שלב) ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה.
ההתחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, רקיע העליון הסתום. המקיים את הכל וממנו יוצא הכל. הוא השמיני שממטה למעלה, והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל.
שלג) כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות. הוא מקבל הכל וזהו סיום הכל.
רקיע הוא הפרסא, סיום החדש מצ"ב, המוציא בינה ותו"מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה. ובעת גדלות חוזרת הפרסא, הרקיע, לסיום דצ"א, ומחזיר הספירות בינה ותו"מ אל המדרגה. בדרך כלל יש ג' פרסאות בעולם האצילות:
א. רקיע הראשון, בפה דא"א, מוציא בינה ותו"מ מראש דא"א למדרגת או"א, ונשאר בראש דא"א כתר וחכמה בלבד. רקיע הראשון, כי בפרצוף עתיק אין צ"ב, אלא בקע ולא בקע,
ב. רקיע האמצעי בחזה דא"א, מוציא בינה ותו"מ דחג"ת דא"א למקום ישסו"ת וזו"ן שלמטה מחזה,
ג. רקיע התחתון בסיום האצילות, מוציא בינה ותו"מ דזו"ן דאצילות לבי"ע.
וכאן הזוהר מדבר מרקיע הראשון והאחרון בלבד. ואומר, ב' רקיעים הם, התחלה וסיום, זה שווה לזה, שהרקיע שבפה דא"א, התחלת כל, והרקיע שמקום עטרת יסוד דז"א, המסיים כל העולם האצילות.
ושכתוב, התחלה רקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים קטנים וגדולים, כוכבים הם המוחין, והן קטנות והן גדלות, תלויים ויוצאים מרקיע הראשון. כי בזמן שמוציא בינה ותו"מ דראש א"א לחוץ, מושפעים מוחין דקטנות לכל הפרצופים. ובעת שהרקיע חוזר לסיום שבצ"א, מוחזרים בינה ותו"מ דראש א"א, והגדלות מושפעת בכל המדרגות. וזהו רקיע העליון הסתום, שנקרא סתום, משום שהוא מתחת החכמה סתימאה דא"א. המקיים את הכל, כל מיני הגדלות, וממנו יוצא הכל, כל מיני הקטנות, והוא השמיני שממטה למעלה, כי א"א חכמה דמ"ה, ומן עטרת יסוד עד החכמה הוא שמונה ספירות חו"ב וחג"ת נה"י. וע"כ נבחן לשמיני., והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכל, כי מפרצוף עתיק שמלפניו, אינו נמשך מוחין לאבי"ע.
כך הוא הרקיע השמיני ממעלה למטה, הרקיע שבמקום עטרת יסוד דז"א, השמיני מלמעלה למטה, כשמתחילים לספור מא"א, מחכמה עד היסוד, שמונה ספירות. שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות, שממנו באים כל מיני המוחין לנוקבא ולכל התחתונים דרי בי"ע, כי בעת שמוציא בינה ותו"מ דזו"ן לחוץ מאצילות, נמצאים הנוקבא וכל התחתונים בקטנות. ובעת שמתבטל צ"ב ומחזיר את בינה ותו"מ דזו"ן לאצילות, מקבלים כל התחתונים מוחין דגדלות. הוא מקבל הכל, שלוקח מהעליונים כל המוחין בשביל התחתונים, וזהו סיום הכל, שמסיים כל האצילות. ואין לשאול, הרי המלכות מסיימת האצילות ולא היסוד? כי מעטרת יסוד נבנה כל פרצוף המלכות, וע"כ נחשב הסיום על עטרת יסוד.
כמו שרקיע השמיני העליון התחלה לכל, ובו תלויים כל האורות שמקבל אותם מעליונים, וממנו יוצאים לכל פרצופי האצילות, כך ברקיע השמיני התחתון תלויים כל האורות, שמקבל אותם מהעליונים ממנו, וממנו הם יוצאים לכל העולמות, לנוקבא ובי"ע.
שלד) ההתחלה והסיום הם ב' רקיעים. באופן אחד נמצאים. הרקיע התחתון, נהר, הנמשך ויוצא ומימיו אינם נפסקים לעולם, הכל הוא שישתווה הסיום אל ההתחלה, ע"כ כתוב, ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, התחתון. הם שם בשביל להאיר על הארץ, הנוקבא ובי"ע.
שלה) ואע"פ שהרקיע העליון והרקיע התחתון באופן אחד, ההפרש ביניהם, שהרקיע העליון מקיים וזן לעולם העליון ולכל אלו הבחינות העליונות, והרקיע התחתון מקיים וזן לעולם התחתון, הנוקבא, ולכל הבחינות התחתונות שבבי"ע.
שלו) הלוא אותו רקיע השמיני העליון הסתום, הוא עצמו עולם העליון? היתכן שהוא הזן את עולם העליון, שמשמע, שהוא בחינה אחרת מעולם העליון? אלא רקיע העליון עצמו הוא עולם העליון, וכל אלו המדרגות היוצאים ממנו נקראים על שמו, עולם העליון. והרקיע העליון והתחתון הכל אחד. ולא יקשה לך, שרקיע העליון בפה דא"א, וכאן אומר שהוא עולם העליון, ועולם העליון הוא בינה. כי אומר ששני עולמות הם. כי אין יותר בכל פרצוף משני עולמות, אשר למעלה מחזה נבחן לעולם העליון, ולמטה מחזה לעולם התחתון. ולפיכך גם למעלה מחזה דא"א נבחן כולו לעולם העליון. וגם הוא נבחן לבינה, כי הרקיע שהוא צ"ב, לא נעשה אלא על בינה דא"א, שהוציאה לחוץ מראש.