אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויצא. חלק ב' / כל מערכה אין היא אלא בג' [כל סדרא לאו איהו אלא בתלת]

כל מערכה אין היא אלא בג' [כל סדרא לאו איהו אלא בתלת]

רנח) ג' מערכות מתחלקות לכל רוח, מד' רוחות העולם. ובכל מערכה ומערכה שבכל רוח יש שלוש מערכות אחרות. באופן, אשר למערכה הראשונה שברוח מזרח, יש שלוש מערכות, והן תשע, משום שבכל מערכה מאלו השלוש, יש שלוש מערכות, ונמצא שהן תשע. וכן בשאר ג' רוחות העולם, יש תשע בכל אחד. וכמה אלף ורבבות תחתיהם.

וסוד המשכן הוא בשלושה שלושה במתכות האלו, זהב, כסף ונחושת. ובשאר דברים היה ארבע, חו"ג תו"מ. ומהם בשלושה, מהם בארבעה, מהם בשנים ומהם באחד. אבל כל מערכה ומערכה אינה אלא בשלוש.

ד' רוחות העולם חו"ב תו"מ. ואע"פ שנכללים זה מזה, והיה צריך להיות בכל אחד מהם חו"ב תו"מ, מ"מ אין שם אלא רק חו"ב ות"ת בכל אחד, ומלכות חסרה. ואפילו ברוח מערב, מלכות, אין שם אלא חו"ב ות"ת. ובחינתה עצמה, מלכות, חסרה בה. כי מלכות נמתקה בבינה, ונחשבת משום זה כמלכות דבינה, שהיא עטרת יסוד. ומלכות עצמה נעלמה מכוח מיתוק הזה. ולפיכך הגם שיש ארבע רוחות חו"ב תו"מ, מ"מ, רוח מערב, מלכות, עטרת יסוד, ת"ת ולא מלכות. וכשנכללים זה מזה, אין בכל אחד אלא ג', שהם חו"ב ות"ת. ואפילו ברוח מערב אין שם אלא ג', שהם חו"ב ות"ת.

וג' מערכות מתחלקות לכל רוח, מד' רוחות העולם, ואפילו לרוח מערב, מלכות, יש ד' סדרים. אבל בכל מערכה ומערכה שבכל רוח יש שלוש מערכות אחרות, ולא ארבעה, כי עצם המלכות חסרה, והרוח מערב הוא רק מלכות הממותקת בבינה, ולא מלכות עצמה. ולפיכך נבחנות ב' מיני התכללות הספירות זה בזה:

התכללות א', היא שחו"ב תו"מ נכללים זה בזה, והם י"ב (12) ולא ט"ז (16). ואינה התכללות גמורה, כי צריך להיות כאן ט"ז. וע"כ צריכים להתכללות ב'.

התכללות ב', אשר הג' שבכל רוח יתכללו ג"כ זה בזה, ונעשה ג' בכל אחד, שהם תשע בכל רוח. התכללות הב', היא התכללות גמורה וכולה רחמים, שאין שם אפילו התכללות מרוח מערב.

ועכ"ז מכוח התיקונים והמוחין של מספר י"ב, שמלכות חסרה מבחינתה עצמה, מ"מ מקבלת תיקונה מהם. וזה, כמה אלף ורבבות תחתיהם, כי הארות החכמה, הנמשכות מישסו"ת, נבחנות לאלף, כי י' ספירותיהם במספר אלף. והארות החסדים, הנמשכות מאו"א עילאין, נבחנות לרבבות. כי י' ספירותיהם הן במספר רבבה.

וכנגדם יש קליפות לעומת בחינת אלף. והם נאחזים במלכות הממותקת, עטרת יסוד, הראויה למוחין דאלף. ויש קליפות לעומת בחינת רבבה, שהם נאחזים במלכות הבלתי ממותקת, בעצם המלכות. כמ"ש, יפול מצידך אלף, שע"י המוחין דהארת חכמה, הנמשכים מישסו"ת, שהם בבחינת אלף, הנמשכים מקו שמאל, שזה פירוש מצידך, מצד שמאל בעיקר. וּרְבבה מימינֶךָ, אליך לא יגש. שע"י המוחין דחסדים, הנמשכים מאו"א עילאין, שהם בבחינת רבבה, ניצלים מן הקליפות, שהם בבחינת רבבה, ואינם מניחים אותם להתקרב אל האדם. והם נמשכים מקו ימין. וע"כ אומר, מימינֶךָ. הקליפות דרבבה חזקות, ואי אפשר להפילן כמו הקליפות שבבחינת אלף, וע"כ אומר עליהן, אליך לא יגש. כי אי אפשר להפילן מטרם גמר התיקון.

