שמא) אוי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם, כאילו הכל היה דברים ריקניים ואין בהם תועלת. והכל הוא משום שהם ריקניים מדעת ותבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ויקרים. ובכל מילה ומילה כתוב בה, יקרה היא מפנינים. וכל חפצים לא ישתוו לה.
שמב) וכל הטיפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שאומרים, שהדברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת. אוי להם, כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, ויֵענשו בעונש הראוי למורד בריבונו.
שמג) כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא. ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק. כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות, ומרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם.
שמד) שלמה המלך אמר, אם חָכַמתָ, חָכַמתָ לָךְ. כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו הוא, ולא של התורה, כי בתורה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת. ולַצְתָ לבדך תישא, כי לא יגָרע כלום, משום זה, מהשבח של תורה. והליצנות שלו לבדו הוא, ונשאר בה, להאבידו מעוה"ז ומעוה"ב.
שמה) כאשר אותיות עליונות, מדרגות הבינה, מתחברות כולן במדרגה הזו, שהיא סוף כל המדרגות הקדושות העליונות, הנוקבא, ומתמלאת מהן, ומתברכת מעולם העליון, בינה, אז עומדת מדרגה הזו להשקות לכל העדרים, לכל אחד ואחד כראוי לו, וכל אחד ואחד מושקה מדין ורחמים.
שמו) כתוב, וַיַצֵג את המקלות. כי יעקב בא לתקן תפילת ערבית, הנוקבא מבחינת השמאל וחושך, ולהאיר אל הלבנה, נוקבא בממשלת הלילה, ולהשקותה ולברך אותה מכל הצדדים, מימין ומשמאל. שכתוב, ויצג את המקלות, הם דינים מהמלכות, המסך שבה, וגבורות היוצאים מגבורה העליונה, מקו שמאל דבינה. שהמקלות כוללים ב' מיני דינים: דמלכות ודבינה.
שמז) ויעקב, כשרצה לתקן הנוקבא, הסיר כל אלו הדינים והגבורות מהמקלות, שכנגד הדינים שבהם. כמ"ש, ויפצל בהם פְּצָלוֹת לבנות, שהמשיך חסדים על המסך ועל הגבורות, מחשוף הלבן. והעמיד המקלות בָרְהָטִים, בארבעה רהָטִים, ד' כלים חו"ב תו"מ, הנמצאים תחת הבאר שחֲפָרוּהָ שָׂרים, הנוקבא, המתוקנת בחג"ת דבינה, הנקראים שרים. והיא כלולה מד' כלים חו"ב תו"מ, המכונים רהָטִים, שהיא מתמלאת מהנחלים ומהמעינות העליונים, מספירות הבינה. כי כשיוצאים המים מאותה באר הקדושה, אלו הארבעה חו"ב תו"מ לוקחים הכל. וע"כ הם נקראים רהָטִים. ומשם באים לשתות המלאכים והנשמות.
שמח) ואלו דינים וגבורות שהסיר מהמקלות, כולם עומדים בָרְהָטִים, כדי שכל אחד ואחד יקבל משם כראוי לו. כמ"ש, אשר תבואנה הצאן לשתות לנוכח הצאן. אומר ב' פעמים צאן, אלו כנגד אלו, המדרגות הראויות לקבל חסדים עמדו לנוכח המדרגות הראויות לקבל דינים וגבורות. וַיֵיחַמְנָה בבואן לשתות, כאשר המלאכים, המכונים צאן, מתעטרים בחסדים ומקבלים הדין, הם מתחממים בדין ההוא, כי קבלת הדין בתוכם מכונה חימום, והולכים ומשוטטים בעולם, להשגיח בדרכי בני אדם, הן להיטיב הן להרע, להשכיר ולהעניש, כי הם כלולים מחסדים ומדינים.
שמט) וַיֵחמו הצאן אל המקלות, משום שאלו המקלות הם דינים וגבורות, היו מתחממים ומשגיחים בדינים שבעולם, וממונים עליהם, ובני אדם נידונים בהם.
שנ) דוד המלך היה מתדבק עצמו תמיד בהקב"ה, ולא דאג לדברים אחרים שבעולם, אלא להידבק בו בנפשו ורצונו. כמ"ש, דָבקה נפשי אחריךָ. וכיוון שהיה מתדבק בהקב"ה, היה תומך בו ולא עזבו. כמ"ש, בי תָמכה יְמינֶךָ. מכאן נשמע, כשבא אדם להידבק בהקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזב אותו.
