קצ) מה רבּו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מה רבּו מעשיך ה', מורה שאין להם מִספר, מוחין דחסדים. כולם בחכמה עשית, מורה מוחין דמספר, דחכמה. ואע"פ שמשונים זה מזה, יצאו כולם בזמן אחד, בבת אחת. כפטיש המכה על אבן, שמוציא ניצוצות לכל צד בבת אחת, כך הקב"ה הוציא כמה מינים משונים זה מזה, וכולם בבת אחת.
קצא) בדיבור ורוח ביחד, שהם זו"ן, נעשה העולם. כמ"ש, בִּדְבַר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. בִּדְבַר ה', זהו דיבור, הנוקבא, המאירה בחכמה. וברוח פיו, רוח, ז"א, המאיר בחסדים. זה בלי זה אינו הולך, ונכללו זה מזה, ויצאו מהם כמה צבאות ומחנות, המשונים זה מזה בהארתם בחכמה ובחסדים, וכולם בזמן אחד.
קצב) כשרצה הקב"ה לברוא העולמות, הוציא אור סתום אחד, אור הבינה, כי הכניס י' באור הבינה ונעשה אויר, שמאור ההוא יוצאים ומאירים כל האורות הנגלים, ע"י הוצאת הי' מאויר, שחזר ונעשה אור. ומאותו האור יצאו ונתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא עולם העליון, בינה.
קצג) עוד נתפשט אור העליון, בינה, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר. ועשה את עולם התחתון, הנוקבא. ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, וע"י קשר של מטה מתקשר להאיר בקשר של מעלה.
מה רבו מעשיך ה', ובדבר ה' שמים נעשו, אע"פ שנאמר על הארות שונות זו מזו, חסדים וחכמה, מ"מ יצאו בבת אחת, מטעם כי חכמה וחסדים שורשם מעולם העליון, בינה, שנתפשטה הבינה בקו שמאל שלה, שהוא אור שאינו מאיר, מטעם שהוא חכמה בלי חסדים, ועשה אז את עולם התחתון, הנוקבא.
כיוון שהשמאל אינו מאיר בלי חסדים, ע"כ נזדווג על המסך דחיריק דזו"ן שעלו שמה למ"ן, והוציא עליו קומת קו אמצעי, המיחד ימין ושמאל, והחכמה נתלבשה בחסדים, ונשלמה הארתה בג' קווים חב"ד. ומשום ששלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בכולם, שגם זו"ן השיגו הארת ג' קווים ההם, ונמצא שבסיבת השמאל של הבינה, שאינו מאיר, הבינה הזדווגה על מסך דזו"ן, ומשום זה השיגו הזו"ן המוחין ממנה. וע"כ כתוב, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר, ועשה את עולם התחתון, הנוקבא, שמשום שהמאציל עשה בשמאל הבינה, את האור שאינו מאיר, בסיבה זו עשה ותיקן את עולם התחתון בכל המוחין שלו.
ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה וצריך להתקשר למטה, משום שקו השמאל דבינה אינו מאיר, ע"כ הוא צריך שיתקשר בקשר של ג' קווים, בב' העולמות. כי בעולם העליון לבד אינו מאיר מחיסרון בחסדים, ובעולם התחתון בלבד, הנוקבא, אינו מאיר, משום ששורשו מבינה. ע"כ הוא מחויב להתקשר בבינה, ששם שורשו, ומחויב להתקשר בנוקבא, כדי לקבל ממנה את המסך דחיריק, שעליו יוצא קומת קו אמצעי, המשלים את השמאל. ואע"פ שמסך דחיריק הוא בז"א, אמנם כל מסך הוא בחינת הנוקבא, כי הזכר הוא בחינת האור של המדרגה, ולפיכך נבחן מסך דז"א שהוא בנוקבא. וע"י קשר של מטה, שהוא המסך דחיריק שבעולם התחתון, מתקשר הקו שמאל להאיר בקשר הבינה למעלה, כי ע"י המסך דחיריק שבנוקבא, המוציא קו אמצעי, מתקשר השמאל דבינה בימין שלה, ומאיר.