וכמה אלף ורבבות תחתיהם, ב' בחינות הארות המפילים הקליפות דאלף, ומרחיקים הקליפות דרבבה. ונמצא שמגיע תיקון גם לעצם המלכות, החסרה במספר י"ב, בשיעור שמרחיקים הקליפות דבחינת רבבה.

רנט) אלו תשעה הסדָרים מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות. וכל סדר מסתכל, מקבל שפע, לאלו אותיות רשומות המתיחסות אליו. וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכל, הן נוסעות, ואות אחת מלמטה מקבלת הכאה, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו. ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. מאלו יה"ו מתחלקים שלושה סדרים, שהן שתי אותיות והאות העולה ומתחברת עימהן, שהן שלוש.

תשעה הסדרים בכל רוח, הם חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, שמונהגים באותיות מסוימות, ע"פ תיקון קווים. כי נקודות הן בבינה, ואותיות הן בזו"ן. וע"כ ג' הקווים שבבינה נקראים ג' נקודות: חולם שורוק חיריק, ובזו"ן הם ג' אותיות.

ואלו תשעה הסדָרים, חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, מונהגים כולם באותיות רשומות, מסוימות, ג' אותיות בימין שמאל אמצע, הנמשכות מג' נקודות שבבינה, חולם שורוק חיריק וכל סדר שבתשעה סדרים מסתכל לאלו אותיות רשומות, מקבל מאות אחת, שבג' אותיות הללו, ימין שמאל אמצע, המיוחסת אליו. אם מימין שבימין, אם משמאל שבימין, אם מאמצע שבימין, או מימין שבשמאל וכו' עד"ז.

ועתה מבאר ג' האותיות מה טיבן. ואומר, כאשר אלו האותיות פורחות באוויר של רוח הממונה על הכול, הן נוסעות, שאות הימין ואות השמאל, נמשכות מב' נקודות שבבינה, חולם שורוק. כי בעֵת שהי' נכנסת באור הבינה, והאור נעשה לאויר, נפלו ממנה אותיות אל"ה דאלקים לזו"ן. והיא נשארה באותיות מ"י דאלקים, שזה נקודת החולם, וחסדים, ושורש הימין. ואח"כ כשיצאה הי' מאויר הבינה, ואותיות אל"ה חזרו אליה, נעשו אותיות אל"ה אז לשורש השמאל, חכמה בלי חסדים, נקודת השורוק. ואז נמצאים ב' הקווים, מ"י אל"ה, במחלוקת, זה כולו חסדים וזה כולו חכמה, וכל אחד רוצה לבטל את הארת חברו, ונמצאים מחמת זה מטולטלים מדין לרחמים ומרחמים לדין, כי בהתגבר קו השמאל, אל"ה, מתחזק הדין לשלוט. ובהתגבר קו הימין, מ"י, מתחזקים הרחמים, החסדים שבימין, לשלוט. ולפיכך אע"פ שכבר יצאה הי' מאויר, נבחנים עוד ב' הקווים שנמצאים באויר, בו"ק, בקומת רוח, להיותם מטולטלים ואינם מאירים.

וע"כ כתוב, וכאשר אלו האותיות פורחות באוויר, אות הימין הנמשכת ממ"י, ואות השמאל הנמשכת מאל"ה, מטרם ביאת קו אמצעי, שהם פורחים באויר, של רוח הממונה על הכל, באויר דבינה, הממונה על כל המוחין שבעולמות, שכל המוחין נמשכים ממנה. כי שורש הפריחה באויר הוא מחלוקת הימין והשמאל שם בבינה, שכשמתגבר השמאל יוצאת הי' מאויר, וכשמתגבר הימין חוזרת ונכנסת הי' באור ונעשה אויר. שאז הן נוסעות, מטולטלות, פעם לימין ורחמים, ופעם לשמאל ודין.

וכדי להכריע בין ימין ושמאל ולייחדם זה בזה, נעשה ז"א למ"ן בבינה, כי עלה אליה עם אותיות אל"ה, שדבוק בהם, ואז נעשה זיווג דהכאה מאור העליון על המסך דז"א, ויוצאת קומת חסדים, המכריע ומיחד ב' הקווים מ"י אל"ה זה בזה, ונשתלם אז השם אלקים בשלמות. וזה נקודת החיריק, קו אמצעי.

ואות אחת מלמטה, אות הנמשך מנקודת החיריק שבבינה, מקבלת הכאה, שנעשה בו זיווג דהכאה, והוא מלמטה, מז"א שעלה אל הבינה למ"ן, וכן בכל המדרגות נבחן לו אמצעי, שבא מהמדרגה התחתונה למ"ן, שהתחתון עולה תמיד עם אח"פ דעליון הדבוק בהם, ונעשה שם לקו אמצעי. ע"כ כתוב, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו, שאותו אות האמצעי עולה מלמטה, ומכריע ב' הקווים שבעליון, וב' אותיות שבעליון פורחים עליו, שעושה שלום ביניהם. כי מקיים הארת שניהם, שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין ממעלה למטה.

