להמשיך בשבילה ז"ס, כמו שעשה בשביל יובֵל, שהיא לאה. אלא כיוון שקיבל על עצמו לעבוד, נחשב לו כאילו כבר עבד, ונמשכו לו תיכף ז"ס בשביל רחל.
מחזה ולמטה דז"א, עולם הנגלה, רחל, כתוב, ה' חָפֵץ למען צִדקוֹ יגדיל תורה ויאדיר. שיתגלה ויתאדר גדלות התורה, כי ע"י עולם הנגלה, רחל, מתגלים החסדים דז"א, הנקרא תורה. ולפיכך נקראת רחל תשבע"פ, להיותה מגלה הסודות של תושב"כ, ז"א. אמנם המקום שמחזה ולמעלה דז"א, עולם הנסתר, לאה, אין שם גילוי התורה, ז"א, אלא היא מכוסה ועטופה בסודות התורה. וע"כ היא נקראת עולם הנסתר.