קצד) ואותו האור שאינו מאיר, הקו שמאל בקשר ג' הקווים של מעלה שבבינה, הוא מוציא כל הצבאות והמחנות למינים הרבה המשונים זה מזה, שזה בחכמה וזה בחסדים. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.
כי מה רבו מעשיך, פירושו הארות החסדים, מוחין שאין להם מספר. וכולם בחכמה עשית, מוחין דמספר. ועכ"ז יצאו בבת אחת, משום שהארת השמאל קשורה בב' העולמות ביחד, ועיקר הארתו בעולם העליון, ששם שולטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, שאין להם מספר. ולפיכך ב' מיני מוחין האמורים, אע"פ שמשונים זה מזה, מ"מ כל הארה כלולה משניהם, כי יוצאים בבת אחת.
קצה) וכל מה שיש בארץ יש ג"כ למעלה, ואין לך דבר קטן בעוה"ז, בנוקבא, שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, בבינה, כי כל מה שבנוקבא אינו אלא ממה שמקבלת מבינה. וע"כ אין לך דבר בנוקבא, שאין לו שורש בבינה. וע"כ כשנתעורר דבר למטה, בנוקבא, נתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו למעלה, בבינה, כי הכל מיוחד זה בזה.
קצו) ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאֵי בנך. אין הפירוש, שהדודאים הולידו את רחל, אלא שהקב"ה סיבב הדבר, ע"י הדודאים, שיוולד יששכר. שהחזיק בתורה יותר מכל השבטים. כי רחל הייתה מחזיקה ביעקב, ולא נתנה לו ללכת ללאה, כמ"ש, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. וכתוב, לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך.
האור שאינו מאיר, הארת חכמה שבקו שמאל, יוכל להאיר רק בב' עולמות, בינה ונוקבא, כי שורשו מבינה, אבל צריך למסך דחיריק, שהוא בזו"ן, כדי להוציא עליו קו אמצעי, המכריע. ע"כ כתוב, וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ויָבֵא אותם אל לאה אימו. כי דודאים הם הארת השמאל, אור שאינו מאיר, ונקרא דודאים להיותו השורש לאהבת דודים. ומשמיענו הכתוב, שבן לאה מצא אותם והביאם לאימו, ללמדנו ששורש אור הזה הוא בלאה, בינה, ולא ברחל. אבל רחל מקבלת אותו מלאה. וזהו שאמרה ללאה, תני נא לי מדודאי בנך, שרצתה לזכות באור הזה.
ותאמר לה לאה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כי ז"א, בעל המסך דחיריק, המשלים להארת הדודאים בהכרעתו, נמצא קבוע עם המסך ברחל, כי היא נושאת המסך דחיריק בעת שז"א אצלה. וזהו שטענה לאה לרחל: את רוצה בשניהם, להחזיק את המסך דחיריק, שאני צריכה לו, כדי להוציא קו אמצעי. וגם את רוצה בדודאים שלי, אשר בלי יעקב, קו אמצעי, הם אינם מאירים אפילו אצלי. ולפיכך רחל השיבה לה, לכן ישכב עימך הלילה. ואז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, סובב על המסך דחיריק שבו, כדי שמזיווגו תימשך קומת קו אמצעי המיחדת ב' הקווים בלאה. ואז הדודאים נשלמים בה. ואח"כ נתנה אותם גם לרחל, ע"פ הכלל שלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בשלושה.
קצז) הם גרמו שיצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה. כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כי יששכר הוא נאחז בתורה יותר מכל השבטים.
כתוב, וישכב עימה בלילה הוא. עולם העליון נקרא הוא, משום שסתום ואינו מגולה. ומשום שהתורה יצאה מעולם העליון, ע"כ נרמז זה בזיווג שבשביל יששכר. וישכב עימה בלילה הוא, מטעם שיששכר הוא מרכבה לתורה.