ושכתוב, ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה, הוא שהאות הבא מלמטה, מעלה את הסדר, הארת השמאל, שיאיר ממטה למעלה. ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלוש אותיות, שהאות הבאה מלמטה למ"ן מתחברת בב' אותיות עליונות, באות הימין ואות השמאל, ונעשו ג' אותיות: ימין, שמאל, אמצע, שכולן הם ע"פ האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך המראה המאירה, ז"א. שאותיות יה"ו, שבתוך המראה המאירה, הם חג"ת דז"א והם ג' קווים שבו. ואומר, שאלו ג' אותיות שבמשכן, בנוקבא, נמשכות ומונהגות לפי ג' הקווים יה"ו דז"א. מאלו יה"ו נמשכים ג' סדרים, ג' קווים, שהם שתי אותיות, אות הימין ואות השמאל, והאות העולה ומתחברת עימהן, אות אמצעי, מתחברת עם השתיים, והם שלוש, יה"ו דז"א.

סדרי מלאכת המשכן מתחלקים:

מהם בשלוש, כנגד חו"ב ות"ת, הכלול בכל רוח.

מהם בארבע, כנגד ד' רוחות חו"ב תו"מ. שהם י"ב כי ד' רוחות הן חו"ב תו"מ, הנכללים זה בזה, ובכל אחד מהם רק ג' לבד, חו"ב ות"ת, וחסר מלכות.

מהם בשתיים, כנגד ב' אותיות, ימין ושמאל שבנוקבא, הנמשכות מחולם שורוק.

מהם באחת, כנגד אות האמצעי הבא מלמטה מנוקבא, שנמשך בחיריק, ונעשה בה מ"ן, שעליו יוצא זיווג דהכאה, המוציא קומת רוח, ומכריע ומיחד הימין והשמאל זה בזה.

רס) אלו ב' אותיות העליונות העולים באוויר, אות הימין ואות השמאל, הם כלולים זה בזה, רחמים בדין. כי אות הימין חסדים ורחמים, ואות השמאל חכמה בלי חסדים ודין. ומשום הופכיותם הם נבחנים לשתיים. והן מעולם העליון, הזכר. ואות הזו העולה ומתחברת עימהם, אות האמצעי, היא נוקבא, כי על המסך שבה נעשה הזיווג דהכאה. והיא נכללת בשתיהן, שב' האותיות ימין ושמאל מתחברים באות האמצעי, ונעשה בה עצמה ג' אותיות ימין ושמאל ואמצע.

כי כמו שהנוקבא בכללה נכללת מב' צדדים ימין ושמאל, שמקבלת מז"א, כמ"ש, שׂמאלוֹ תחת לראשי וימינו תחבקני, ומתחברת בהם, כן אות האמצעי, נוקבא, מתחברת בב' אותיות האחרות, והם נעשו באות האמצעי לב' צדדים, ימין ושמאל. ב' האותיות שבה נעשו לעליונות, והיא עצמה למטה מהן. וכל ג' האותיות נעשו אחד: זכר ונקבה, שנעשו אחד בזיווג כמו זכר ונקבה. שב' אותיות העליונות זכר, ואות האמצעית נקבה. כי כשנברא העולם, כשיצאו ג' קווים בבינה, כדי לברוא העולם, שהוא זו"ן, היו אלו ב' אותיות, הימנית והשמאלית, מעולם העליון, מבינה. והן הולידו כל הפעולות שלמטה בצורה שלהם. ולא קו האמצעי שבבינה. ולפיכך נבחנות ב' אותיות הללו לזכרים. ומשום זה, כל מי שמשיג אותם ונזהר בהם, אהוב הוא למעלה ואהוב הוא למטה.

כי בריאת העולם, שהוא זו"ן, נעשה ע"י עליית זו"ן למ"ן, לב' קווים ימין ושמאל שבבינה, ונעשה שם לקו אמצעי, ואז קיבל כל המוחין שבבינה, ששלושה יוצאים מאחד ואחד זוכה בשלושה. ונמצא שרק ב' הקווים ימין ושמאל שבבינה הם המשפיעים המוחין כולם אל זו"ן, כי קו אמצעי דבינה היא בחינת זו"ן עצמם. הרי שבריאת העולם הייתה ע"י ב' אותיות ימין ושמאל בלבדן, וע"כ נבחנות לזכרים. והאמצעית לנקבה.

