קעו) בנֵי עליון, קדושים עליונים. ברוכי העולם בעלי מוח האגוז, הֵאספו לדעת, כי ציפור יורדת בכל יום, מתעוררת בגן, שלהבת אש בכנפיה. בידה ג' מגרפות, יעים, חדות כחרב, מפתחות האוצרות ביד ימינה.
זוהר מזמין רק אותם האנשים, שזכו אל המדרגות חו"ב תו"מ: בני עליון, בינה. קדושים עליונים, חכמה. ברוכים דעולם, ת"ת. מוח האגוז, מלכות. ואומר להם הֵאספו לדעת ולהשכיל בכרוז של הציפור, שמכריזה בכל יום בגן עדן. כי הם ראויים להבין דבריה, ולא אחרים, שעוד לא זכו לאלו המדרגות.
ציפור, הנוקבא דז"א. גן, גן העדן, מקום הנוקבא, שהשיגה צורת אמא, בלי שום הֵכר מצורתה עצמה. שציפור, הנוקבא, יורדת ממקום אמא, אחרי שקיבלה צורתה, ומתעוררת בכל יום בגן עדן, להכריז משם, להיותה שם שווה לאמא. והשוואה לצורת אמא בג' צורות:
א. קטנות, ו"ק, המכונה כנפיים, שצריכה להיות דומה לכנפי אמא.
ב. הארת החכמה בעודה סתומה, שמקומה ביד שמאל, והיא ג"ר דו"ק.
ג. חסדים המלבישים חכמה, ופותחים אותה להאיר בכל השלמות, ומכונים משום זה, מפתחות האוצרות. שזולתם, כל אוצרות החכמה נשארים סתומים.
הנוקבא ירדה לגן עדן מאמא וקיבלה ממנה שלהבת אש בכנפיה, שהורידה עימה מאמא את הדינים, המכונים שלהבת אש. מקומם מכונה כנפיים, הקטנות מאמא. כמו כן הורידה עימה, בידה ג' מגרפות, חדות כחרב. שביד שמאל הורידה הארת החכמה, ואעפ"י שעדיין סתומה, מ"מ היא מבריחה כל הקליפות, שהם הלכלוך וטינופת, הסותמות את צינורות השפע מלהשפיע לתחתונים. ולפיכך מכונה בשם מגרפה חדה כחרב, שמנקה כל לכלוך, עד שלא ניכר עוד מקומו. ולפי שע"י התכללות יש י"ב בחינות, ג' פרקים בכל אחת מחו"ג ונו"ה, המכונים זרועות וירכיים, לפיכך נחשב ג' מגרפות ביד שמאל שלה, ג' פרקי היד. וזו בחינה השנייה שקיבלה מאמא.
מפתחות האוצרות ביד ימינה, הם הבחינה השלישית שהורידה עימה מאמא לגן עדן, אור החסדים שמקומם ביד ימין, המלבישים את החכמה, המכונים מפתחות האוצרות, להיותם פותחים אוצרות החכמה. וזולתם נשארים כל אוצרות החכמה סתומות, כמו במנעול ובריח.
קעז) קוראת בכוח לצדיקים שבגן עדן, מי מכם שפניו מאירים, שזכה לחכמה, שנאמר, חכמת אדם תאיר פניו, שנכנס ויצא ונתחזק בעה"ח, שזכה לג' קווים: נכנס בקו ימין, ויצא בקו שמאל, ונתחזק בעה"ח, קו אמצעי. הגיע בענפיו, חג"ת נה"י דז"א, עה"ח וענפיו. ונאחז בשורשיו, ג"ר דז"א. אוכל מפירותיו המתוקים מדבש, הארת החכמה שבנוקבא דז"א, שזה פרי מתוק שלו. הנותן חיים לנפש ורפואה לעצמו, הגוף שלו. ומכריזה ואומרת, מי הוא הזוכה לכל זה, הוא מי שנשמר מהרהור רע, מהרהור המשקר בעה"ח, מהרהור המטַמא את הנהר והנחל, מקורו של ישראל, מהרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו, אין לו קיום כלל.