קצח) ובכל מקום עולם העליון נקרא הוא, כי אינו מגולה. וכן נאמר, וְעָבַד הלוי הוא, שעובד לעולם העליון, הנקרא הוא, כדי להמשיך משם ברכות לכל העולמות. ויששכר נאחז בעולם העליון. וע"כ אנו קוראים לז"א, עה"ח, להיותו אילן הנמשך מהחיים העליונים, שבעולם העליון הנסתר, הנקרא הוא, ולא אתה. כי המילה, אתה, מורה על נגלה, והמילה, הוא, מורה על נסתר.
קצט) האם אלו הדודאים פתחו רחמה של רחל? לא. שהרי שהקב"ה פתח את רחמה ולא דבר אחר, כמ"ש, וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. כי אלו הדודאים, אע"פ שיש להם כוח לפעול למעלה, מ"מ לא ניתן בכוח שלהם פקידה של בנים, כי בנים תלויים במזל, דיקנא דא"א, ולא בדבר אחר.
ר) האם הדודאים נבראו בחינם, שאינם פועלים לשום דבר? אלא, שיש להם פעולה מיוחדת, ואפילו לבָנים הֵמה עוזרים, את אלו המתעכבות מלהוליד ואינן עקרות. אמנם לא נגזר עליהם להוליד, אלא במזל. שאם כבר נגזר עליהם להוליד במזל, אלא שמתעכבים משום איזה סיבה, אז מועילים הדודאים.
רא) הנוקבא מהארת חכמה שבה, שמאירה, יין המשמח אלקים ואנשים, אינה מתברכת אלא רק בצד ימין, חסדים, כי חכמה בלי חסדים, חושך. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם, כי הימין מצא סיבה בכוס, שבגללה יתעורר אל עולם העליון, שהוא חסדים מכוסים מחכמה.
הנוקבא, בעת שהיא קו שמאל, חכמה בלי חסדים, נקראת כוס, ואז אינה מאירה, וצריכה לברכה, המשכת החסדים מקו ימין, הנקראת ברכה. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם. שבעת שהימין משפיע לה חסדים, תפסיק אז לגמרי הארת השמאל, חכמה. כי הימין מצא סיבה בכוס, במה שנחשך אינו מאיר. שבגלל סיבה זו עזב הארת החכמה שמשמאל, ונתעורר להמשיך חסדים מעולם העליון, שהוא לאה, שהיא בחסדים מכוסים מחכמה. ואם יהיה אז איזה תמיכה משמאל, לא יוכל הימין להידבק בעולם העליון המכוסה מחכמה, ולהמשיך משם חסדים. כי דבקות, פירושו, השוואת הצורה.
רב) וילך ראובן, צד דרום, קו ימין, חסדים, כי משום זה, הדגל שלו בדרום, ראש ותחילה לי"ב (12) גבולים, שי"ב גבולים הם ד' רוחות, חו"ג ת"ת ומלכות, שבכל אחד ג' קווים, שחסד התחלה לי"ב גבולים, ותשוקתו של צד דרום למצוא סיבה ומתנה לנוקבא, לברך אותה.
רג) וימצא דודאים בשדה. הלך לחפש בכל האוצרות של הנוקבא, ומצא בשדה, הנוקבא, את הדודאים. ועליהם נאמר, הדודאים נתנו ריח. והם שני הכרובים, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.
דודאים הם הארת חכמה שבקו שמאל. וכל עוד שמחוסרת חסדים, אינה מאירה, ונחשב כאילו אינה. ראובן אור החסד, הלך לחפש ולגלות את הדודאים בשדה, שאינם נמצאים בלעדיו, שע"י שמלביש אותם באור החסד, הם מתגלים ומאירים. וע"כ נחשב שמצא אותם, שגילה אותם. והם שני הכרובים, שבאים מהארת השמאל, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי כל התיקונים והמוחין, נוקבא מקבלת מז"א, ולא מבינה. רק אלו המוחין דהארת השמאל, הדודאים, היא מקבלתם מבינה עצמה, בשווה עם ז"א, שאז היא במצב ב' מאורות הגדולים. כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.