רסא) כל כ"ז אותיות שבאלף בית, הם זכר ונקבה, להתכלל זה בזה כאחד. שהאותיות השייכות לימין ושמאל הן זכרים, והשייכות לקו אמצעי הן נקבות. אותיות הזכרים משפיעות מים עליונים, ואותיות הנקבות מעלות מ"ן, ומתחבר הכל ונעשה אחד. וזהו ייחוד השלם. וע"כ מי שיודע את היחודים ההם, ונזהר לכוון אותם, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב. כי הוא עיקר ייחוד השלם כראוי.

האותיות מתחלקות לקבוצות של שלוש שלוש: ב' זכרים למעלה ונוקבא אחת למטה. מצד זה ומצד זה ביחוד אחד. שהימין והשמאל יתיחדו כאחד, באמצעי שהוא שלמות הכל. כל הקבוצות של שלוש שבאלף בית הם בסדר העליון, כעין שלמעלה, בבינה, שסדר ההוא הוא שלוש שלוש כאחד. כי בעת שיצאו ג' קווים השורשיים בבינה, נכללו זה מזה, ונעשו בה ג' קבוצות של ג' קווים. ולפיכך גם כ"ז האותיות שבנוקבא, מתחלקות אחריהם לקבוצות של ג' אותיות.

רסב) אחר שנתבאר תשעה הסדָרים שבמערכה הראשונה לרוח מזרח, ת"ת, מבאר מערכה השנייה של רוח דרום, חסד. שלושה סדרים לרוח ההוא, שבכל סדר שלוש שלוש, תשעה סדרים. וכולם יוצאים מסדר האבות, ג' הקווים, שלמעלה, שבבינה, אברהם יצחק יעקב, כסדר שנתקנו האותיות יה"ו שבשם הקדוש. אלו תשעה סדרים כולם מונהגים באלו ג' קבוצות של ג' אותיות ימין ושמאל אמצע, ונוסעות בהם, וכמה צבאות ורבבות מלאכים, שהם למטה בבי"ע, נוסעים ומונהגים בסדר הזה, שלרוח דרום.

רסג) מערכה השלישית לרוח צפון, גבורה, שלושה סדרים לרוח ההוא, שהם תשעה. כי בשלושה הסדָרים יש ג' ג' לכל צד, והם תשעה. ואֵלו תשעה הסדָרים הם מג' צדדים ימין שמאל אמצע.

רסד) כ"ז סדרים הם כ"ז האותיות, שהם כ"ב אותיות עם מנצפ"ך הכפולות. כ"ז סדרים אלו מתחלקים לשלושה שלושה סדרים לכל רוח, ג' לרוח מזרח, ג' לרוח דרום, וג' לרוח צפון. ובהיות ג' שבכל רוח נכללים זה מזה, נמצא שהג' מרוח הזה הם תשעה, והג' מרוח הזה הם תשעה, והג' שמרוח הזה הם תשעה, ונמצאים כולם יחד, שהם שבעה ועשרים אותיות.

רסה) אלו כ"ז (27), הם ט' (9) אותיות נקבות, להתחבר עם הי"ח (18) סדרים האחרים זכרים, והכל הוא כראוי להיות. כי כל ג' אותיות הם ג' קווים, הנמשכות מג' קווים שבבינה, אשר ב' אותיות העליונות, אות הימין ואות השמאל, הם זכרים, ואות הג' שמתחתיהן הם נקבות. וט' האותיות הנמצאים בכל רוח הם ג' קבוצות של ג' ג'.

ונמצא לפי"ז שיש בכל רוח שישה אותיות זכרים, שהם שלוש פעמים שתי אותיות הימניות והשמאליות, שבכל קבוצה, וג' אותיות נקבות, שהם ג' אותיות האמצעיות שבכל קבוצה. ונמצא, שיש שישה זכרים וג' נקבות ברוח מזרח, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח דרום, וכן שישה זכרים וג' נקבות ברוח צפון. שביחד הם י"ח זכרים ותשע נקבות. כי ג' אותיות נקבות הן בכל רוח ושלוש פעמים שלוש הן תשע. שישה אותיות זכרים הם בכל רוח ושלוש פעמים שישה הם י"ח. הרי שכ"ז האותיות נחלקות לי"ח זכרים, ותשע נקבות.

רסו) כעין אלו האותיות, שיש בעולם העליון, בבינה, כן יש אותיות אחרות למטה, בנוקבא. אותיות העליונות, שבבינה, הן גדולות, ואותיות התחתונות, שבנוקבא, הן קטנות. והכל הוא זה כמו זה, שכל הנוהג באותיות שבבינה נוהג ג"כ באותיות שבנוקבא, וכן נוהג בהם כל אלו דכר ונוקבא שבאותיות. והכל אחד בשלמות, שכל שנוהג בעולם העליון, נוהג בעולם התחתון.

חזרה לראש הדף