נוקבא מצד עצמותה אינה ראויה לקבל שום מוחין, כי צ"א רוכב עליה. וכל המוחין שמקבלת הוא מכוח עלייתה והתכללותה בכלים דאמא. ולפיכך נקודת עצמותה צריכה להיות גנוזה בה בהעלם גמור. ואם היא מתגלה, תכף מסתלקים ממנה כל האורות, כי נגלה, שאינה בחינת אמא, אלא בחינת המלכות, שהצמצום רוכב עליה, ואינה ראויה לקבל אורות דאמא.
ומשום זה הוא עצה"ד טוב ורע. שאם נזהר האדם להידבק בקו אמצעי, המכריע בין הקווים, שקו ימין יאיר ממעלה למטה, וקו שמאל ממטה למעלה, וגם האדם אינו ממשיך הארת חכמה שבקו שמאל ממעלה למעלה, אז נבחן שזכה, וזה טוב, שנקודת עצמותה של הנוקבא נגנזת ואינה נודעת. אמנם אם ממשיך הארת השמאל ממעלה למטה, ופוגם בקו אמצעי, נבחן שלא זכה וזה רע, ותכף נגלה עליו נקודת עצמותה של הנוקבא, ואורות החיים פורחים ומסתלקים תכף ממנו.
ועניין, לא זכה, אינו צריך מעשה ממש, שימשיך בפועל ממעלה למטה, אלא בהרהור לחטוא, אע"פ שעוד לא חטא בפועל, כבר הוא נבחן שלא זכה וזה רע, ואורות מסתלקים ממנו והרוח שטות, שהוא המוות והרע, מתלבש בו, שהוא המחטיא בפועל, כמ"ש, אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.
וזוכה לאורות העליונים מי שנשמר מהרהור רע, מן ההרהור לחטוא ולהמשיך הארת השמאל ממעלה למטה, מאותו הרהור המשקר ופוגם בעה"ח. כי עה"ח קו אמצעי, המכריע, שקו ימין בלבדו יאיר ממעלה למטה, והקו שמאל רק ממטה למעלה. וכיוון שהאדם הרהר להמשיך ממעלה למטה, נמצא משקר ופוגם בתיקון עה"ח. ולא עוד, אלא שהוא מטמא הנהר, אמא, והנחל, יסוד דאמא, המקור של ז"א, הנקרא ישראל.
כי אחר שהאורות מסתלקים מן הנוקבא, משום שנגלה בה כוח הצמצום, מגיע פגם הזה גם לאמא, מטעם שהנוקבא כבר נכללה באמא. וזה נבחן כמו שהיא נטמאת ממגעה באחרים. כי אמא מצד עצמותה, אין בה שום פגם מצ"א. אלא מכוח שנתכללה עם הנוקבא, נפגמה על ידה. ואמא נקראת נהר יוצא מעדן. ומצד יסודה נקראת נחל, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה. ע"כ ירים ראש, שז"א משיג ג"ר וראש מן הנחל, יסוד אמא.
וכתוב, הרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו, כי אחר שמסתלקים האורות מנוקבא, מסתלק גם אור האדם, הנקרא נפש, והכלי שלו שנקרא גוף, נשבר, כי אין לו ממי לקבל אורות החיים, וע"כ נשבר ומת.
קעט) ההרהור שטימא את המקור של עה"ח, ז"א, כי העלה הפגם דנוקבא לאמא, עושה אילן השקר, כי הפגם והחורבן דאורות המקור של עה"ח, הולך ובונה את אילן השקר של הס"א. כי כמ"ש, לא נבנתה צור אלא מחורבנה של ירושלים. משום שאותו ההרהור עולה ומחליף נפש תחת נפש. נפש מאורות דס"א תחת נפש מאורות הקדושה. כי מחמת ההרהור, עה"ח מסתלק, ועץ המוות מתדבק בו, שממנו מושך את הנפש.