רד) צד דרום, החסד, מתעורר אליה, למצוא סיבה כדי לברך אותה, להמשיך לה חסדים, בימי קציר חיטים, בעת שמחלק שלל לצבאותיה, למלאכים, כמ"ש, וַתָּקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. ולכל קוצרי השדה, לאותם הנשמות שזוכים לקבל פירותיה של הנוקבא, הנקראת שדה. ומיד, ויָבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הריח וההתעוררות שלהם לעולם העליון שנתכסה, לאה, כדי שישפיע ברכות לעולם התחתון, רחל.
רה) וכאשר נתברכו הדודאים, שנתלבשו בחסדים, מקבלים ונותנים לכל העולמות, כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כשהם נותנים ריח, כשמאירים בחכמה ממטה למעלה, אותו הריח מקבל צד דרום, החסד, לעוררו אל עולם העליון, שיאיר ממטה למעלה, כמ"ש, ועל פתָחֵינו כל מְגָדִים, וכל טוב אינו חסר מן העולם.
רו) עולם התחתון אינו מתעורר לעולם העליון, לקבל ממנו מוחין, אלא כשהדודאים נותנים ריח לימין. כיוון שנותנים ריח לימין, והימין נתעורר לעולם העליון, מיד נתעורר עולם התחתון לבקש מה שצריך. כתוב, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. תני לי ברכות מאותה התעוררות הדודאים שנתעוררו להיכלל בצד ימין, להתלבש בחסדים שבימין.
רז) אז עולם העליון משיב לה בחדווה ושעשועים, ואומרת, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כמו אמא המשעשעת עצמה עם בתה, ולא בתרעומת. א"כ, משמע, שבעלה של עולם העליון, בינה, הוא יעקב. כי אמרה על יעקב, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, והלוא חכמה הוא בעלה של הבינה? אינו כן, אלא תשוקתו של אבא, חכמה, תמיד, אל בת הזאת, נוקבא דז"א, כי אהבתו אליה תמיד, משום שהיא בת יחידה בין שישה בנים חג"ת נה"י, ולכל אלו שישה בנים, חילק להם מנות ותענוגים ומתנות, שיש בהם ב' מיני שפע:
א. מנות, מוחין דו"ק, שלא יחסרו מהם.
ב. תענוגים ומתנות, מוחין דג"ר, שלפעמים חסרים מהם.
ולה לא חילק ואין לה ירושה כלום. כי הנוקבא אין לה מעצמה כלום, חוץ ממה שנותן לה ז"א בעלה, חג"ת נה"י, שישה בנים. ומשום כל זה הוא מסתכל בה בתשוקה ואהבה יותר מבכולם.
רח) באהבתו קרא לה בת. לא הספיק לו זה עד שקרא לה אחות. לא הספיק לו זה וקרא לה אֵם, בשם אימו. לא הספיק לו זה, וקרא לה בשמו, שכתוב בה, והחכמה מאין תמצֵא. חכמה קרא לה. שהשפיע לה ד' אותיות הויה: תחילה מה"ת, שנקראת בת. ואח"כ מו' דהויה, שנקרא אח, והנוקבא נקראת מבחינתו אחות. ואח"כ מה"ר דהויה, שנקראת אמא. ואח"כ מי' דהויה, שנקראת חכמה.
וע"כ, אמרה לה עולם העליון, בינה, אמא, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, חכמה, אבא, כי כל אהבתו נמשכה לך. וע"כ בשעשוע ואהבה אמרה אמא אל הבת.