שנא) דבקה נפשי אחריך. בשביל שתתעטר מדרגתו למעלה, כי כשמדרגתו מתדבק במדרגות העליונות לעלות אחריהן, אז אוחז בו הימין, חסדים, להעלותו ולחברו עם הימין בחיבור אחד כראוי. כמ"ש, ותאחזני ימינך. וכתוב, וימינו תחבקני. וע"כ, בי תמכה ימינך.
שנב) וכשהוא אוחז בהקב"ה, כתוב, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והוא ייחוד אחד וחיבור אחד עם הקב"ה. וכשהוא חיבור אחד עימו, אז מתמלאה המדרגה שלו ומתברכת.
שנג) וכשמתמלאים כל אלו הרהָטִים, הם מתמלאים לד' רוחות העולם חו"ב תו"מ. וכל העדרים מושקים, כל אחד ואחד לפי בחינתו, באותם ד' הבחינות חו"ב תו"מ. וכשבא יעקב לתקן הנוקבא, בחר לו צד הימין הראוי לו. וצד האחר שאינו ראוי לו נפרדה ממנו, כמ"ש, וַיָשֶׂת לו עדרים לבדו, ולא שָׁתָם על צאן לבן. לבדו היה בפני עצמו, שלא ישתמש באלהים אחרים שבצדדים האחרים. אשרי חלקם של ישראל, שעליהם כתוב, כי עַם קדוש אתה.
שנד) יעקב בחיר שבאבות, כלל של כולם, כי קו האמצעי, יעקב, כולל בתוכו ב' הקווים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ובשביל שהוא כלל כולם, הוא עומד בשביל זה להאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי יעקב עומד לתקן את תפילת ערבית, הנוקבא.
שנה) וכל תיקון ההוא עשה כראוי לו, כל אלו בחינות הקדושות כולם התקין בתיקון בבחינתו, בקו אמצעי, והפריד חלקו מחלק שאר העמים, שהם בשמאל. אלו היו בחינות עליונות קדושות בקדושה עליונה. ואלו היו בחינות הטמאות בזוהמות הטומאה. כתוב, וַיָשֶׁת לו עדרים לבדו. וישת לו, שהתקין תיקונים בשביל האמונה, הנוקבא, בלבדה, כמ"ש, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים. ולא שָׁתָם על צאן לבן, שלא שָׂם חלקו וגורלו עימהם.
שנז) ע"כ יעקב בחיר שבאבות, התקין סוד האמונה, והפריד חלקו וגורלו מחלק וגורל שאר העמים, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
שנח) אשרי חלקם של ישראל, שהם עליונים על עמים העכו"ם, משום שהמדרגה שלהם היא למעלה, שמקבלים הארת השמאל ממטה למעלה. והמדרגות של העמים עכו"ם הן למטה, שממשיכים אור השמאל ממעלה למטה. אלו הם בצד הקדושה, ואלו הם בצד הטומאה. אלו לימין, ואלו לשמאל.
שנט) כיוון שנחרב ביהמ"ק, כתוב, השיב אחור ימינו מפני אויב. ומשום זה כתוב, הושיעה ימינך וַעַנֵני. שהשמאל נתגבר אז והטומאה נתגברה. עד שיבנה הקב"ה את ביהמ"ק, וִיתַקֵּן העולם על תיקונו, וישובו הדברים לשלמותם כראוי, וצד הטומאה יעבור מהעולם. כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וכתוב, בילע המוות לנצח.
שס) וישאר הקב"ה לבדו, כמ"ש, והאלילים כליל יחלוף. וכתוב, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. כמ"ש, ואין עימו אל נכר. משום שיִכְלה כוח הטומאה מן העולם, ולא ישאר למעלה ולמטה אלא הקב"ה לבדו, וישראל עם קדוש לעבודתו, וקדוש יקראו, כמ"ש, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. ואז יהיה מלך אחד למעלה ולמטה, ועַם אחד לעבודתו, כמ"ש, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
שסא) השכינה מתקשרת עם הולכי דרכים לשמרם. כל מי שעוסק בדברי תורה, ומתאמץ בה, זוכה להמשיך אותה, ז"א שהוא תורה. ואז יתקשר בהם ז"א ונוקבא, השכינה, ביחוד אחד.