כי תכף כשמהרהר בעבירה מסתלקים ממנו אורות דקדושה, שהם עה"ח, כי לא זכה וזה רע. ומתלבשים בו אורות דס"א, עץ המוות. ונמצא בהכרח, שנפשו נמשכת עתה מעץ המוות, ונחלף לו נפש דס"א במקום הנפש דקדושה שהייתה לו.
קפ) אוי לו, שבסיבת אותו ההרהור נעקר מעה"ח, ונתדבק בעץ המוות, שאורו נפסק ואינו מתפשט, והדָבֵק בו אינו רואה טוב לעולם. הוא יבש בלי שום לחלוחית של אור, פירותיו מרים כַלַעַנָה. ועליו נאמר, והיה כערער בערבה ולא יִרְאה כי יבוא טוב.
קפא) הרהור טוב העולה למעלה, נאחז בעה"ח, קו אמצעי, ומחזיק בענפיו ואוכל מפירותיו. כל הקדושות וכל הברכות יוצאות ממנו, ונוחל חיים לנפשו, ורפואה לעצמו. עליו נאמר, והיה כעץ שתוּל על מים ועל יוּבַל.
קפב) כל דברי העולם הולכים אחר המחשבה וההרהור. שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. משום שכל הקדושות שבעולם הוא מוציא וממשיך עם הרהור טוב.
קפג) מי שנטמא בהרהור רע, כשבא להזדווג באשתו, כי רצונו והרהורו באישה אחרת, והזריע זרע בהרהור זה, החליף מדרגות העליונות של מעלה, מדרגת הקודש על מדרגת הטומאה. כמו שהרהורו עושה חליפין למטה, שמחליף אשתו באחרת, כן עושה חליפין למעלה. וכמו הגוף של הבן שמוליד נקרא בן תמורה, כך מבחינת נפש שלו נקרא בן תמורה, כי לא משך המשכה קדושה באותו ההרהור, והנפש שלו נתחלף במדרגת ס"א.
הפגם הגדול שעושה אם דבק בקדושה, בעה"ח, ומהרהר להמשיך השמאל ממעלה למטה, שתכף עם הרהורו הרע מסתלקים ממנו כל אורות החיים וכל הטוב, ונחלף לו נפש דטומאה במקום נפש דקדושה, כי לא זכה וזה רע. כך המזדווג באשתו וחושב באחרת, כי המזדווגים בקדושה הם מרכבה לז"א ונוקבא העליונים, וכשמהרהר באחרת, מעורר נוקבא דס"א, אשת זנונים, שלעומת הנוקבא דז"א. וגורם, שהארת השמאל מנוקבא תימשך ממעלה למטה לקליפות, שנבחנת לעצה"ד טוב ורע, כי אם לא זכה הוא רע. כי נגלה עליה הנקודה דצ"א, שכל האורות דקדושה מסתלקים, ותחתיהם באים האורות דס"א. ונמצא שהמזדווגים נעשו אז מרכבה לזו"ן דקליפות. ולפיכך בן הנולד מזיווג זה נמשך מס"א, ונעשה בן תמורה, שיש בו נפש רעה מס"א, מכוחות צ"א, ואינו ראוי עוד לקבל אור החיים דקדושה.
ואם לא זכה הוא רע, נגלה נקודת הצ"א, ונחלפו אורות החיים על אורות אילן המוות. וכמו שנגלה הרע למטה, בהנוקבא, במקום הטוב שהיה בה, כך נעשה חליפין למעלה באמא, שהפגם עלה גם לז"ת דאמא, שמחמת שהיו מחוברים זה בזה בעת התיקון, נפגמים זה מזה בעת הפגם.
קפד) לפיכך כמו הגוף של הבן שמוליד נקרא בן תמורה, כך מבחינת הנפש שלו נקרא ג"כ בן תמורה, כי לא משך המשכה קדושה באותו הרהור, והנפש שלו נתחלף במדרגה אחרת, בס"א הגוף נמשך מנוקבא, והנפש נמשך מאורות דאמא. ולפי שגם אמא נפגמה, נמצא שלא לבד, שהגוף נעשה פגום, אלא גם הנפש מאמא נפגמה, ונבחנת לתמורה, שנחלפה ונעשתה לנפש טמאה.