רט) לא אמרה בתרעומת הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, א"כ, מה השיבה רחל, לכן ישכב עימך הלילה? אלא בכל מקום שנאמר לכן, הוא שבועה. לכן, שאמרה, אינו תשובה על הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, אלא לשון שבועה והֶחלט, כי אמרה לה, אם תיתן לי הדודאים, יהיה מחויב בהחלט לשכב עימך הלילה.
ישכב, זה תיקון הנוקבא אצל הזכר, שיכניס בה הציור של כל האותיות. ישכב: י"ש כ"ב. י"ש, עולם העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. כ"ב, התורה, ז"א, נקודה נסתרת, שמתעוררים אצלה כ"ב (22) אותיות, נקודה דחיריק, שעליה יוצא קו האמצעי, המוציא ג' קווים בבינה, שמשום זה מקבל גם הוא ג' קווים, שהם כ"ב אותיות.
יש כב: י"ש, עוה"ב. כ"ב, נקודה העליונה, חיריק, המביאה כל כ"ב האותיות, כל התורה, כל הכלים דז"א, הנקרא תורה.
רי) הכתוב, ישכב עימך, מורה על הנסתר, אבא עילאה, הראוי להתחבר עימך. כי יעקב אינו הדכר של הבינה, אלא עולה למ"ן לבינה וחכמה עילאה, הנקרא אבא, שהוא הדכר של הבינה, הוא מזדווג עימה. ולאה רומזת כאן אל הבינה עילאה עצמה.
ריא) ויבוא יעקב מן השדה בערב. יעקב, ת"ת, ז"א, בא משדה שתופש כל הברכות, כמ"ש, אשר ברכוֹ ה', הנוקבא דז"א. בערב, בעת שהנוקבא מקבלת מהארת שמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, שגורם בה חושך ונקראת ערב, הזמן שיצחק אביו נתעורר לשדה הזה ואוחז אותו. כי יצחק אינו מתעורר לשדה הזה, כיוון שהוא שייך ליעקב, ז"א, אלא אחר שנסתלק יעקב משם בערב, מחמת שפנה היום, חסדים, ונעשה חושך. הניח אז את שדה הזה ליצחק אביו, לקו השמאל, ויעקב עולה באותו הזמן, למעלה, לבינה, למ"ן.
ריב) ותצא לאה לקראתו. אמא עילאה, בינה, יצאה אל הבן היחיד, ז"א. ותאמר, אליי תבוא, תחת כנפיי, לברך אותך ולהרוותך בתפנוקים ומעדנים עליונים. עתה הוא עת רצון ועונג לתת לך תענוג רוח העליון, חסדים מאוויר הטהור, בשביל שדה, הנוקבא, מטרם שנשרף בתוקף הדין של יצחק, קו השמאל, שמאיר אז בלי חסדים מימין, והוא אז אש שורף.
ריג) כיוון שקיבלה את יעקב תחת כנפיה, שעלה אליה למ"ן, אז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, מורה על נסתר, שכל הברכות יוצאות ממנו, אבא עילאה. לא כתוב, וישכב יעקב, אלא הוא, שמורה על מי שראוי להתחבר עימה, אבא עילאה, שהוא המשפיע לבינה.
ריד) ומטרם שנזדמן תחת כנפיה של הבינה, מקבל אלו הברכות, יעקב. שמטרם שעלה יעקב למ"ן תחת כנפי אמא, לקבל ברכות בשביל רחל, לא נתמלא עולם העליון, בינה, בברכות מנקודה הנסתרת. שלא נעשה התחדשות הזיווג דחכמה ובינה על המסך דחיריק, כי נקודה זו עולה עם יעקב. וע"כ דודאים מעוררים הכל. כי בסיבתם עלה יעקב לבינה למ"ן, כדי להלבישם בחסדים, ואח"כ השפיע אותם אל רחל.
מהו ראובן? הקב"ה שׂם שמות בארץ. הקב"ה קרא לו ראובן, ראו בן.
וילך ראובן, החסד, וימצא דודאים בשדה, שהלביש הדודאים, אור שאינו מאיר, עם אור החסד, ואז האירו. וזה נחשב לו שמצא אותם, שגילה הארתם.
וַיָּבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הארתם לבינה, לאה. אשר שם הם מתכסים. ומקום הגילוי שלהם הוא רק ברחל, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. ולפיכך, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. כי מקום הארתם אינם אלא בי. ותאמר לה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, שאמרה, בדרך שעשועים, הַמְעַט לך, שכל אהבת אישי, חכמה, אינו אלא אליך, ובָנה אותך בחו"ב תו"מ, שזה בת, אחות, אמא וחכמה.
ואז, ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה. לכן, פירושו שהבטיחה שיעלה יעקב למ"ן אליה, אם תיתן לה הדודאים, כי יהיה מוכרח להמשיך חסדים ולהלביש את הדודאים בשביל רחל, כלומר, תחת דודאי בנך, כדי להשלימם לי. ואחר שרחל קיבלה הדודאים מלאה, שהם חכמה בלי חסדים, שאז מסתלקים האורות ונעשה חושך. שנאמר, ויבוא יעקב מן השדה, מהנוקבא, רחל, שבעת הדינים נקראת שדה, בערב, שנעשה בה חושך מחמת הדודאים שקיבלה. וע"כ, ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. שיבוא אליה ויעלה לה מ"ן, ע"י נקודה דחיריק, כדי להכריע ולהלביש הדודאים בחסדים.
כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. אמרה לו, נתתי הדודאים לרחל ונעשה בה חושך, ע"כ מוכרח אתה לעלות אצלי למ"ן להמשיך לה חסדים, כדי שלא תישרף בדינים דשמאל. וזה נבחן כמו ששָׂכְרה אותו.
וישכב עימה בלילה, הוא. נזדווגה עם אבא עילאה, הוא, שממנו נמשכות לה כל הברכות, ונתנה אותו ליעקב. ויעקב השפיע אותם לרחל. הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, מקבלת הנוקבא מבינה עצמה בשווה עם ז"א. וע"כ היא אז במדרגה אחת עם ז"א וקומתם שווה. אלא הארת הימין, החסדים המלבישים החכמה, היא מוכרחה לקבל מז"א בעלה. וגם כאן, קיבלה רחל הדודאים מבינה עצמה, מלאה, אלא הארת החסדים קיבלה מיעקב, אחר שעלה למ"ן לבינה, וגרם זיווג לחו"ב, כמ"ש, וישכב עימה בלילה, הוא.
רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. אליי תבוא, הלוא הוא חוצפה? להיפך, מכאן למדנו הענווה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, שכתוב, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ מרחל, שקיבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.
רטז) ולא עוד, אלא שפֶּתח האוהל של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפֶּתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באוהל רחל, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל, ולא תעיז לפני אחותה. ולא עוד אלא אמרה לאה, אם יכנס יעקב באוהלה של רחל, אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.
ריז) וכל זה, שברוח הקודש לאה ניצנצה בה, וידעה שכל השבטים העליונים שכולם קדושים יצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה. ומשום שזכתה לרוח הקודש ידעה לקרוא להם שמות בחכמה.
ריט) כתוב, בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. וכתוב, שבעַת ימים תאכלו מצות לחם עׂני. לחם עׂני בלי ו' כתוב. כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחר. וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו, נתן להם מדרגת לחם עוני. לחם עוני, זהו דוד המלך, שכתוב בו, כי עני ואביון אני.
דוד המלך, הנוקבא, בעת שמקבלת הארת השמאל מן בינה, שאז היא בקומה שווה עם ז"א, רגל רביעי של הכיסא, בינה, ואז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז"א בעלה. וע"כ היא ענייה בלי אור, ונקראת לחם עוני, מחמת שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואז כתוב, כי עני ואביון אנוכי. ומדרגה זו של הנוקבא היא מדרגה ראשונה שלה. כי כשהוציאם ממצרים מרשות הס"א, ורצה לקרבם אל הקדושה, נתן להם מדרגת לחם עוני שבנוקבא, כי היא מדרגה הראשונה של הנוקבא.