קפה) יעקב השלם, וגלוי להקב"ה, שכל דרכיו של יעקב היו באמת, והרהורי אמת היה מהרהר תמיד בכל דבר, באותו הלילה ששימש בלאה, ההרהור שלו ברחל היה, היה משמש בלאה וחושב ברחל, והמקור שלו הלך בהרהור שלו.
לאה בינה, ורחל מלכות, נוקבא שמחזה ולמטה דז"א. הנוקבא דז"א מצד עצמה אינה יכולה לקבל אור, להיותה בצ"א, אלא שממשיכה מקודם כלים מאמא, מלכות הממותקת במדה"ר, ואז ראויה לקבל האורות. ונמצא שרחל מצד עצמה אינה ראויה לשום אור. אלא אחר שמקבלת הכלים מלאה, מאמא. ויעקב בשבע שנים הראשונות רצה להמשיך ז' אורות חג"ת נהי"מ לרחל, שצריכים להמשיך מקודם כלים מתוקנים מעולם העליון, בינה, לאה, לעולם התחתון, הנוקבא רחל.
נמצא כשבא אל לאה וחשב ברחל, להמשיך האורות אל רחל, שלא ידע שהיא לאה, הנה אז חשב להמשיך האורות בכלים דצ"א מטרם שנמתקו, שהם נקראים רע, לא זכה הוא רע. כי מטרם שנשא את לאה, לא היה יכול להמשיך כלים מתוקנים לרחל. לפיכך נחלפו לו כלים דלאה לכלים דרחל, שכוח הצמצום שהיה ברחל, נדבק בכלים דלאה, ולא יכול להמשיך בזיווגו אלא ו"ק בלי ראש.
קפו) ולא ידע שהיא לאה. משום זה לא עלה ראובן בשם, שהיה לו ו"ק חסר ראש, כי שֵם פירושו השגה. אלא הקב"ה, שהיה יודע שהיא לאה, בינה ואינה צריכה להיפגם מכוח הצמצום של רחל, הראה אותו, שהשפיע לו ראש וג"ר. ואמר, ראו בן, שנולד בעולם. ומשום שנגלה להקב"ה, שבדרך אמת הרהר יעקב ברצונו, לא נפסל ראובן מתוך השבטים הקדושים, שלא היה נחשב לבן תמורה, כי אם לא היה כך, היה נפסל.
קפז) משום שההרהור העיקר ועושה מעשה, הקב"ה, שהיה יודע המקום, שאותו ההרהור היה דבוק בעת זריעת טיפה הראשונה, שמר לו לאותו המקום, את הבכורה, כמ"ש, כי הוא הבכור וּבְחַלְלוֹ יצועֵי אביו ניתנה בכורתו ליוסף, כי במקום שההרהור הלך ונדבק בזריעת הטיפה, שם נדבקה ונמסרה הבכורה. ונלקחה הבכורה מראובן, ונמסרה אל המקום שההרהור נדבק בו. ברחל הרהר ונדבק בה הרצון. ע"כ ברחל נדבקה הבכורה. והוּשב הכל אחר ההרהור והמחשבה.
קפח) ההרהור והמחשבה עושה מעשה, ונמשכה המשכה, מכל מה שהאדם נדבק בסתר, שכתוב, לא תהיה אשת המת החוצָה. וכאן צריך ההרהור והרצון להידבק בנשמת אחיו המת, ובאותו הרצון והמחשבה מושך המשכה, ועושה המעשה שצריך, ולא ימחה שם המת מן העולם.
קפט) אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי הרצון והמחשבה מושך המשכה ועושה מעשה בכל מה שצריך. וע"כ בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה. וכן בכל העבודות של הקב"ה, ההרהור והמחשבה עושה מעשה ומושך המשכה לכל מה שצריך.