רכ) ולחם עוני זה נקרא מצה, בלי ו', ז"א. כי נוקבא בלי זכר ענייה, מחוסרת חסדים. ונתקרבו ישראל בתחילה לבחינת מצה, להיותה מדרגה הראשונה. ואחר שקירב אותם יותר, הביא אותם הקב"ה במדרגות אחרות, ונתחבר הזכר בנוקבא, שנזדווגה עם ז"א ומקבלת חסדים ממנו. ואז, מצה, אחר שנתחברה עם הזכר, נקראת מצוה, בתוספות ו', כי ו' רומזת על ז"א. כמ"ש, כי המצוה הזאת. וע"כ במדרגתה הראשונה נקראת מצה, ואח"כ במדרגות האחרות נקראת מצוה.
רכד) נתן הקב"ה לישראל לחם זה, מוחין, מארץ החיים, מהנוקבא, הנקראת מצה, ואח"כ היה לחם זה לחם מִן השמים, מז"א.
רכה) כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מארץ הזו, הנוקבא, הנקראת מצה. שכתוב, ארץ ממנה יֵצֵא לחם. ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעוה"ז. כלומר, שלחם זה שקיבלו ישראל בפסח מהנוקבא בלבדה, הנקרא מצה, היא מדרגה ראשונה בהשגה, כמו התינוק המתחיל לטעום טעם לחם.
רכו) ישראל לא ידעו ולא השיגו במדרגות יותר עליונות, עד שאכלו לחם העליון, הנמשך מז"א, מהשמים. ומטרם שאכלו לחם העליון, ידעו והשיגו רק במקום בנוקבא. ורצה הקב"ה שידעו ישראל יותר, מדרגות יותר עליונות, המאירות מז"א לנוקבא. ולא יכלו עד שטעמו לחם ממקום העליון, מהשמים, ז"א, שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מִן השמים. ואז ידעו והסתכלו במקום ההוא העליון.
רכז) ההתחלה שהתחילו ישראל לדעת, היה לחם עוני. אלא אין לנו דבר בעולם שלא יהיה בו זכר ונקבה. וכל מה שיש בארץ, יש ג"כ בים.
רכח) ויבוא יעקב, ותצא לאה לקראתו. מאין ידעה שהוא בא? שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו. וגרם החמור שיצא יששכר מלאה. כמ"ש, יששכר חמור גָּרֶם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי, שאם יבוא יעקב באוהל של רחל, אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן ויבוא לאוהל שלי.
רכט) כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים? כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים. אבל יעקב היה יודע, שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה במזל. כי דודאי בני, הם דודאים המולידים בנים. והזכירה זה ליעקב, כדי שיהיה לו נחת מהסגולה שניתנה לרחל להוליד בנים.
רל) כתוב, מושיבי עקרת הבית אֵם הבנים שְׂמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית, עולם התחתון, הנוקבא דז"א, רחל. אֵם הבנים שְׂמחה, עולם העליון, בינה, לאה. ומשום זה הללויה, הוא אותיות הללו-יה, כי עולם העליון נברא באות י', ועולם התחתון נברא באות ה'.
רלא) כל אלו השבטים הם תיקונים שלמטה, של הנוקבא, וכולם נתקנו כעין שלמעלה, בינה. כמ"ש, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לקחת ממנו גוף. הגוף הוא תורה. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, את גופך ממש. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך.
לאה בינה, והזיווג היה עם חכמה, שע"כ נאמר, וישכב עימה בלילה הוא, ולא נאמר יעקב. ואליי תבוא, הפירוש לעלות למ"ן. כמ"ש כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, שְׂכירויוֹת הרבֵה:
א. לקחת מחכמה גוף, תורה. יששכר, שהוא מרכבה לתורה יותר מכל השבטים, ונופל השכירות על הזיווג עם החכמה בסיבתו.
ב. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לך לגופך ממש. שהשכירות הוא על גופו של יעקב, שיעלה למ"ן לזיווג חכמה ובינה.
ג. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך. שהשכירות על לידת הצורה, להוליד בן.
וכל אלו ג' שכירות נכללות בכפל המילות, שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ.
רלב) מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה, יורש עוה"ב, המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, המוחין דאו"א עילאין. שכתוב, יששכר, אותיות יש שכר, לפעולתך, עסק התורה. והשכר הוא כמ"ש, להנחיל אוהביי, יש, שהוא בינה שחזרה לחכמה. ואוצרותיהם אמלא, המוחין דאו"א עילאין, נחלת יעקב, שנחל מהם נחלה בלי מֵצָרִים, אלו ב' מוחין הם שְׂכָרוֹ של העוסק בתורה.
רלג) ותאמר לאה, כי ילדתי לו שישה בנים. מעלה ומטה, נו"ה, וארבע רוחות העולם, חסד גבורה ת"ת יסוד. למי שמאריך באחד, באחד דקריאת שמע, צריך להמליך את הקב"ה למעלה ומטה ולארבע רוחות העולם, וזהו אחד, שאחדותו מתגלה בו"ק הללו.
רלד) הרי בְּשָׂמִים, שישה בנים של לאה, כוללים שישה אחרים, יוסף ובנימין, ובני השְפחות, והם שנים עשר, והם שישה. אפשר לומר שהם שנים עשר, ואפשר לומר שהם שישה, משום שכל אחד כלול בחברו. שישה העיקרים הם שש, ועם הנכללים בהם, הם שנים עשר. ולאה עומדת עליהם, אז י"ג. לקיים הכתוב, אֵם הבנים שְׂמחה הללויה.
רלה) וע"כ כתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, משום שהיא עולם הנסתר ולא נתגלה, שאין לתחתונים השגה בה. וע"כ כתוב, שַלֵח תְשַלַח את האֵם, ואת הבנים תיקח לָך, משום שהאם היא עולם הנסתר ואינה מתגלה כלל. תיקח לָך, שתמשיך בהם הארת חכמה ותגלה אותם, והוא חיוב, משום שהאם, לאה, נסתרת, בלי השגה. לכן תשיג את הבנים.
רלו) ואת הבנים תיקח לָך. כתוב, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמים, חסד, קצה הראשון דז"א, שמים, ועד קצה השמים, יסוד, קצה האחרון דז"א. שישה קצוות, חג"ת נה"י דז"א, המכונים שישה בני לאה. ומשמיענו הכתוב, שבהם נוהג שאלה, העלאת מ"ן להמשכת חכמה. וכל אלו נקראים הָרֵי בְשָׂמים.
מכאן ולמטה, אחר המלכות דאצילות, נקראים הָרֵי בָתֶר, כמ"ש, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שהם הרי פירוד. עד המלכות דאצילות הוא עולם היחוד, שישראל אורייתא והקב"ה אחד, ולמטה ממנו הם ג' עולמות הפירוד, בי"ע.
רלז) בני השְפחות קשרו קשרים, ארבעה הקשרים שצריכים לתיקון. משום זה אלו הקשרים יוצאים ובולטים לחוץ מן הגוף, אע"פ שכולם אחד. כלומר אע"פ שכבר נתקנו, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, מ"מ נשארו בולטים מחוץ לגוף, להיותם מתחילה מטרם היחוד, ריקניים בלי אור כלל. ומכאן ולהלאה, שאר הקשרים, הם כולם אחד בדרך מישור, שאינם בולטים מגוף. וע"כ כל השבטים עולים בעדוּת של מעלה, שהם המוחין דבינה, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. וע"כ כתוב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל להודות לשם ה'.